בהשתאות אנו עוקבות אחר תהליך ההרס של בית הספר.
פתאום, ללא ששמנו לב לכך קודם, ללא התראה, הבחנו בבית ספר בתהליך של הרס.
איפה כל הילדים? הם שמחים?
הפועלים נראו שמחים למדי – גם להרוס בצורה לגיטימית, גם להוציא אנרגיה, גם להרוויח כסף עבור זה ועוד יותר מכך – להרוס בית ספר.
המראה של בית הספר הנהרס שמח אותנו. גם במובן הסמבולי שלו. ואז הוא גם מתחיל להיבנות. בתקווה שרק לטובה ורווחה.
בשבת אחת בחודש מרס
ולמחרת
ולאחר כמה ימים
ולאחר עוד כמה ימים
מתחילים לבנות.
ולאחר כמה ימים, מבט מהחורשה
הפתחים הרבים נראו כמבשרי טוב ואור. עכשו מתחילים לחסום. מה יהיה מזה?
ממשיכים לבנות. לסגור פתחים, להוסיף עוד ריבועים
מודעות פרסומת
תמונות יפות ומעניינות. מעניין היכן זה…
מצד אחד זה שאת לא אומרת איפה זה, אז זה נותן תחושה של כל מקום, אבל מצד שני אנחנו בכל זאת ארץ קטנה ולכן כשאני לא יודע היכן זה, זה כמו להיות בלי אחיזה במציאות. לכן אני חושב שעדיף לציין היכן זה.
סך הכל נעשה שימוש בתגובה ב"זה" – 7+1 פעמים.
תודה. כפי שניתן להבין זה אכן יכול להיות כל מקום למרות שיש סימנים רבים. וכן כפי שניתן להבין, המחסנאית מגלה טפח ומכסה טפחיים, מסיבות רבות. אם "זה" שאכן הודגש בתגובתך מאד חשוב, וידיעה מאפשרת אחיזה חיונית במציאות, אז אגלה לך בסוד.
מחסנאית יקרה: כאן זה ישראל וכאן אין סודות!
אני אוהבת את התמונות, חלק ממש ממש יפות
ותמיד אני סקרנית למעקב צמוד ואמין כזה לתהליך, זה פלא בעיני
ולמיכאל היה "זה" אחד בתגובה שלי,
נכון…אחר כך היה עוד אחד, לא נורא
בכלל, מחסנאית, המחסן שלך נראה לי מאוד מרתק, תודה!
תודה עידית.
מחסנים הם תמיד מרתקים, לא? אם אפשר למצוא שם משהו.
גם בוסתנים. לשם הביאה אותי לחיצה על שמך
יפה. בייחוד התמונה של הפועל בתוך החור המרובע בקיר.
נראה בית ספר יפה, דווקא. וקרוב לטבע.
משהו השתבש בתגובות. לא עלתה או נמחקה תגובה קודמת.
גם אני חושבת שהתמונה של הפועל בחור בקיר יפה. זו אפשרות שלא קיימת יותר.
בתהליך הבניה שתוכניתה נחשפת אט אט נראה שרק חוסמים ומצמצמים במקום להרחיב ולפתוח. זו כנראה המחשבה החינוכית המנחה.