שלטון הפחד? תוויות, שילוט, הכוונה

האגם מלא.

יש שפע. האגם הוא אי של רווחה ושגשוג.

וגם מחוץ לו המוני חתולים וחיות אחרות ( גם אנושיות, גדולות וקטנות).

אבל  אי אפשר להימלט מהשלטים האוסרים, המאיימים, מזהירים, בדרך אל הפארק ובתוכו.  ( הברכיות והעופות האחרים אדישים. החתול ממילא לא זקוק לאזהרה.  זו אני המרגישה אי נוחות)

–

–

זה האיש האחראי, חלקית לפחות, לרווחת הברווזים. לידו שלט גדול.

מה כתוב שם?

מי בכלל קורא. (כללי אתיקה ,אטיקט.    איך להתנהג בפארק.)

–

–

למרות האיסורים והשלטים המאירים והמזהירים (מה הקשר בין זוהר ואזהרה?)

–

–

–

העניין עם שלטים  ושלטון, תווים תוויות כיוונים והכוונות וכל מיני אתיקטים ותמרורים התחיל עוד טרם צאתי.  עם שלטים קטנים, תוויות מרגיזות, מציקות, מכאיבות.

כמו זאת שאמורה להיצמד לגוף אבל  ממש לא  נתנה הרגשה נעימה. נשארה תפורה אבל הורחקה. (לי הקטנה, כמעט בת שנתיים, התארחה במקום העבודה של אמה)

–

–

–

או למשל חולצה שמכריזה על עצמה כ"יאמי "וצריך להיאבק בתפרים, בחוטי ניילון סמויים שמהדקים אותה לבד. וזו של חברה אחרת (וכמותה יש לי רבות) נחתכו למרות ההשתדלות והזהירות.  כאן חור קטן באחרים פגם ממשי.

לא הכול רגישים. לא הכול מבינים במה בכלל מדובר. בסך הכל תווית.

מה את כל כך נרתעת?

אבל מי שחש בה על בשרו לא יוכל שלא לתאב את חוסר ההתחשבות ולראות בתוויות האלה כעורות, שתלטניות, חסרות התחשבות. כמוהן כמו אלה המהודקות לכל מוצר כאילו היו עדות ליצירת אומנות מופתית – או כמי שמבקש להפוך אותי לפרסומת מהלכת   של משהו שיוצר בסין על ידי מחפשי ומחפשות  הזדמנויות עסקיות .

–

–

–

אז התווים, ההכרזות על השמות, המותגים  , האטיקטים,

אסור, אין, לא, סכנה,  סכנת מות, ענישה, ענישה כחוק .

שלטים מטעם העירייה או מועצה כזו או אחרת,  שלטים על קירות בתים ושערים, שלטים ותוויות ועוד שלטים ותוויות.

–

– לא אזהר

וכאן ליד עמוד המתח הגבוה המתריע ומזהיר ואולי גם מקרין שכדאי להתרחק, קצת יותר למטה, מישהו לא שעה להתראה ושם שלט. לא אזהרה. הכוונה. אבל ברמז. רמז לא ממש ברור.

שם נפגשים בכיוון הספרה חמש בשעון?

משהו עומד לקרות בשעה חמש?

היום?

כבר קרה?

=

=

=

ועל הכול שולטים ומפקחים בחדווה  במכונית (צעצוע?)

–

–

או עם אופנוע

–

–

–

–

עורב מרגיש בטוח, שולט על מיני ממלכתו אפילו שכתוב "אסור" ולא ברור בכלל מדוע.

=

=

=

והוא מין שלט מהלך כזה. חושב עצמו לבעלים היחידים של  כל הפארק. קורא בקול גדול מכריז אני כאן.

=

=

=

וגם זו מעין הכרזה. (כבר היה כאן פעם או תאומו). מפגין נוכחות מתריסה, מזהיר? ( ושוב אני שואלת אם יש קירבה בין אזהרה וזוהר)

=

=

לפעמים הם דואגים גם לרווחה ותולים שלטים  שמצביעים על עבודה ושירותים.

לפעמים שלטים הם לא שררה. לפעמים הם הכוונה וסיוע מאד נחוצים.

=

=

=

יש מי שמצאו בטחון ושמחה  הרחק משם, ליד מקלט ציבורי.

–

–

המון תווים, התוויות והתוויות נגד, שלטים בירוק אומרים משהו אחר.

פותחים שער להיכרות קרובה יותר.

יש להם שמות –  לעצים ולפרחים. שמות עם ניחוחות של ארצות רחוקות.

לא לכל עץ ופרח יש ממש שם פרטי. לא כמו לאנשים או לכלביהם. אבל גם הכרה כללית, של המין והמשפחה, יוצרת קרבה. אולי קצת הבנה. אולי קצת יותר מחשבה וחמלה.

–

ויש גם שלטים שמדריכים , מכוונים ומסייעים בהתמצאות. ולפעמים מישהו מכוון למשהו מאד פרטי ורק מתי מעט  מבינים. ( בכיוון החץ נפגשים? שם תערך יום הולדת לסבתא רבא?)

–

–

–

ויש תווים שהם גם שלט לזיכרון     (לעוזי חיטמן)

את דעתו על ענייני שליטה ושלטון הביע מישהו בשכונה קרובה ( גבעת גאולה) בשלט על גג הבית. נפגעי שרירות לב של השלטון.(מצוטט מג'ון סטוארט מיל)

=

=

=

כאן במספרה, המון מראות ובלבול  מה בפנים ומה בחוץ?  וברורים בכל זאת שני שלטים –  שני סוגים: אסור(לעשן)  ודיפלומה (מודעה, אישור, גאווה) שבצילם אפשר לעבוד בנחת, לטפח הופעה.

פחות או יותר.

ותמיד הכול מתבלבל ומשתקף בעיני המתבונן.

=

=

=

הכל זהב מבטיח השלט.

=

=

ושלט  שעומד ברקע ומזכיר לנו  יום יום  מה  לא עשה השלטון.

=

והצהרות מסוג אחר מסומנות בגומחה ליד האקליפטוס הצעיר ( שבינתיים כבר נגדע  ביד גסה ושוב החל לצמוח למרות הכל).

–

–

–

ואכן כדאי לשים לב אליהם. לא זקוקים הרבה כדי להרגיש שמחה.

החול והעלים עוברים מיד ליד, נבדקים, נסרקים מתגלים בכל מיני צורות. אבא נמצא פה ליד, מאפשר ואוהד.

נולד כאן לפני כשנה וחודשים.

400 ילדים כמותו עומדים להיות מגורשים על ידי השלטונות (לא אלה של הפארק).

–

–

–

–

למרות הכול