יום בסימן זבל, איומים, ותעלומה

« ניסיון ראשון 21/03/2010 – בעיקר עובדים בפארק

יום בסימן זבל, איומים, ותעלומה

23/03/2010 על-ידי המחסנאית

בערך בשעה אחת עשרה וחצי לפני הצהריים נשמע צלצול באינטרקום הדלת למטה. זו לא שעה עגולה ואני לא מצפה לאף אחד. אני עונה, בהיסוס, אולי דואר רשום? טעות? מתרימים?

קול נשי כועס מאד אומר "משלוח זבל לאיש זבל" . אולי "לאישה זבל". לא נשמע ממש ברור.

מה? אני שואלת

שוב עונה הקול הנשי הכועס "משלוח זבל לאישה זבל. בת זונה" ונעלם.

אני מנסה לבדוק מהחלון אם אראה מישהי יוצאת, אבל לא ראיתי איש.

זה מוזר וקצת מפחיד. מיד אני חושבת שזה קשור למעשי הבוקר – צלמת חובבת של ערמות זבל בשכונה. אולי מישהו חשב שאני מלשינה, אולי מישהו קיבל קנס? עקבו אחרי? אולי מישהו קיבל קנס והניח שמישהו מהסביבה הקרובה התלונן, הסתכל בתיבות הדואר ובחר רק שם אשכנזי כמתלונן אפשרי? אולי חיפשו מישהו אחר והתבלבלו? אולי מישהיא מהמבקרות כאן כועסת עלי? אולי מישהו חושב שזרקתי לו זבל בשטח שלו (לא אני)?

כל העניין הזה של הסתובבות עם מצלמה פתוחה הוא כנראה עסק קצת מסוכן. אני נראית תמוהה, פולשת, מוזרה ולפעמים גם ידידותית. אני לומדת לאט על האופן הראוי להציג עצמי בציבור.

אז ככה זה התחיל הבוקר. לא ממש טיול. יציאה קצרה מקוצר הזמן.

אנחנו יורדות במדרגות. אגרטל שהוא עצמו ותכולתו נאספו, כל אחד בזמנו והוצלו מהזבל

צילום ראשון, השתקפות של הבוקר, לפני היציאה.

ממש לפני השער, כמעט חוסם את הכניסה. מכולה ראשונה עם זבל. אין מציאות

אפילו מקרוב אין. ניסיון להתקרב, לבדוק, לראות את היופי בתוך הלכלוך. אולי קצת. זה בכל זאת צבעוני.

פאפארצי חלונות לא יכולים להתאפק ומתרשמים מהתכולה שגולשת החוצה

שלפעמים יש בה אפילו סוג של יופי או עניין. בטח רק לנו.

צילום בעמדה הרגילה אבל מקרבה גדולה יותר. נהג מונית חוצפן חסם לנו את המרחב.

רירוח. כבר נאמר שזה טיול בסימן של זבל. גם זה נמצא בחוץ

וככה נראית כלבה סקרנית. האם אלו מצות משנה שעברה? מה הם עושות כאן? היום במיוחד זה טיול עם סימני שאלה.

וזה השומר – גם של הכלב הלא זהיר הזה אבל מאד חביב וגם של הגן. השומר של הגן (האיש עם המדים) שמח להתידד אתנו ולומר בוקר טוב במבטא רוסי כבד. הוא לא ידע לומר יותר מכך אבל היה לו חיוך לבבי ( עם הרבה שיני זהב). שמחנו להכיר

עוד צילום של השתקפות ולכידת ממתינה חדשה בתחנת האוטובוס הקבועה שלנו

וגם זה מתמיהה. דג ביבשה?

האיש שאנחנו פוגשות כאן תמיד אמר שהוא הגיע מהאגם של הפארק. הוא גם סיפר ארוכות על ילדתוו באיזור כאן ממש . היו כאן בתים ערבים נטושים ובוסתנים מלאים פירות הוא סיפר, בשטח שהיום הוא פארק. בראשית ימיו של הפארק הושאר הבוסתן על כנו . הכל מנהל הפארק חמד, הרס, החליף – בשבילים סלולים , במתחמים סגורים וטיפשיים וגזל הנאות הילידים, כך אמר האיש.

זה האיש, לאחר שנפרדנו

אין בשעות האלה הרבה חתולים וגם לא הרבה חיות אחרות. כבר מאוחר (לקראת שמונה בבוקר) וגם חם. בזוית העין ראינו משהו שמעורר חשש

עדיין מעיפים מבט אבל מורחקים כאמצעי מניעה. לא שלנו. אנחנו דוקא היינו במצב רוח ידידותי.

מכר ותיק חיכה לנו בדרך

בדרך חסרת חן, לא מטופחת, אנחנו מחפשות את היופי

אולי כשממש מתקרבים וחותכים את הכל מסביב זה נראה קצת אחרת.

וגם זה קצת מעניין. אחרי צמיחתו של העץ הזה – אקליפטוס – אנחנו עוקבות בהתמדה. ציור הקיר צמח פתאום בן לילה.

גם אלה מרשימים אותנו. צינורות מחוברים היטב. מהונדס כהלכה, מעבירים מים לבנין רב קומות ומצטנעים כל כך בתחתית, בפינה נסתרת. ראוי להנצחה.

נונה שמחה לפגוש עד יצור נמוך קומה. גם הוא שמח

עוד צילום של השתקפות. אמרנו לשתיים שישבו שם מה פירוש הפעילות המוזרה שלנו. אחת קמה. כדי לא להפריע, לא כי כעסה. אחת נשארה והסבה פניה, אבל לא התנגדה.

ומבט מהצד

עוד ערמה של זבל בדרך.

וורד כלוא מול הבית. זהו אנחנו בבית עוד שנייה.

נונה מיד רצה לפינה. אפילו לא שתתה. הכל בסדר?

כן. הכל ממש בסדר.

אני יוצאת לסידורים. יש לי הפסקה גדולה. הפעם לבד

בדרך מלאה זבל גם חמציצים

ממש הרבה זבל. היום יום שלישי. מחכים למשאית המפנה של העיריה. כל יום שלישי זה חג הזבל.

שורשיו המרשימים של פיקוס. ללא ספק יש לו אחיזה טובה, והוא נדיב ומארח גם צמחים אחרים.

עוד תכולה של בית מוצגת לראוה

אופס. אות מבשר רע? חמשה ועוד כחולה זה דוקא נגד עין הרע, לא?

כאן מסתתרים פועלים. הם נחים בגינה. אני רציתי לצלם, הם רצו להתחמק, אולי חשבו שאני מהעיריה? שתפסתי אותם על חם מתבטלים? אני נבוכה לצלם באין הסבר הגיוני וסביר.. מרוב מאמצי הסתרה לא רואים אותם.