Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אפריל, 2010

מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות באדנית?


מוקדם בבוקר ניגשתי להציץ בשלום הדוגרות. אתמול לא הסתכלתי. אני לא זוכרת שהסתכלתי . לא זוכרת אם ראיתי צוצלת באדנית או לא. זה הפך להיות משהו שיגרתי, ברור, נעלם בחיי היום יום. לא דאגתי. הדאגה היתה מתעוררת תמיד אחרי שהגוזלים בקעו.

אבל למרבה  הצער, היום בבוקר כשניגשתי לשם לא היה זכר לא לצולצלת ולא לביצה.

אין לי מושג מה קרה.  מלחמת הישרדות  על אדן החלון.

אין לי מושג איך חיים בשלום עם שכניי העופות מכל המינים וחוסכים התרגשות וכאב.

האם הייתי צריכה לשים מיטריה שחורה כפי שמישהי ייעצה, כדי להרחיק טורפים?

האם הייתי צריכה להרחיק את הביצה בעצמי

(לפחות מישהו נהנה מארוחה . אולי)

האם בתוך הטיפול ההורי שלהם קרתה תאונה והביצה נפלה?

רק ביצה. רק  צוצלות חומות סתמיות  שהיו הורים מסורים אבל  פלשו לאדנית שלי והתלבטנו  אם לגרשם, אם זה אכזרי לגרש? יש לזה נגיעה למוסר? , האם  נוכל להכניס אורחים  בלי להיפגע?   ואילו שיקולים מפעילים? ומה מרכיבי ההגיון והמוסר והתועלת בהכרעות לכאורה פעוטות כאלה של היום יום.

ונקשרנו.  והכרענו עם הלב והתיקווה לחיים חדשים.

זה הסתיים בטרם עת



התלבטות חוזרת שנה אחר שנה. פעמיים או יותר בכל שנה.  ההחלטה לא פשוטה וגם ההכרעה משתנה.

לפני כחודש מצאתי ביצה באדנית. במחשבה שזה עתה הוטלה סילקתי אותה, שמתי דוקרנים (שיפודים) באדנית כדי לסמן שאין מקום לקינון  וקיוויתי שהזוג ילמד ויחפש מקום קינון אחר. אבל לא. היו לי נקיפות מצפון וכאב והרהורים על מה ראוי ומה נכון גם לפני וגם אחרי.

לפני כמה ימים  שוב זה הופיע

IMG_0043

וכשהתקרבתי, הדוגר/ת  עזבה לרגע. קיוויתי שאין עדיין ביצה אבל זה מה שהיה

IMG_0044

רק אחת. בדרך כלל יש שתיים

ומה לעשות עכשיו? (שאלתי את עצמי אז). והביצה נשארה ואני שוב שואלת ומה לעשות עכשיו? האם לסלק אותה, האם יש עיתוי נכון, האם מוטב לתת לגוזל שלא נולד בכל זאת צ'אנס? מה יותר אכזרי?  האם יש עיתוי נכון?

סבלנו לא אחת מהכינים שמסתבר שעופות מביאים עימם. ועוד יותר סבלנו מגורלם של הגוזלים. רק פעם אחת, לפני שנים רבות  ובאדנית אחרת, לא זו שמהצד המערבי, ראינו אותם גדלים ואף פורשים כנפיים ולומדים לעוף. זה היה מקסים. אבל חד פעמי.

ומאז,  ניסינו לא להפריע,  התלבטנו לא להשקות או כן להשקות את האדניות, האם זה יפגע?  האם  הם צריכים עזרה ?(ממש לא) האם מוזיקה מפריעה להם? (כנראה שלא)  וחדשות  מהטלביזיה? (לא ברור)האם כינים שוב יציפו אותנו?  (טפו טפו טפו בינתיים זה לא קרה לאחרונה). האם לוותר על חיי השגרה שלנו, להלך על בהונות, להקריב את הגרניום?  בכל זה היינו אולי עומדים, אבל כל שנה, פעמיים בשנה, בוקעים גוזלים אחרי דגירה מסורה וארוכה של זוג הורים.  ואז קורית קטסטרופה – הם מתים, מתייבשים, נזנחים, נטרפים, נעלמים. מעולם לא ראינו  בעת ההתרחשות ואין לנו שמץ של מושג מדוע.  מידי פעם ראינו סימנים של חבלה או טריפה לא תמיד.בעבר, עם זוג הגוזלים הראשון, היינו מוטרדים מכך שההורים נעלמים.  נעלמים לפרקי זמן ארוכים.  ואי אפשר היה כמובן להתקשר אליהם, או לשאול את הגוזלים מה הם רוצים. חיפשנו מקורות ידע ועזרה. קיבלנו אותם טלפונית מעובדי הגן הזואולוגי בתל אביב – אמרו להניח, לא לדאוג לגוזלים. ההורים יודעים היטב את תפקידם.  וגם אם אין אנו רואים אותם, הם ישובו. וכך אמנם היה. ומאז, אנו בדרך כלל מניחים להם שהרי הם הכי יודעים מה טוב בשבילם. האם אכן? ומה טוב בשבילנו?

בינתיים הם כאן. לא נראים מוטרדים מידי מהפעילות בעבר השני של הזכוכית וגם לא מזו שברחוב. כן משקים את האדניות. בזהירות. מסביב

ובפארק,  ובדרך אל הפארק , בטיולי הבוקר שלנו,  של נונה ושלי, לאחר החג שרק שרידים ממנו נשארו

כמו כאן על המרפסת

IMG_0066

ושוב אנחנו בודקות את מצב הכבסים

IMG_0002

בכל מיני בתים

IMG_0032

IMG_0026

ומציצות לחלונות ובוחנות את הפנים והחוץ

IMG_0005

ומציצות גם לחצרות אחוריים

IMG_0019

IMG_0021

IMG_0014

IMG_0013

והנחנו בקבוקים למיחזור ליד ביתה של מי שאנו יודעים שתשמח לכך

IMG_0020

בכניסה לפארק יום אחד ראינו צוצלת משתקפת בשלולית

IMG_0091

כשאנו הולכות בפארק  גם אנו משתקפות בשלוליות קטנות שניקוו מהשקיה .פעם, יום אחד השבוע, גם מגשם שירד

והנה  הצטלמנו וראשנו בעננים, בצמרות וגם במים

IMG_0010

IMG_0068

IMG_0024

פגשנו את האיש שדואג להציל כל אוכל ראוי עבור החתולים

IMG_0085

וגם את האיש שדואג להאכיל את העופות

IMG_0095

ראינו צלמים מקצועיים וצלמנו אותם ואת מה שהם מצלמים

IMG_0028

צלם ביום אחד

וצלמת ביום אחר שגם צילמה אותנו וגם החלפנו דברים על הצילום בפארק ו על ההולכים.

IMG_0020

בפארק פגשנו חתולים שמאכילים אותם והם נראים שבעי רצון

IMG_0042

ובדקנו  פריחת הסיגלון (מתקרב לשיא)

IMG_0035

ובדקנו גם את הבשלת תות העץ

IMG_0037

עוד מעט, לקראת ל"ג בעומר. אז הוא הוא יהיה מוכן לאכילה.

ובדרך עקבנו שוב אחר הרס או בניה של בית הספר

STA_0106

IMG_0025

וגם גילנו שהרסו שם  מתנ"ס וכנראה יבנו שם בנין רב קומות, אולי כדי שיהיו מספיק ילדים לבית הספר. אולי כי כדי שיוכלו למכור הרבה דירות צריך שיהיה גם מספיק כתות. התושבים מחו. העירייה בשלה. שומעים על זה בחדשות לאחרונה.  אנחנו נעקוב.

IMG_0013

IMG_0007

גילחו את השטח, את בריכת השחיה, כדי לבנות בניינים רבי קומות במתחם.

התנחמנו בצילום משותף, רק השתקפות,  אבל עם שמיים ועם היבסקוס צהוב על הגג

ועדיין נשארה השאלה מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות? האם כמו שהנסיון והסטטיסטיקה הקטנה למדו – אין לגוזלים סיכוי לשרוד ועדיף לחסוך מהם ייסורים? האם רק מעצמנו אנחנו רוצים לחסוך ייסורים? האם יש פתרון?

מישהי אמרה שכדאי לשים ליד האדנית מטריה שחורה פתוחה– כנגד העורבים והטורפים. אולי.

Read Full Post »

היום בטיול הבוקר שלנו בפארק ראינו עדויות חד משמעיות לרצח.

גם רצח שלאווז מהפארק זה רצח. לא ראינו סימנים של דם, לא ראינו עקבות. אלה כבר הוסרו כנראה עוד בטרם עלה היום. זה מה שראינו.

IMG_0023

אלה  לא עקבות של ספריי דוחה מסמלי החג,וגם לא של  קל קר. אלה נוצות של עוף שנמרטו ופוזרו. אין ספק שלא חיה טורפת שהזדמנה לכאן דווקא היום  עשתה זאת אלא חית  אדם. ועכשיו כולם נהיים חשודים. גם אלה שהתמקמו פה ליד וגם הרחוקים. כך זה נראה ממבט קרוב יותר. זו גם לא כרית שפוזרה. יש לנו זכרונות מימים קודמים. זו לא הפעם הראשונה.

אל העדות הזו הגענו במהלך הטיול .לא כך הוא  התחיל.

מוקדם בבוקר. לפני שבע. חג העצמאות. אנחנו לא אוהבות כל  כך להרחיק ביום הזה. גם לא כל כך לחגוג. פעם אהבנו. המחסנאית אהבה. נונד עדיין לא נולדה. זה היה מזמן מזמן. פעם כשעוד היו רוקדים ברחובות באמת. פעם כשהייתי ילדה. אז הרשו לילדים להישאר ערים עד מאוחר.  המון דברים קרו מאז. העולם השתנה, הארץ השתנתה. אנחנו חוגגות בנסיבות אחרות.

צילום שגרתי של השתקפות, והפעם אנחנו מופיעות בטלביזיה באמצע הרחוב

IMG_0005

ופגשנו בתחנת האוטובוס מכרה ותיקה (גם שלנו וגם בגילה) שהיא גם פסלת חרוצה ומכינה פסלים גדולים מעיסות נייר. ההשתקפות שלנו איתה לא כל כך טובה

IMG_0013

ויש כאלה שהשכימו להתארגנות

IMG_0015

כמו אלה

IMG_0017

ועוד רבים אחרים

IMG_0019

פנורמי

ועד מהרה הכל מתמלא. כל שנה, שונה ודומה, עמוס, נראה כל כך שמח, צבעוני, אחוותי, וטומן בתוכו גם זרעים של הרס ולכלוך.

תופסים מקום, מסמנים טריטוריה, כובשים, מעלים אש, שורפים, אוכלים

תמונות משנים שונות, גם מהשנה, זה לא כל כך משנה

IMG_0022

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 044

יום העצמאות 2009 042

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 045

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 048

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 051

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 053

המון ריחות, אויר מחניק. זה נראה יפה אבל מתמיהה, הם באמת נהנים? וגם – אין מחר? מה  יהיה עם כדור הארץ וצריכת הבשר וגידולי הבקר ואפקט החממה?  וגם, מסתתר כאן רוצח.

ובכמעט רוצחת נתקלנו ביום שישי. שלא כהרגלנו יצאנו גם אחר הצהריים. והסתבר שגם זו עת לחגוג. המון ימי הולדת

אחר הצהריים 010

הצטלמנו בדרכנו,  נונה ואנוכי, בעמדה שלנו במועדן הקשישים. הצטלמנו עם דגל.

אחר הצהריים 007

הלכנו, נונה ואנוכי

אחר הצהריים 021

עברנו ליד המון קבוצות של חוגגים. המון בלונים. המון ממתקים.

אחר הצהריים 031

אחר הצהריים 038

ואלה ועוד רבים. המונים.

ולידם שיחקו בכדורגל. גם המונים

אחר הצהריים 085

אחר הצהריים 114

גם אנשים לבד או חברות קטנות

טיול בוקר 033

טיול בוקר 076

הצטלמנו גם, כהרגלנו בשלוליות בוציות

טיול בוקר 094

אחר הצהריים 135

ופאפארצ'י חלונות לא זנח את תפקידו. ראינו חבורה מסתתרת על גגון. זה ראינו אחרי שכבר עזבנו את הפארק.

אחר הצהריים 138

בדרך קרו עוד המון דברים, פגשנו חיות, ראינו דגלים, ואז, לקראת, כשרצינו לחצות את הכביש, במעבר חציה, נהג אדיב עצר, ונהגת , מה נאמר? רצחנית, עקפה  מימין, עלתה על מעבר החציה, נסוגנו לאחור. היא דיברה בטלפון נייד. עצרה בשניה האחרונה. ניצלנו.  הנה היא, בעיקר רואים את המכונית שלה.

אחר הצהריים 132

שנייה לפי כן היינו בדיוק היכן שהיא נמצאת.

קרו עוד המון דברים. ראינו את פרחי הבר הולכים וקמלים

וגם מעקבים משמחים אחרי פריחת הסיגלון

נמשיך לעקוב

Read Full Post »

הצעירה רצתה לקנות נקניקיות טבעוניות כי לא יכלה להימלט  ממנגל מסורתי לכבוד החג. יש גבול לכמה אפשר להחרים אירועים ואנשים אחרים שאוהבים לשרוף על האש. פעם בכמה זמן , בלית ברירה, משתתפים גם באירועים כאלה ושואפים עשן של בשר חרוך, רואים גוויות ומשוחחים .

לכבוד האירוע וגם סתם כדי לאכול בלי לטרוח, הלכנו לרוגטקה בר

אפשר לקרוא עליו כאן

http://veg.anonymous.org.il/art413.html

ובבלוג של הבר עצמו

http://www.rogatka.me/blog.html

סמל העכברוש חתרני ופרובוקטיבי. לא ממש מזמין.

89532600

וכשהגענו המחסנאית נכנסה לחרדה שמא תסולק.  הבר לא מאפשר כניסה במדי צבא. לא נכנס לויכוח שהתנהל בעניין (ואפילו  נפתח דף בפייסבוק של מחרימי הבר) החשש עלה שמא יהיה גם מסדר נעליים .

בדרך כלל  למחסנאית  נעליים שייצורם לא תורם לתעשיית הבשר או הציד

למשל כאלה

image image image

אבל לפעמים, היא מותרת ומטעמי נוחות ויופי  ובריאות הרגל  (ככה זה אצל מבוגרים, לפעמים) יש לה גם אחרים. למשל כאלה של טבע נאות שגם מתאימות יותר לשמלה פרחונית

image

לא הייתה ביקורת

קיבלנו ארוחה טעימה וזולה (20 ש"ח לסועד). המקום פתוח לזמן קצר בשבת בצהריים והתמלא מהר מאד.

באותו היום היה מין מרק לא ברור, כך הוא הוגדר, והיה טעים  לחלק ולאחרים פחות. (התפריט משתנה מיום ליום והוא קבוע לכל באי המקום)

image

ומנה שכללה פירה תפוחי אדמה, תבשיל של כופתאות (כרוב, כרובית וקמח חומוס מטוגנות ומבושלות עם רוטב עגבניות  – מתכון הודי צמחוני), וסלט.

היה מאד טעים.

image

זה השביע ובקושי יכולנו  ליהנות גם  מהקינוח (קרפ עם תותים וקצפת) צמחית

השירות  של המתנדבים היה אדיב ונעים.

אין זה מקום לשוחרי הידור .  מעוצב מאד פשוט, הצלחות לא תואמות,  אבל חינניות לטעמנו. האוכל טעים אבל לא בהכרח בריא. (קמח לבן, שומן, מוצרים  עם שומן טרנס כמו הקצפת הצמחית)

ורכשנו עבור הצעירים נקניקיות טבעוניות שמיוצרות לרוגטקה ואפשר לרכוש רק שם. (אלה של חברות אחרות מכילות ביצים).

הצעירים אהבו את זה.

image

בערב יום העצמאות המחסנאית היתה במשמרת תמיכה והגנה על נונה. לא נמלטנו מבעוד מועד והזיקוקים הם האימה שלה וגם שלנו.

קראתי קצת בבלוג של  פרופ' דני רביננוביץ'  והגבתי שם

http://homocombustans.com/2010/04/18/ענני-אפר-וולקני-והתחממות-כדור-הארץ/

וגם הכנתי כאילו על האש מנקניקיה כזו של רוגטקה בר

פלפל אדום אחד, בצל אחד פרוסים לרצועות. שתי נקנקיות.  צלויים עם טיפה שמן בווק. אחר כך תבלתי בכף רוטב סויה וכף חומץ בלזמי ומעט פלפל שחור. היה טוב.  אני לא מתה על נקנקיות  כאלה אבל הם בכלל לא רעות והצירוף היה טוב.

למנגל לקחו הצעירים גם המבורגרים של טבע דלי  ( של הכושים העבריים מדימונה) ומה שנשאר מהטופו הרך אחר שהושרה וקיבל טעמים – כמו בשר

יש המון תמונות והמון מחשבות  מטיולים יומיים בפארק.  ימי העצמאות ובמיוחד טעונים, וגם הימים הקודמים. אחרי סינון וארגון  , משימות שאני לא כל כך טובה בהן, אולי אעלה לכאן.

Read Full Post »

IMG_0911

ככה נראה הבוקר  מהחלון המזרחי, תחילת היום, כשיצאנו לפארק.

ראינו הרבה דברים, פגשנו חיות ואנשים,  ראינו כיצד מתקדמת פריחת הסיגלון וגם תות העץ ובדקנו מה שלומו של אקליפטוס אחד שאנו עוקבות אחר צמיחתו.  אבל השעה מאוחרת, ולא נוכל להביא את זה כעת.

כשחזרנו הכנתי  משהו מחלק מהטופו הרך. ממש ברגע האחרון כי תאריך התפוגה היה היום.   ובזמן קצר(הכנה קטנה אתמול בערב), ובמיעוט מצרכים כי פשוט לא היינו מצוידים..

היה לנו בבית בעיקר ברוקולי וכרובית, והרבה טופו  רך, אז זה מה שאלתרתי.

לא בדקתי שוב בספרים ולא בזבזתי זמן לחפש מתכונים.  צריך להכין משהו מברוקולי, כרובית וטופו רך.

מדובר באוכל טבעוני –   כמובן בלי בשר, אבל גם בלי ביצים ובלי  חלב.

טופו רך מחבילה קטנה נפרס והושרה לילה קודם ברוטב סויה וקצת תבלינים נוספים ( זה לא ממש משנה מה – קצת פלפל שחור, קצת משהו מתוק – שמתי כפית ריבת אוכמניות של סנדלפור שהייתה פתוחה, אפשר כפית סוכר)

IMG_0890

ככה זה נח לו, מכוסה בלילה במקרר)

בבוקר, אחרי שנונה ואני חזרנו מהטיול שלנו בפארק,  אידיתי את הברוקולי והכרובית בווק – כף שמן וקצת מים  ומעט מלח (אני אוהבת שמן זרעי ענבים כי הוא גם הכי נירטלי ועדין בטעמו וגם בריא, אבל גם זה לא ממש  משנה). עד שהם מתרככבים מעט ונשארים פריכים (ראש כרובית קטן, חבילה אחת של ברוקלולי חתוכים לפרחים לא קטנים מידי)

טופו רך, ברוקלי וכרובית 003

במחבת או בווק אחר מטגנים קלות ובעט שמן את הטופו שהושרה

טופו רך, ברוקלי וכרובית 004

אחר כך טיגנטי קלות בצל ירוק חתוך, הוספתי שתי שיני שום קצוצות, ואחר כך הוספתי   כוס מים עם כפית של אבקת מרק ירקות ( אני משתמשת ב תרכיז ירקות  plantforce של חברת  A Vogel  זה הכי טעים  לי וגם אורגני) וגם הוספתי רבע כוס  חלב קוקוס, עוד קצת מלח ופלפל לפי הטעם (לפי שלי  ובני הבית  רק קצת)

כדי לעבות את הרוטב הזה התלבטתי אם להכניס אגוזי קשיו טחונים, אבל אז נראה היה לי שזה יהיה שמן מדי. לכן הוספתי לעיבוי שתי כפיות של קמח טפיוקה כי זה מה שהיה הכי  זמין באותו רגע. אפשר כל קמח   –    חיטה, אורז, קורנפולר ,לצורך הסמכה. איך אני יודעת שאפשר? לא ממש יודעת. נדמה לי. אבל מתוך ניסיוני אני חושבת שזה לא ממש משנה.

טופו רך, ברוקלי וכרובית 013

הכנתי אטריות אורז, כי זה מה שמעדיפה  הצעירה שנמצאת כאן לפעמים ולפעמים  לא.  ארבע  דקות במים רותחים.

וזהו. ערבבתי הכל ביחד עוד שתי דקות.

ארוחה של טופו רך עם ברוקולי וכרובית ואטריות אורז.

טופו רך, ברוקלי וכרובית 015

יצא בסדר.

היום עבר. הימים עוברים נורא מהר.

צהריים וערב 043

השקיעה מהחלון המערבי

Read Full Post »

IMG_0648

השתקפות. השתקפות של החוץ בתוך המיקרוגל.  השתקפות של חוסר ההקפדה שלנו על מירוק  החלונות, גם זה של התנור. בפנים מתחממת המנה של נונה.  לנונה יש דודה שמכינה לה מנות אוכל קפואות. אין ברירה, הקרניבורית היחידה בבית צריכה בשר.

חלק מההתמקדות במיקרו קשורה לשאלה "מה עושים עם קילו וחצי טופו רך?"

אחת מבנות הבית, הצעירה ,  זו שמגיעה לכאן לפעמים ולפעמים היא במקום אחר, שמחה על המציאה (מנוה שאנן. רח' נווה שאנן, בחנויות של מהגרי עבודה) של חבילה גדולה של טופו רך ויש לנו במקרר  עוד שתיים שעדיין  לא נעשה בהם שימוש ותאריך התפוגה קרוב מאד.טופו רגיל  לא אוהבים כאן. גם טופו לא רגיל לא מאד אוהבים כאן, אם כי פה ושם נתקלנו במאכלים בכלל לא רעים, תבשילים וגם קינוחים, שעשויים מטופו.   טופו זה לא ממש טעים . אכן מקור חשוב לחלבונים והמירקם של טופו רך סביר יותר. עכשו צריך לחפש מתכונים.

IMG_0657 IMG_0655

המחסנאית בדרך כלל אוהבת לאלתר, להמציא . מסתכנת בכשלונות ושמחה בהצלחולת. לפעמים מקבלת השראה מאחרים.  היא גם בעלת כמה ספרים ייחודיים למתכונים טבעוניים למשל, בדרך לא דרך הגיע לידיה הספר הזה

symply heavenly

וגם ספר מתכונים כמו זה שניתן להורדה באינטרנט

Cover Page for Cookbook [A Taste Of Vitality]

לא יצאנו לפארק היום. לא יכולנו. יום עבודה עמוס. יש לנו הרבה כאלה. נונה אוהבת להיות נוכחת גם בעבודה. גם עכשו היא כאן, ספק משקיפה ספק ישנה .

IMG_0666

ממש ליד הבית, במגרש ,הסתכלנו על היצורים הקטנים

IMG_0667

והצמח הדגני האהוב עלינו במיוחדכל כך עדין וגםצנוע, וגם חזק

נונה התלוותה  אלי לגג שהוא בעצם גם מין מחסן. בעיקר מחסן לזרעים וניסויים. ואפשר גם  להשקיף ממנו  ולראות מה קורה אצל השכנים.  הנה  פאפארצ'י חלונות בפעולה

IMG_0661

IMG_0683

IMG_0719

ובדקנו מה שלום החמניות. אלה שטמנו. זרענו גם בחצר, גם בשדה, גם בחצרות של אחרים.  דמיינו את כל השכונה פורחת באפריל כמו שדה חמניות. הם לא צמחו. רק פה בעציץ, ליד הלימון הם גדלות בקצב מסחרר.

IMG_0728

clip_image002

IMG_0697

נונה לא ממש מרוצה. קצת חם, קצת רטוב, לא ממש מעניין.

IMG_0701

ואני אומרת לה, נונה, רק עוד רגע, בואי תראי איזה יופי, צמחו גם עגבניות. סתם ככה,  מהזרעים של העגבניה שהלשכתי בעציץ.

IMG_0674

הנה, ככה הם גדלות

ויש לנו גם עץ תמר קטן בעציץ וגם פיקוס, ותאנה ואיזדרכת פיצפוצנת ועצים כאלה כמו שיש בשדרה

IMG_0734

אלה כבר גדלו

IMG_0671

ואלה רק בתחילת דרכם

ומה נעשה מהטופו?

זה ליום אחר. כבר מאוחר.

Read Full Post »

תרגיל של מחסנאית מתחילה .  רואים מיד בהתחלה.  ההצלחה חלקית.  העניין הוא  הרי לחקור, לבדוק את הדומה, להשוות, ללמוד. לשם כך צריך שיטה, צריך דיוק, צריך בסיס להשוואה והכללה. אבל המחסנאית המתחילה  ממש לא טובה בזה. היא פזורת דעת, מבולגנת.

הנה צילום של ראשית היום –  של הימים ראשון ושני – אבל אין התמדה, אין רישום של העמדה המדויקת, כיווני המצלמה, הגובה  תנוחת היד – איזה מין מקור להשוואה זה.  מה גרם להבדלים? האם מצב הרוח? העיפות? מזג האוויר? המצלמה?  מה תרומתו של כל אחד מהגורמים האלה?

אנחנו מעדיפות ימים שלא אור. עננים באופק מכבידים עלינו.

אותו חלון. אותו הנוף. אותו מסלול בפארק והשאלה מה השתנה. מהי ההרגשה? איך העולם היום? תלוי כמובן בזווית הראיה, לא רק בעננים ובשמש. תלוי גם בשעה, תלוי גם באחרים שפוגשים בדרך. תלוי. הנה , זו לצד  זו תמונות מהמסלול הקבוע שלנו והתהיות – מה דומה ומה שונה.

IMG_0196

IMG_0473

IMG_0475 IMG_0203

כבר ביציאה – האור שונה. יום אחד מצטרפת לתמונה גם שכנה. המרחק שונה. העולם משתקף לנו אחרת.

IMG_0208 IMG_0481

והארץ כבר מתחילה לעטות דגלים לחג. לא אותו בנין.  אבל בשניהם הרבה, בגדול. ככה זה כשמישהו גאה?  לנו זה נראה כל כך מכמיר לב, תלוי כסחבה וגם  מתריס.

IMG_0210 IMG_0484

וגם נכפה עלנו. מתלבש עלינו ממש בעמדת הצילום הקבועה שלנו במועדון.

IMG_0213 image

תחנת האוטובוס. ממתינות שונות. האור שונה. ההשתקפות שלנו כמעט בלתי נראית. צריך להקפיד. לשים לב למרכיבים השונים שיוצרים את התמונה. באמת צריך?

IMG_0223 IMG_0489

יום אחד בכניסה ראינו יונה. יום שני שמנו ליבנו לצמחים החצופים שמקלקלים את השורה

IMG_0231 IMG_0491

יום אחד ברכנו לשלום את מכרנו עם שני הכלבים. פעם גם אנחנו היינו משפחה מרובת כלבים.

ביום שני שמנו לב למכרנו המטפח את הגינה. האם הוא ינקש את הסוררים? לא הוא מסלק רק עשבים שוטים

גם הוא למרות אהבת הסדר והשורות שלו מקבל באהדה את פורצי הגדר, מקלקלי השורות.

IMG_0232 IMG_0492

תמיד אנחנו מסתכלים על הצמדים.  ביום ראשון צמד ברווזים. ביום שני צמד נשים בוורוד

IMG_0245 IMG_0497

ביום אחד רצים ביום שני צמד  עם מצלמה. שוב שמחנו לראות שיש עוד כמונו הצועדים ומתעדים.

IMG_0259 IMG_0520

ביום ראשון החל המעקב אחרי פריחת הסיגלון. קשה לראות בגלל התאורה – כלומר העננים שהאפירו  את הכל. אבל ברוב העצים (יקרנדה, איזה שם נפלא)  רק החלה כאן פריחה. בקוצר רוח אנחנו מחכות לפריחה הסגולה. אלה הם רגעי השיא המפעימים של הפארק שלנו. עוד מעט.

IMG_0517

והחל המעקב גם אחרי הבשלת תות העץ. הוא אמור להיות בשל בל"ג בעומר. כך זה כל שנה.

IMG_0265 IMG_0552

אופניים צבעוניים אופניים מדליקים. אלה של עובדי הפארק ביום ראשון, ושל המתעמלים במכשירים ביום שני

IMG_0280 IMG_0548

ובין המשכימים וההולכים והרצים תמיד יש גם כאלה שנחים, קוראים, מהרהרים.

IMG_0286 IMG_0521

סוף האביב. סוף הפריחה

IMG_0317

והנה אנחנו. בשלולית קטנה מימי ההשקיה

IMG_0331 IMG_0530

בשביל, ליד החרציות,ביום ראשון ראינו רק חתול אחד. ביום שני ראינו שלושה

ורק ביום שני היה אירוע מיוחד – קבלת פרחים.

ראינו אישה עם פרחים. פרחים של הפארק.

IMG_0540

היא סיפרה שהאיש שמטפח עוקר אחדים והיא לקחה. קשה לראות פרחים בשיא פריחתם סתם זרוקים. גם לנו.

IMG_0556

הגענו אליו וראינו עוד אישה מקבלת – לוקחת בעצם

IMG_0557

גם אנחנו לקחנו

IMG_0584

וגם הוא, האיש החביב שמלטף את החבר שניקרה בדרכו ובדרכנו

image

וזה הזר, בבית

IMG_0383

IMG_0564

ביום ראשון זו הכביסה שהייתה על החבל  וביום שני היא השתנתה.

IMG_0386 IMG_0567

וכך נראה בית הספר ההרוס ביום ראשון ולצדו המראה ביום שני

IMG_0392 IMG_0598

ומהצד האחר, קרוב יותר, שוב מראה לבית הספר – זוית ראיה שונה אבל עוד תגלית – התחילו לבנות. מה זה? משהו ריבועי, הרבה בטון. יהיו כנראה יותר חלונות ויותר אור, לא בטוח שמשהו ישתנה מהותית.

IMG_0399 IMG_0601

פגשנו כאן את האיש החביב שעובד שם. הוא סיפר שזה עומד להיות קומפלקס של גנים. מפואר. אולי. הריבועים שמתחילים להיווצר שם לא מבשרים טובות.

IMG_0408 IMG_0621

ביום ראשון פגשנו כלב לבן                    ביום שני פגשנו כלב חום

IMG_0422 IMG_0614

והצצנו לכל מיני חלונות גם ביום ראשון וגם ביום שני. כך עובד פאפרצ'י חלונות. מציץ לפה ולשם.

תם ונשלם.

כמובן שהיו עוד אירועים ועוד מפגשים. היו המון מחשבות והרהורים ומחשבות.  למשל  – מה נעשה עם קילו וחצי טופו רך שיש לנו במקרר ותאריך התפוגה שלו קרוב מאד?

אולי נתחיל להעשיר את התיעוד שלנו גם במאכלים טבעוניים ונסיונות קולינריים.

אולי.

Read Full Post »

קשה לעמוד בקצב ובערמות המצטברות.  קשה לשמור על ארגון וסדר במחסן.  מדוע בכלל חשבנו להקפיד על  תמונות  רבות  על פי סדר הופעתן במסלול היומי שלנו – לפי ימים, לפי רגעים. כמובן שיש תמונות שנמחקו. כמובן שיש תמונות שנשמטו . מהאוסף הזה , כמו חרוזים, נשזור מחרוזת, נבנה עלילות, נפתור תעלומות.

עכשו יש מעקבים אחרי זוגות  הולכים והופעתן התואמת בהליכה. וגם אחרי זוגות רגליים שנשואות את בעליהם ההולכים או הרצים. עכשיו גם התחיל מעקב אחר פריחת הסיגלון.

עוד לא עלו התמונות מהיום אבל חשוב להעלות את הימים שהוחמצו. היו שם כמה התרחשויות ומפגשים די מרגשים בתוך השיגרה הזו של צעדה  וצועדים, ומוזיקה או חדשות באוזניות  ומחשבות נודדות שקשה ללכוד.

בוקר 08-04-2010 006

ככה זה היה בהתחלה של יום חמישי. קצת סגרירי

בוקר 08-04-2010 007

נונה מחכה ליציאה

בוקר 08-04-2010 011

בוקר טוב קולני, כרגיל, לנבחן החינני

בוקר 08-04-2010 012

וצילום בעמדה.  מישהי כבר הקדימה והגיע היום. האור בפנים חזק ואנחנו כמעט ולא משתקפות. פנים וחוץ באמת מעורבבים.

בוקר 08-04-2010 015

אחרי הפרידה מהאישה שכל כך שמחנו לראות. לא ידענו מה איתה. חודשים לא פגשנו אותה. פעם ראינו מודעת אבל ליד ביתה. איזו הקלה. זו לא היא.  היא שוב הזכירה לנו את הכלב שלה שמת לפני כשנה לאחר שהיה איתה 14 שנים. אנחנו זוכרות אותו. קטן כזה וצנום, שחור.  היא אמרה שגם נונה כבר נראית לה מבוגרת. אכן. שיער לבן ליד אפה. נחזור להביא לה בקבוקים לפדיון. אין לנו הרבה כאלה, אבל לפעמים.

בוקר 08-04-2010 016

גם אותן שמחנו לראות. תמיד הן חוזרות כשאנחנו מגיעות

בוקר 08-04-2010 020

עוד מכרים מבקרים רבים. אנחנו מכירים רק את אלה שהולכים במסלול הפוך מזה שלנו. רק אלה שנפגשים בהם פנים אל פנים, לא אלה ההולכים בעקבותינו או לפנינו.

ושוב זוג עם קווי דמיון  ושיתוף – בלבוש, בקו, שלא כל כך נראה כאן בראש של האוזניות.

בוקר 08-04-2010 022 בוקר 08-04-2010 024 בוקר 08-04-2010 028
בוקר 08-04-2010 029 בוקר 08-04-2010 032 בוקר 08-04-2010 050

בוקר 08-04-2010 045

וליד כל ההולכים ורצים עורב אחד עורך לו פיקניק

בוקר 08-04-2010 047

וחתול ג'ינג'י מרווה את צימאונו

בוקר 08-04-2010 055

ולהקה צבעונית וקולנית חוזרת. לאיפה? אולי רק יוצאת? לא ממש ברור.

בוקר 08-04-2010 060

בוקר 08-04-2010 062 בוקר 08-04-2010 066

מלפנינו ומאחורינו עוד ועוד הולכים ורצים, הולכות ורצות

בוקר 08-04-2010 075

לא כולם. יש כאלה שנחים. מתלבטים. הזוג הזה למשל

בוקר 08-04-2010 082

וגם הזוג הזה

בוקר 08-04-2010 091 בוקר 08-04-2010 094 בוקר 08-04-2010 095

הולכים ורצים מלפנינו גם בשביל לקראת היציאה

בוקר 08-04-2010 132

ובשביל הזה להפתעתנו ולמגינת ליבנו ראינו שני ילדים הולכים לבית הספר, מאחרים, ומעשנים

בוקר 08-04-2010 138

הצטלמנו שוב בתחנת האוטובוס. שוב כי אנחנו מצטלמות כאן לפעמים

בוקר 08-04-2010 149

ואז ראינו חיה פצועה. רק  בובת פרווה. אבל זה בכל זאת נראה כואב ומעציב. זה הדוב השני שפגשנו השבוע. זרוק, נטוש. מת.

בוקר 08-04-2010 155

חרגנו ממנהגנו. היום בדקנו את מצב הכביסה בסוף. היבסקוס פורח .

Read Full Post »

Older Posts »