שמירה, הורים, גדרות, גבולות.

קודם כל, לפני הכול , רציתי להעלות את התמונה הזו.

זוג אגמיות ברכיות מוביל את הילדים האפרוחים אל המים.

קורא מלומד העיר ותיקן לגבי שמה של הברכיה. אלה לא אגמיות אלא ברכיות

הגעתי אליהם בעקבותיה. אני מצלמת את המצלמים בפארק ומצלמת גם את מה שהם מצלמים. לפעמים.

זוג ההורים המסור, שומר על הילדים, בוחן את הסביבה כה וכה, נותן אישור, מכניס לשורה מי שהיעז להתרחק או מי שמעד.

אי אפשר היה לעמוד במתיקות של המראה הזה ובו בזמן גם הכול מעט מתוח,  דרוך. יש גם סכנות, יש חששות. צריך לשמור.

כמה הם היו?כמה אפרוחים היו?

מישהו אמר 15.

ספרתי.  היו פחות

קרה משהו? אחד פשוט מסתתר?

ואחד, תמיד אותו אחד, מתעכב, מאחר, חורג מהשורה.

ממש קרוב, שעור  מיוחד לילדים –  הם שמורים , מוגנים,  מופרדים, אסופים. זה מה שגדרות עושים.

לא כל הגדרות. לא תמיד.

לתרנגולות ההורים  האלה אין  בכך צורך. הם משום מה פחות מפוחדים. אולי כי  פחות סכנות אורבות להם כאן?

כאן  עופות המים מקננים, דוגרים, מוגנים גם מהחום בצל העצים, ליד המים

גור קטן של חתולים שכבר נעזב  על ידי הוריו מצא לו הגנה וחמימות  בבית הקפה אצל איש מיוחד. כאן בפוזה מיוחדת בשבילנו וכדי שכולם יראו כמה הוא מתוק.

וחתול אחר מצא לו מקלט במקום אחר.

עוד גדר שמגדירה חלקה פרטית, שתוחמת את הפנים ואת החוץ וגם נותנת תמיכה לצמח מטפס

החמנייה הפרטית שלי. זו שצמחה בעציץ. זו שגדלה מגרעיני חמנייה שקניתי כפיצוחים .  למרות שהתנאים לא היו אופטימליים והיא לא הגיעה למימדים מרשימים. ולמרות זאת   –   הינה גדל לו דור חדש, מוגן.