יום העצמאות בפארק. עדויות על רצח ואיך כמעט הרגו אותנו במעבר חציה.

היום בטיול הבוקר שלנו בפארק ראינו עדויות חד משמעיות לרצח.

גם רצח שלאווז מהפארק זה רצח. לא ראינו סימנים של דם, לא ראינו עקבות. אלה כבר הוסרו כנראה עוד בטרם עלה היום. זה מה שראינו.

אלה  לא עקבות של ספריי דוחה מסמלי החג,וגם לא של  קל קר. אלה נוצות של עוף שנמרטו ופוזרו. אין ספק שלא חיה טורפת שהזדמנה לכאן דווקא היום  עשתה זאת אלא חית  אדם. ועכשיו כולם נהיים חשודים. גם אלה שהתמקמו פה ליד וגם הרחוקים. כך זה נראה ממבט קרוב יותר. זו גם לא כרית שפוזרה. יש לנו זכרונות מימים קודמים. זו לא הפעם הראשונה.

אל העדות הזו הגענו במהלך הטיול .לא כך הוא  התחיל.

מוקדם בבוקר. לפני שבע. חג העצמאות. אנחנו לא אוהבות כל  כך להרחיק ביום הזה. גם לא כל כך לחגוג. פעם אהבנו. המחסנאית אהבה. נונד עדיין לא נולדה. זה היה מזמן מזמן. פעם כשעוד היו רוקדים ברחובות באמת. פעם כשהייתי ילדה. אז הרשו לילדים להישאר ערים עד מאוחר.  המון דברים קרו מאז. העולם השתנה, הארץ השתנתה. אנחנו חוגגות בנסיבות אחרות.

צילום שגרתי של השתקפות, והפעם אנחנו מופיעות בטלביזיה באמצע הרחוב

ופגשנו בתחנת האוטובוס מכרה ותיקה (גם שלנו וגם בגילה) שהיא גם פסלת חרוצה ומכינה פסלים גדולים מעיסות נייר. ההשתקפות שלנו איתה לא כל כך טובה

ויש כאלה שהשכימו להתארגנות

כמו אלה

ועוד רבים אחרים

ועד מהרה הכל מתמלא. כל שנה, שונה ודומה, עמוס, נראה כל כך שמח, צבעוני, אחוותי, וטומן בתוכו גם זרעים של הרס ולכלוך.

תופסים מקום, מסמנים טריטוריה, כובשים, מעלים אש, שורפים, אוכלים

תמונות משנים שונות, גם מהשנה, זה לא כל כך משנה

המון ריחות, אויר מחניק. זה נראה יפה אבל מתמיהה, הם באמת נהנים? וגם – אין מחר? מה  יהיה עם כדור הארץ וצריכת הבשר וגידולי הבקר ואפקט החממה?  וגם, מסתתר כאן רוצח.

ובכמעט רוצחת נתקלנו ביום שישי. שלא כהרגלנו יצאנו גם אחר הצהריים. והסתבר שגם זו עת לחגוג. המון ימי הולדת

הצטלמנו בדרכנו,  נונה ואנוכי, בעמדה שלנו במועדן הקשישים. הצטלמנו עם דגל.

הלכנו, נונה ואנוכי

עברנו ליד המון קבוצות של חוגגים. המון בלונים. המון ממתקים.

ואלה ועוד רבים. המונים.

ולידם שיחקו בכדורגל. גם המונים

גם אנשים לבד או חברות קטנות

הצטלמנו גם, כהרגלנו בשלוליות בוציות

ופאפארצ'י חלונות לא זנח את תפקידו. ראינו חבורה מסתתרת על גגון. זה ראינו אחרי שכבר עזבנו את הפארק.

בדרך קרו עוד המון דברים, פגשנו חיות, ראינו דגלים, ואז, לקראת, כשרצינו לחצות את הכביש, במעבר חציה, נהג אדיב עצר, ונהגת , מה נאמר? רצחנית, עקפה  מימין, עלתה על מעבר החציה, נסוגנו לאחור. היא דיברה בטלפון נייד. עצרה בשניה האחרונה. ניצלנו.  הנה היא, בעיקר רואים את המכונית שלה.

שנייה לפי כן היינו בדיוק היכן שהיא נמצאת.

קרו עוד המון דברים. ראינו את פרחי הבר הולכים וקמלים

וגם מעקבים משמחים אחרי פריחת הסיגלון

נמשיך לעקוב

מודעות פרסומת