קודם כל, לפני הכול , רציתי להעלות את התמונה הזו.
זוג אגמיות ברכיות מוביל את הילדים האפרוחים אל המים.
קורא מלומד העיר ותיקן לגבי שמה של הברכיה. אלה לא אגמיות אלא ברכיות
הגעתי אליהם בעקבותיה. אני מצלמת את המצלמים בפארק ומצלמת גם את מה שהם מצלמים. לפעמים.
זוג ההורים המסור, שומר על הילדים, בוחן את הסביבה כה וכה, נותן אישור, מכניס לשורה מי שהיעז להתרחק או מי שמעד.
אי אפשר היה לעמוד במתיקות של המראה הזה ובו בזמן גם הכול מעט מתוח, דרוך. יש גם סכנות, יש חששות. צריך לשמור.
כמה הם היו?כמה אפרוחים היו?
מישהו אמר 15.
ספרתי. היו פחות
קרה משהו? אחד פשוט מסתתר?
ואחד, תמיד אותו אחד, מתעכב, מאחר, חורג מהשורה.
ממש קרוב, שעור מיוחד לילדים – הם שמורים , מוגנים, מופרדים, אסופים. זה מה שגדרות עושים.
לא כל הגדרות. לא תמיד.
לתרנגולות ההורים האלה אין בכך צורך. הם משום מה פחות מפוחדים. אולי כי פחות סכנות אורבות להם כאן?
כאן עופות המים מקננים, דוגרים, מוגנים גם מהחום בצל העצים, ליד המים
גור קטן של חתולים שכבר נעזב על ידי הוריו מצא לו הגנה וחמימות בבית הקפה אצל איש מיוחד. כאן בפוזה מיוחדת בשבילנו וכדי שכולם יראו כמה הוא מתוק.
וחתול אחר מצא לו מקלט במקום אחר.
עוד גדר שמגדירה חלקה פרטית, שתוחמת את הפנים ואת החוץ וגם נותנת תמיכה לצמח מטפס
החמנייה הפרטית שלי. זו שצמחה בעציץ. זו שגדלה מגרעיני חמנייה שקניתי כפיצוחים . למרות שהתנאים לא היו אופטימליים והיא לא הגיעה למימדים מרשימים. ולמרות זאת – הינה גדל לו דור חדש, מוגן.
הי מחסנאית, תודה על שימת הלב לבעלי החיים בפארק.
התצלום השלישי מלמטה, של החתול המסתתר, יפהפה ממש.
התמונות של האגמיות והמילים שלך על הגנה ממיסות. הצילום חתול האפור בזרועותיו שאיש עם החולצה המשובצת – מקסים.
גדלת את החמניה הזו מגרעין חמניה מחנות פיצוחים? לא יאמן! (הם היו מומלחים?)
אחחחחח….
איזה מתוקים
אני מתהההה…
איזה מתוקים!
אני מתעלפת,
איזהההה
מתוקים!!!!!
תינוקות זה תמיד מתוק,
אפילו תינוקות של חזיר יבלות,
נכון?
אז על אחת כמה וכמה של אגמיות
(איזה שם יפה)
וחתלתולים… אוי,
ואפילו גורים של חמניות זה יפה,
אני מצטרפת לשאלה של תמר,
מה זאת אומרת פיצוחים?
הם לא היו קלויים ולא מומלחים…
נכון?
תודה על הטיול היפה,
ד"ש לנונה.
תודה לכם על ההשתתפות בהתרגשות. תינוקות מכל הסוגים תמיד נורא מרגשים.
גרעיני החמניה שלי יצאו ישר אפויים ומלוחים.
סתם…
קניתי פיצוחים לפני עיבוד – סתם גרעינים. אבל גם זה די מפליא אותי איך מגרעין כזה קטן , קצת אדמה, שמש ומים צומח פרח כזה יפה.
ובעניין ההתרגשות שמעוררים תינוקות נזכרתי במאמר של סטיבן ג'יי גולד בספרו "בוהן הפנדה" הפרק שנקרא " מחווה ביולוגית למיקי מאוס" שבו הוא מתאר את האבולוציה (ההפוכה אולי) של מיקי מאוס מייצור מבוגר, קצת מרושע, לילדון חביב ובמקביל גם הציור שלו כיצור תינוקי עם מאפיינים של "עיניים גדולות, גולגלת בולטת סנטרים נסוגים", כאלה שמעוררים בלוטות של אהבה.
כאן המאמר באנגלית עם הציורים ההתפתחותיים שלו.
http://www.monmsci.net/~kbaldwin/mickey.pdf
אגמיות? ככה קוראים לברווזים? כי אם כן זו הפעם הראשונה שאני קורא דבר כזה. אי אפשר לעמוד בפני הברווזים הללו, הקטנים והשניים שאחראים עליהם. גם החתול המציץ בין לוח הפח לקונסטרוקציה נהדר, צילום נהדר, תפסת את זה עם קומפוזיציה מושלמת.
ישנם שם כמה סוגי ברווזים. יתכן והתבלבלתי בין האגמיות והברכיות (ביחיד אגמיה וברכיה). אני חושבת שדייקתי .הם שונים במנהגיהם.
אחרי האפרוחים אני עוקבת מידי יום כדי לוודא שהם מקבלים טיפול מסור ובעיקר כי זה כל כך מרגש , במיוחד עם נוספים לזה גם הקולות והתנועות( אבא או אמא קוראים לסוררים, מזמינים אותם להצטרף לקבוצה, או לצאת מהמיים, או להתרחק מברווז רע שמגרש אפרוחים שהם לא שלו.)
לפחות המשט הזה עבר בשלום. אני מקווה.
בחתולים יש משהו כל כך כובש. אני מסוגלת ללטף חתול עקום ומוכה גזזת שרק יצא מהזבל, הם תמיד עושים לי את זה (ובגלל שאני כל כך מטרידה אותם תמיד יש לי שריטות על הידיים)
אני עוקבת אחרי השחור הזה. היום הוא נראה בתנוחה אחרת. נינוח יותר.
את סוד הקסם של החתולים אני מגלה עכשיו. אני פוגשת כל כך הרבה בדרך והם לפעמים מדגמנים לי ומצטלמים יפה. לא בטוחה שתהיה לי תשוקה כזו כמו שלך ללטף את כולם. הם נמרים קטנים .
עכשיו אדע איך לזהות אותך – זו עם צעיף תורכיז ושריטות חתול. ( את מצוידת באלקו ג'ל או פולידין?)
יפה במיוחד. ומאד נעים לקריאה.