Posted in טיול בוקר בפארק, tagged הם השתגעו, חוסר אונים, צהל מתקיף on 31/05/2010| 7 Comments »
היום בבוקר, בטיול שלי ושל נונה, חדשות הבוקר באוזניות ופגישה עם החתול הזה.
כך אני מרגישה
בלבוש שחור של אבל
מבוהלת.
קפואה ומבוהלת .
קפואה, מבוהלת ועצובה
וגם זועמת
קפואה, מבוהלת , עצובה זועמת ומבויישת
זועמת וחסרת אונים
מאין תבוא הרעה?
הם השתגעו?
כן הם השתגעו!
וכולם בסכנה
Posted in טיול בוקר בפארק, tagged גדרות, הורות, שמירה on 27/05/2010| 9 Comments »
קודם כל, לפני הכול , רציתי להעלות את התמונה הזו.
זוג אגמיות ברכיות מוביל את הילדים האפרוחים אל המים.
קורא מלומד העיר ותיקן לגבי שמה של הברכיה. אלה לא אגמיות אלא ברכיות
הגעתי אליהם בעקבותיה. אני מצלמת את המצלמים בפארק ומצלמת גם את מה שהם מצלמים. לפעמים.
זוג ההורים המסור, שומר על הילדים, בוחן את הסביבה כה וכה, נותן אישור, מכניס לשורה מי שהיעז להתרחק או מי שמעד.
אי אפשר היה לעמוד במתיקות של המראה הזה ובו בזמן גם הכול מעט מתוח, דרוך. יש גם סכנות, יש חששות. צריך לשמור.
כמה הם היו?כמה אפרוחים היו?
מישהו אמר 15.
ספרתי. היו פחות
קרה משהו? אחד פשוט מסתתר?
ואחד, תמיד אותו אחד, מתעכב, מאחר, חורג מהשורה.
ממש קרוב, שעור מיוחד לילדים – הם שמורים , מוגנים, מופרדים, אסופים. זה מה שגדרות עושים.
לא כל הגדרות. לא תמיד.
לתרנגולות ההורים האלה אין בכך צורך. הם משום מה פחות מפוחדים. אולי כי פחות סכנות אורבות להם כאן?
כאן עופות המים מקננים, דוגרים, מוגנים גם מהחום בצל העצים, ליד המים
גור קטן של חתולים שכבר נעזב על ידי הוריו מצא לו הגנה וחמימות בבית הקפה אצל איש מיוחד. כאן בפוזה מיוחדת בשבילנו וכדי שכולם יראו כמה הוא מתוק.
וחתול אחר מצא לו מקלט במקום אחר.
עוד גדר שמגדירה חלקה פרטית, שתוחמת את הפנים ואת החוץ וגם נותנת תמיכה לצמח מטפס
החמנייה הפרטית שלי. זו שצמחה בעציץ. זו שגדלה מגרעיני חמנייה שקניתי כפיצוחים . למרות שהתנאים לא היו אופטימליים והיא לא הגיעה למימדים מרשימים. ולמרות זאת – הינה גדל לו דור חדש, מוגן.
Posted in טיול בוקר בפארק on 19/05/2010| 9 Comments »
חג השבועות המאגד גם תורה וגם ביכורים הוא הזדמנות טובה לקשר בין תרבות וחקלאות וטבע וההשתקפות של כל אלה בפארק שלנו ובטיולים שלנו.
המונח "תרבות"
המילה "תרבות" באה מן השורש ר.ב.ה. ומשמעותה ריבוי או התרבות. דבר ראשוני, פשוט ולא מפותח, קיים בזמן קודם, מתפתח בקצב איטי על-ידי שהוא מוסיף לעצמו יסודות הדומים ליסודותיו הקודמים, תוך שהוא מטיל בהם שינויים או קולט לתוכם חידושים שאינם חורגים יתר על המידה ממגמותיו הראשוניות. גם המלה הלועזית Culture פרושה גידול, פיתוח, שיפור, ריסון, ארגון ועידון. בכל אלה אתה מוצא הטלת שינויים לטובה בדבר קיים מראש.
מכאן הביטוי אגריקולטורה שמשמעה חקלאות או עבודת האדמה. אתה משתמש באדמת הבור (שכולה סבך של ענפים וקוצים), העומדת לרשותך, מבער ממנה את הענפים ואת הקוצים ומשאיר את הצמחים הראויים לאכילה, הוא שותל כיוצא בהם ומפתח אותם כירקות, כעצי פרי וכצמחי נוי שתועלתם לעתיד מרובה.
מתוך "דעת"
אנציקלופדיה יהודית
מקור הערך: דב לנדאו, נכתב עבור אנציקלופדיה יהודית
נונה ואני יוצאות לטייל בפארק. נונה מסופרת, זנבה מעוצב. משתקפות בדלת הכניסה של מחסן מאד תרבותי -ספרית בית הספר בשכונה
נונה שמחה לטיפוח, שמחה לתשומת הלב, גאה בזנבה המטופח. לא כך כנראה החבר משמאל
השאלות לגבי הטיפוח, התרבות, המנהגים , אי הסדר, והגבולות בין הזנחה לטיפוח, תרבותי ופראי התעוררו כאן. במספרה.
"איך לספר? " שאל הספר
(אני לפעמים תוהה, האם בכלל לספר?)
"רק שתהיי יפה, שתהייה במיטבה" אמרתי. (אני רוצה כלבה עליזה ומרוצה וגם ייצוגית. היפים זוכים לייחס הרבה יותר טוב מחברת האנשים)
הוא הצליח.
מידי פעם, וגם הפעם הזאת, הוא לא מגלח את כל שיערה אלא משאיר מעין פונפון קישוטי ופודלי בקצה זנבה.
(כתבתי משעיר, דיסגראפית שכמותי, ומחקתי, אבל זה דווקא מתאים כאן)
לא ידוע אם זה נוהג של תרבות ספרי כלבים או של מגדלי כלבים או בקשה של הכלבים עצמם. או של רוב הכלבים ולמגינת לבו של מיעוטם.
בפארק, כבר בכניסה
שורות סדורות, מתוכננות בקפידה, מטופחות, כך אוהבים הגננים בפארק. כך אוהבים כנראה גם המבקרים. פרחים עונתיים לתקופה קצרה. פרחים מתורבתים (רביה במשתלה, מתוכננת אף היא בקפידה) כאן בשיא הפריחה לפני כחודש וחצי
אגם מלאכותי, אווזים מיובאים. טבע תרבותי. יפה.
שבילים מסודרים, ערוגות סימטריות, מתוחמות, פרחים בצבעים נבחרים ועצים מעוצבים
בוגנביליה בעת הטיפוח העונתי
האם מעוצבת כך כדי לשעשע? כדי לרמוז? כדי לתת השראה?
וממש ליד, ממול, בוגנביליה ביחד עם פרקינסוניה ,פרועות, מחוץ לשורות ולסדר
בפארק נותנים מקום גם לבר, חסר התרבות. יתכן ומתוך אידיאולוגיה ותיכנון. יתכן מחוסר תקציב. כך או כך אנו נהנות מזה.
נכון. האקליפטוסים לא היו כאן תמיד.
פעם גם כאן היה משהו אחר. תרבות אחרת אולי.
פרדסים? כפר ערבי?
לא מצאנו תצלומים ועדויות ברורות. השמועות מספרות על חיים אחרים שהיו כאן, לפני שאנחנו הגענו.
החרציות שהיו שם לאורך השביל התייבשו, הזרעים יישארו לשנה הבאה. חלקה קטנה של טבע מיובא שיהפוך לדייר של קבע ולא מעוצב.
כך, אחרי כמה ימים. רק הזרעים נשארו. תיוקה לימים באים. העורבים אוהבים משהו להיאחז בו.
החתולים אהבו את החרציות שהגנו עליהם.
עתה הם חשופים ופגיעים
נפטרים מהישן
אלה פרחי התרבות, השורות שהתייבשו, מפונים במכולה
השורות מפונות לקליטת פרחי עונה אחרת
עריסה לאקליפטוס.
נטוע. חדש. מאחלות לו קליטה מהירה וטובה. מקור שמחה עתידי לדבורים
ערש התרבות בחקלאות.
CULTURE AGRICULTURE
(למשל בספרו הנפלא של ג'רד דיימונד " רובים, חיידקים ופלדה")
פרח ופירות אקליפטוס שנשרו
ובהמשך להגדרה של "תרבות", מאותו מקור
כל תרבות היא מסירת הישן או חלק חשוב ממנו לדורות החדשים, תוך כדי פיתוחו. כיוון הפיתוח הוא ריסון, אירגון ועידון. לעומת זה ויתור על הישן הוא בזבוז. מצד אחר קולט הישן יסודות חדשים התואמים וממשיכים את הישן. ומכל מקום אין תרבות שהיא כולה חדשה. מה שחדש לגמרי, הוא עדיין איננו תרבות.
Posted in השתקפויות, טיול בוקר בפארק, tagged נכס מניב, פירות שיקמה, תותי עץ on 08/05/2010| 8 Comments »
הפארק , הפארק שלנו, כי כך אנחנו מרגישות כלפיו, מניב ומְזָמֵן הרבה מאוצרותיו הצנועים לבאיו. בעונה הזו, בסביבות ל"ג בעומר, הסגול שולט וגם תות העץ. ורבים מחפשים פירות סגולים או לבנים. יש מי שמצויד יותר ומי שמצויד פחות לאיסוף הפרי מהאדמה את אלה שנשרו או טולטלו או מהעץ עצמו.
תותי עץ לארוחת בוקר. תותי עץ מתוקים וטריים לקינוח
זה מה שאספנו מהעץ הסודי שלנו
ונצבענו בסגול עז בידיים, בשיניים.
גם אחרים מנסים לאסוף. המקדימים זוכים
וגם פרחים הביתה אפשר לקבל, כשהגננים מיישרים את הקו או מחדשים
גם נונה ואני קיבלנו. לוע הארי צבעוניים
והנה הפרחים בבית
ויש יבול אחר בפארק. צאצאים רבים מכל הסוגים והמינים.
הנה כאן אמא תרנגולת ואפרוח צעיר
וכאן פירות מבשילים של הדקל
והאגם מניב דגים לדייגים השכונתיים ( אנחנו נגד, אבל זה נראה תמיד כל כך שקט, רגוע. מראה פסטורלי ורחוק מהעיר)
כאן נונה ואני במין השתקפות עם פרחים סוררים שיצאו מהשורה
גם יבולים אחרים יש בפארק. העורבים מחטטים, מחפשים תנובה ראויה עבורם.
את זה לא ניתן יהיה למחזר.
אות אחד ליהירות, בזבזנות, חמדנות וחוסר התחשבות
וגם זה
בעדינות. אבל קשת העצים מרככת ויוצרת מראית עין נעימה. ככה תופסים מקום בפארק. יש כאן מחסור ויריבות על מקומות טובים,. כמו זה, עם שולחן וספסלים. ומה שהונח מגדיל את כמות חומרי הגלם המזהמים ולא מתכלים כאן בפארק בפרט וכאן בכדור הארץ בכל.
זה בגסות
מלון שנבנה בסמוך. חולש על הפארק, מציץ פה ושם. לא ניתן להימלט מהמראה הפוצע את הנוף. זה נכס מניב רווחים. לא לנו.
ועוד יותר מכך מאיים להיבנות מיגדל. ממש צמוד לפארק. ממש במסלול ההליכה שלנו. ממש במקום בלתי מובן, לא מתאים. תוקפני, נצלני. ( הסרנו סימנים מזהים מהפרסומת)
כאן. זה יהיה? כאן במקום המתנ"ס שאין לו יותר זכר?
לא הרבה נשאר מהמקום שהיו לו פעם חיים קהילתיים אחרים ויהיה עכשיו נכס מניב לחמדנים חסרי לב ובלתי מתחשבים.
לא רחוק עדיין יש שפע שלא חמדו ולא סילקו למרות שהוא לעיתים יכול להיות גם מטרד
עץ שיקמה עתיק מלא פירות. כשהם נופלים על השביל נוצר מרבד עסיסי ורך. לא כולם אוהבים את זה.
ובדרך חזרה – שוב איום, קרוב יותר. שוב בונים מגדלים שסוגרים את הרחוב, את הפארק.
הזדקרות המגדלים המאיימת כאן על המרחב הפרטי שלנו. הפכו את הבית שלנו לנכס מניב לאחדים ושברון לב לאחרים.
התנחמנו בסיגלון והרדוף פורחים בשדרה
Posted in השתקפויות, טיול בוקר בפארק, פאפאראצ'י חלונות, tagged בועת סבון השתקפויות, כבסים ודגלים אחרי החג, פריחת הסיגלון on 01/05/2010| 6 Comments »
לא בדיוק שעה, אבל לזמן קצר מאד הסיגלון (יקרנדה) בשיא פריחתו. בדריכות, בקוצר רוח עקבנו אחרי תהליך ההתמלאות. עקבתי בעצם. נונה לא כל כך מתעניינת בפריחות סגולות. היא בכלל לא מתרשמת מפריחות. נונה מחפשת שיירי עצמות וחטיפים אחרים בדשא. היא מושכת לכיוון אחד ואני מבקשת רק עוד רגע. זה חולף כל כך מהר. בואי נעצור להרף עין ונלכוד את המראה , את הצבעים. עוד מעט הסגול יתחלף באדום. תגיע שעת הצאלון. הצהוב של החרציות כבר חלף.
עמוס פרחים בצמרות, ושלוליות סגולות מרהיבות, מטריפות חושים גם למרגלות העצים.
דרורים בתוך שלולית סגולה
ומצאנו אפילו סיגלון משתקף בחלון או צומח בתוך הבית. מה בחוץ? מה בפנים?
גם האחראית על תחנת האכלת החתולים הראשונה (אולי בעלת התחנה? אולי המנהלת? המייסדת?) לבשה סגול
מאכילת העופות צבעונית באופן שונה
נונה הסכימה לצילום משותף באחת העמדות הקבועות שלנו, עוד טרם הכניסה לפארק
ואז גם בדקנו שוב את שיירי הקישוטים של החג ואת חבלי הכביסה
ומצאנו גם חבר קולני שקרא לנו מלמעלה
עוד עדות לחגיגה שנגמרה. חג אחר שנחוג בטרם עת
מזכיר לנו את מצב החרציות ופרחי הבר בפארק
כך נראו החרציות (עם חתול) בדיוק לפני חודש
נעים להיזכר. גם קצת כואב
ונשלח בועת סבון למיכל ולכל אורחיה
אחת קטנה בתחילת דרכה
וליד השתקפות בחלון
ואחת גדולה שכבר יצאה לדרך והגיעה לעננים
