דו קיום: פולשים או אורחים?

כנגד כל הסיכויים

צומח בתוך הבטון, בסדק צר. הגיע לכאן במקרה או מתוך בחירה?

מנצל את מה מה שאפשר ואפילו פורח.

*

*

*

הכל אפשרי, הבלתי אפשרי רק לוקח יותר זמן.

זה השלט בכניסה למעבדת המחשבים שלי   {"עכבר הכפר").   לא הפרטית שלי ולא בבעלותי. זו שאני מבקרת בה לעתים קרובות כשמי מהמחשבים שלי חולה.   זה מה שמנחה אותם ולתדהמתי לפעמים כנגד כל הסיכויים הם מצליחים. מאפשרים דו קיום שלי עם שיגעונות של מחשבים.

*
*
*

כנגד כל הסיכויים פולשים גם אלה וגדלים ללא מצע  מתאים, מכים שורש ומתפתחים. לפעמים סודקים, לפעמים מעוררים זעם ונתלשים, מגורשים.

*
*

*
*
*

*
*
*

*
*
*

פיקוסים במיוחד מוכשרים לכך.  הנה אחד שזכה לאירוח מסביר פנים על קיר של בית.

עד מתי?

*
*
*

גזע של עצי תמר מארח ברצון צמחים שונים. אולי לא ברצון? אולי נכנע בלית ברירה ומתוך חולשה?

*
*
*

זו הפולשת  העכשווית האלימה. הציפור החמודה למראה,  המיטיבה כל כך לשיר ולחקות קולות, שמקפצת בחן על הדשאים ונראית כל כך תמימה וכאילו זה היה ביתה ומאז ומתמיד.  זו המיינה. זו מי שמגרשת מביתם את הציפורים האחרות. אפילו את הציפור הלאומית – הדוכיפת. אולי במיוחד אותה.

*
*
*

אולי היא האחראית לזה ששוב מצאתי ביצה אצלי באדנית. באותו מקום בדיוק.  אני חושדת בה שסילקה את  ביצת הצוצלת  שדגר עליה הזוג לפני כחודש. מישהו חומד לצון? הרי הכרזתי כאן קבל עם ועדה שאני לא מעוניינת לארח באדנית לא צוצלות וגם  לא מיינות. המיינה בשלה, לא איכפת לה מאף אחד מלבד עצמה.

*
*
*

מיקי מאוס מתארח ברווחה באחד הבתים למרות שהוא נראה קצת עייף. מי יודע, אולי הוא בעצם עובד זר ומעומד לגירוש.

*
*
*

וגם הם. מהיכן הם בכלל הגיעו? מתי הם נחתו?

*
*
*

כדורגל פלש אצלנו לעציץ. אנחנו יודעים בודאות שהשהות שלו זמנית ולא ננקוט באמצעים לגירושו. הוא גם יכול להתאזרח כאן ולשהות באופן קבוע. לי לא איכפת.

*
*
*

בנסיבות לא פשוטות כאלה של איומים ורצונות שונים ומתנגשים יש מי שמצטייד בשומים שמתקיימים לצד הכבסים.

*
*
*

בדרך אל הפארק גיליתי דו קיום בלתי יאומן. בתוך העיר עדר של עיזים?

איזו מין חיית מחמד זו או שמא תעשייה זעירא?

*
*
*

ובפארק

*

העקבות מעידים על קיומם ביחד של יצורים מסוגים שונים

*
*
*

ביחד

*
*
*

עוד ביחד

*
*
*

וקצת פחות

*
*
*

ואפילו זוג מעורב, שחור ולבן .דו קיום הרמוני ללא דעות קדומות.

*
*
*

הוא מתחיל את חייו, עדיין מפוחד, לא יודע אם יוכל להישאר או יגורש.

*
*
*

והוא כבר מצא לו מקום וחייו סוגים בשושנים.

Read Full Post »

בגובה דשא

מתוך  "מילון הסלנג המקיף"

מאת רוביק רוזנטל

הדברים שרואים בגובה דשא. הדברים שלא רואים בדרך כלל אלא אם משפילים מבט.

יש שם למטה  חיים שוקקים: אהבות  עימותים, פלישות, לבלוב, פריחה וקמילה. חיים שלא זוכים בדרך כלל להתייחסות .

גובה דשא

נזכרתי בגמדה  גיבורת ספרה של מיקי בן כנען. "אם החיטה"

וכך מסוכם הספר בראשיתו, בדף הכריכה הפנימית.

על גמדה המחליטה יום אחד

להינתק מהקרקע ולעוף באויר.

על נגן פיקולו ערום וגבוה במיוחד.

על זוג זקנים הנכלאים במעבה האדמה.

על שני נערי מדבר ההופכים

למנהלי חברה חובקת עולם.

על אגרונומית איטלקייה המגדלת

עצי זית בהרי הרוקי.

על חריגים המגשימים חלומות בעל כורחם.

על שדות חיטה המלבלבים באמצעות טלפתיה.

על מהתלה וירטואלית ההופכת למציאות.

**

וההקדשה הנוגעת ללב ומתאימה לי היום במיוחד

"ספר זה מוקדש לכל יוצאי הדופן באשר הם.

אלה שנולדו ואלה שגורלם נגזר עליהן

להצטרף מאוחר יותר.

גם הספר המקסים הזה יכול להיעלם ולא להיראות על ידי מי שרוצה לראות הכול רק מלמעלה. והוא דווקא זה שמגביה עופף בדמיון ובראיה חומלת ואוהבת

יש לו כריכה שכל כך אהובה עלי, הדורה אבל גם  חד גונית מצטנעת, ומעטים יעיפו בה מבט שני, כנראה, למרבה הצער.

היו לי תוכניות אחרות היום. גם תוכניות אחרות לאשר אני רוצה להעלות כאן.

אבל בסופו של הטיול היומי שלנו מצאתי את עצמי במצב דומה לצמח הזה

תלושה ושרועה על המדרכה.

הנמכתי.  התרכזתי באחד והתעלמתי מהאחרת. כל זה נגמר  בנזק  כנראה לא קל ( כתף שבורה, עוד פעם שבר. עוד פעם  כאבים, הגבלה בתנועה. הגבלה בכלל . ) היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.

וכל זאת כי צילמתי אותו

התקרבתי אל הצמח הנכלם הזה  שהכול עוברים על פניו ולעולם אינם רואים אותו.

ממש על שפת המדרכה.

יד אחת אוחזת במצלמה ויד אחרת בנונה. היא ראתה חתול, ומשכה בחוזקה. מאד בחוזקה.

יותר מאשר קודם לכן כשהיינו בפארק

כזה נמוך הייתי, אבל לא מבחירה כמוהו.

לפני כן, וגם בימים אחרים, הנה מה שמצאתי  כשהתעכבתי על הדשא  ועל המדרכות המוליכות אליו. זה מה שרואים אם מתבוננים גם במירקם הלכאורה אחיד, סתמי. של הדרך עצמה.

סתם דרור. מרוצה ככל הנראה שמצא ארוחה דשנה. אולי לא דשנה באמת, אבל גדולה.

*

זה חי או צומח?

פלומריה ידידתי. זו השעה שלה עכשיו.

פיקוס קדוש. עליו עכשיו נושרים ויוצרים מרבד מקסים. הוא יפה ומרשים אבל רבים לא אוהבים אותו בגלל שתלטנותו – הוא פורש רשת מסועפת של שורשים שפוגעים בצמחיה ובתשתית

וזה פרח מקסים  של   ברכיכיטון דו  -גוני

(אמרו לי את השם. לא הייתי מעלה על דעתי.)

ביחד עם פרחים אחרים, צהובים

ןתרמיל זרעים שנשאר משנה שעברה. מי  אכל אותם?

וליד  שלולית אדומה של ברכיכטון אדרי שמכונה גם  `אולגה הגדולה` ( לא יודעת למה. אברר )

לא רחוק משם, ליד הספסל

בערב זה יערם בסלון (לא שלי) ליד הטלביזיה

בכניסה לפארק – ארוחה לחתולים בלבד

העולם משתקף בשלולית מי ההשקיה

ובדשא שוב החבורה המיוחדת של אפרוחי האגמית. הם גדלו. מוציאים אותם לדשא לאכול, מתרגלים אתם התרחקות. עדיין יש שמירה צמודה.

בכלל לא ברור אם זו משפחה קונבנציונלית או שתי אמהות שמגדלות ביחד את אפרוחיהן. אולי שני אבות?

וגם לשיירים האלה יש עדנה ומישהו חוגג.

לא ידעתי שבדשא רגיל, כמו זה של הפארק גדלות פטריות.

הן רעילות?

פטריה שחורה

פטריות לבנות

ושיירים של פטריה גדולה עם זבוב

ואלה צמחים צנועים, יפים, כמעט בלתי נראים אם לא ממש  ממש מנמיכים.

וגם נוצה

ובדרך חזרה, קרוב למקום התאונה , קרוב לגן הילדים,  ראיתי שרידים לטקס  קמאי, טקס חניכה.

מישהו החליט לגדול, להשתחרר.

אולי זה היה בכפיה

אולי אין עדיין מנוחה

וזה האות לבאות?

עבר  בדרכי חתול שחור?

מה פתאום. אין קשר.

זה ידידי משכבר, היום  הוא קצת יותר רגוע.

Read Full Post »

ספר תורת המפלות והתבוסות השלם – המלצה לשבוע הספר

דווקא למפלות יש יתרונות ומפלה יכולה להיות מפוארת .שמעון צבר בספרו יוצא הדופן, השנון, חכם, ומצחיק מביא לכך דוגמאות היסטוריות וספרותיות, היקשים, נתונים סטטיסטיים, מפות ודיאגראמות והרבה אהבת אדם והומור.

זה ספר הדרכה ל "כיצד לנצח בלהפסיד"

היום , בגלל צוק העתים וברוח הזמן    –   טיול מסוג אחר.  לא ממש טיול בעצם    ( אבל הוא קשור בעקיפין לטיולים  כיון  שזה הספר שאני לוקחת איתי  בימים אלה בשיטוטי,  ביחד כמובן עם מדריך מסוג אחר – למצלמה. הרי אני לומדת להפעיל את המכשיר, להסתכל, לכוון. בכלל יש לי המון מדריכים שאמורים לעזור לי  לדעת איך להפעיל מכשיר כזה או אחר.  זה תמיד נורא מסובך והמדריכים האלה לא עוזרים וגם כתובים באותיות כל כך קטנות.) וחוץ מזה –  רציתי בעיקר לכתוב על טיולי הבוקר – אבל  לא רק עליהם. זה מחסן ויש בו כל מיני דברים שאני אוספת ונמצאים במאגר  הפרטי שלי.

המדריך הזה , של שמעון צבר, הוא מאד בהיר ומאד אפשרי ליישום. ועוד יותר מכך מאד מהנה לקריאה.

ראשית הספר בציטוט מהרקליטוס היווני

" מי שאומר שהשלום חשוב יותר מהמלחמה, אינו יודע על מה הוא מדבר. מכל המאורעות והאירועים המלווים את ההיסטוריה האנושית ואת חיינו הפרטיים אין דבר יותר חשוב ממלחמה. זה הרחם שבתוכו מתפתחים שבטים, אומות, לאומים, ממלכות וקיסרויות. " המלחמה היא אם כל חיי"

והוא ממשיך בציטוט מנאום של צ'רציל.

נצחון, תהילה צבאית, זה המכנה המשותף לכל המין האנושי…."תערובת משכרת חושים. לפקד על צבא רב עוצמה, לבצע מעשה גבורה עילאיים, לרכוב בראש עטור זרי דפנה ברחובות מוצפים בפרחים וקונפטי, ,להיות מפורסם ונערץ בעיני כול – אלה הם החזיונות העוברים לעיני הגברים בדרכם לשדה הקרב.

אבל, גורס שמעון צבר

"תבוסה יכולה להביא למצב של שלום יותר טוב מאשר ניצחון" ובספר הוא מפתח את הטכניקה של תבוסה צבאית. הוא עוסק בעניינים כמו " כיצד להיכנע בצורה משכנעת בלי לעורר את החשד שזה טריק מלחמתי שכוונתו להכין מלכודת לאויב; איל להגיע בריא ושלם למחנה שבויי מלחמה או כיצד להגן על עצמך במשפט פושעי מלחמה."

הכניעה היא אקטיבית, היא כוח

הנה הסוגיות שהספר דן בהם, שהרי מדובר במדריך של ממש שמלמד צעד אחר צעד כיצד להתאמן ולהשיג את התבוסות.

כיצד להבדיל בין מפלה לנצחון

כיצד לנהל מדיניות חוץ כושלת

כיצד למוטט כלכלה משגשגת

כיצד לפורר חברה מלוכדת

הקמת צבא מובס ( פרק עם תת סעיפים רבים כגון גיוס חיילים גרועים, תזונה ותת תזונה ועוד)

המלצה חמה לשבוע הספר שחל בימים מוטרפים שכאלה.

אבל – אליה וקוץ בה.

הספר אזל. ( אני רכשתי , כבר מזמן בפרוטות,  את כל העותקים האחרונים שהיו כדי לחלק לידידי וכשרציתי שוב לא מצאתי יותר)

שווה להתאמץ, להשאיל וגם לדרבן את עם עובד להוצאה מחודשת.

Read Full Post »