האגם מלא.
יש שפע. האגם הוא אי של רווחה ושגשוג.
וגם מחוץ לו המוני חתולים וחיות אחרות ( גם אנושיות, גדולות וקטנות).
אבל אי אפשר להימלט מהשלטים האוסרים, המאיימים, מזהירים, בדרך אל הפארק ובתוכו. ( הברכיות והעופות האחרים אדישים. החתול ממילא לא זקוק לאזהרה. זו אני המרגישה אי נוחות)
–
–
זה האיש האחראי, חלקית לפחות, לרווחת הברווזים. לידו שלט גדול.
מה כתוב שם?
מי בכלל קורא. (כללי אתיקה ,אטיקט. איך להתנהג בפארק.)
–
–
למרות האיסורים והשלטים המאירים והמזהירים (מה הקשר בין זוהר ואזהרה?)
–
–
–
העניין עם שלטים ושלטון, תווים תוויות כיוונים והכוונות וכל מיני אתיקטים ותמרורים התחיל עוד טרם צאתי. עם שלטים קטנים, תוויות מרגיזות, מציקות, מכאיבות.
כמו זאת שאמורה להיצמד לגוף אבל ממש לא נתנה הרגשה נעימה. נשארה תפורה אבל הורחקה. (לי הקטנה, כמעט בת שנתיים, התארחה במקום העבודה של אמה)
–
–
–
או למשל חולצה שמכריזה על עצמה כ"יאמי "וצריך להיאבק בתפרים, בחוטי ניילון סמויים שמהדקים אותה לבד. וזו של חברה אחרת (וכמותה יש לי רבות) נחתכו למרות ההשתדלות והזהירות. כאן חור קטן באחרים פגם ממשי.
לא הכול רגישים. לא הכול מבינים במה בכלל מדובר. בסך הכל תווית.
מה את כל כך נרתעת?
אבל מי שחש בה על בשרו לא יוכל שלא לתאב את חוסר ההתחשבות ולראות בתוויות האלה כעורות, שתלטניות, חסרות התחשבות. כמוהן כמו אלה המהודקות לכל מוצר כאילו היו עדות ליצירת אומנות מופתית – או כמי שמבקש להפוך אותי לפרסומת מהלכת של משהו שיוצר בסין על ידי מחפשי ומחפשות הזדמנויות עסקיות .
–
–
–
אז התווים, ההכרזות על השמות, המותגים , האטיקטים,
אסור, אין, לא, סכנה, סכנת מות, ענישה, ענישה כחוק .
שלטים מטעם העירייה או מועצה כזו או אחרת, שלטים על קירות בתים ושערים, שלטים ותוויות ועוד שלטים ותוויות.
![]() ![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() |
וכאן ליד עמוד המתח הגבוה המתריע ומזהיר ואולי גם מקרין שכדאי להתרחק, קצת יותר למטה, מישהו לא שעה להתראה ושם שלט. לא אזהרה. הכוונה. אבל ברמז. רמז לא ממש ברור.
שם נפגשים בכיוון הספרה חמש בשעון?
משהו עומד לקרות בשעה חמש?
היום?
כבר קרה?
=
=
=
ועל הכול שולטים ומפקחים בחדווה במכונית (צעצוע?)
–
–
או עם אופנוע
–
–
–
–
עורב מרגיש בטוח, שולט על מיני ממלכתו אפילו שכתוב "אסור" ולא ברור בכלל מדוע.
=
=
=
והוא מין שלט מהלך כזה. חושב עצמו לבעלים היחידים של כל הפארק. קורא בקול גדול מכריז אני כאן.
=
=
=
וגם זו מעין הכרזה. (כבר היה כאן פעם או תאומו). מפגין נוכחות מתריסה, מזהיר? ( ושוב אני שואלת אם יש קירבה בין אזהרה וזוהר)
=
=
לפעמים הם דואגים גם לרווחה ותולים שלטים שמצביעים על עבודה ושירותים.
לפעמים שלטים הם לא שררה. לפעמים הם הכוונה וסיוע מאד נחוצים.
=
=
=
יש מי שמצאו בטחון ושמחה הרחק משם, ליד מקלט ציבורי.
–
–
המון תווים, התוויות והתוויות נגד, שלטים בירוק אומרים משהו אחר.
פותחים שער להיכרות קרובה יותר.
יש להם שמות – לעצים ולפרחים. שמות עם ניחוחות של ארצות רחוקות.
לא לכל עץ ופרח יש ממש שם פרטי. לא כמו לאנשים או לכלביהם. אבל גם הכרה כללית, של המין והמשפחה, יוצרת קרבה. אולי קצת הבנה. אולי קצת יותר מחשבה וחמלה.
–
![]() |
|
ויש גם שלטים שמדריכים , מכוונים ומסייעים בהתמצאות. ולפעמים מישהו מכוון למשהו מאד פרטי ורק מתי מעט מבינים. ( בכיוון החץ נפגשים? שם תערך יום הולדת לסבתא רבא?)
–
–
–
ויש תווים שהם גם שלט לזיכרון (לעוזי חיטמן)
את דעתו על ענייני שליטה ושלטון הביע מישהו בשכונה קרובה ( גבעת גאולה) בשלט על גג הבית. נפגעי שרירות לב של השלטון.(מצוטט מג'ון סטוארט מיל)
=
=
=
כאן במספרה, המון מראות ובלבול מה בפנים ומה בחוץ? וברורים בכל זאת שני שלטים – שני סוגים: אסור(לעשן) ודיפלומה (מודעה, אישור, גאווה) שבצילם אפשר לעבוד בנחת, לטפח הופעה.
פחות או יותר.
ותמיד הכול מתבלבל ומשתקף בעיני המתבונן.
=
=
=
הכל זהב מבטיח השלט.
=
=
ושלט שעומד ברקע ומזכיר לנו יום יום מה לא עשה השלטון.
=
והצהרות מסוג אחר מסומנות בגומחה ליד האקליפטוס הצעיר ( שבינתיים כבר נגדע ביד גסה ושוב החל לצמוח למרות הכל).
–
–
–
ואכן כדאי לשים לב אליהם. לא זקוקים הרבה כדי להרגיש שמחה.
החול והעלים עוברים מיד ליד, נבדקים, נסרקים מתגלים בכל מיני צורות. אבא נמצא פה ליד, מאפשר ואוהד.
נולד כאן לפני כשנה וחודשים.
400 ילדים כמותו עומדים להיות מגורשים על ידי השלטונות (לא אלה של הפארק).
–
–
–
–
למרות הכול
אוי אוי אוי אוי.
נכנסת כאן למקומות שאני פשוט נטרפת מהם.
שלטים מיותרים, תוויות מיותרות, דיבורים מיותרים…
ברוב המקרים זה בגלל חוקים מיותרים,
בגלל כיסוי תחת מיותר,
בגלל כוונות טובות מיותרות לגמרי!
את רוב השלטים
אף אחד לא קורא!
וכשכבר עושים שלטים "יפים" (נגיד, זה אף פעם לא באמת בטוב טעם…)?
אז תמיד יהיה מי שיהרוס, יקלקל, ישחית.
את קונה בגד יפה? אז יש לו תווית ענקית, מגרדת, מעצבנת.
בצידי הדרך יש טבע, עצים ושדות ופרדסים?
אז יללה, נתקע שלטים ענקיים שמפרסמים…
דברים מיותרים!!!
אוף.
אוף.
אוף.
הברווזים יפים ואני אוהבת שאת מצלמת אותם, ואת החתולים והפרחים.
ברשומה הבאה שלך: ב ר ו ו ז י ם מקרוב… נכון?
תודה מיכל.
עדיף להשקיע בצילום ברווזים מקרוב. אולי אני אתאמן על זה.
אני לא ממש מצליחה ללמוד לצלם כמו שצריך, או שמא זו המצלמה שאינה ממש מקצועית.
אתמול ברווז אחד גרש אותי בניקורים עזים. חשב כנראה שאני מתחרה על אוכל שפוזר שם (ודווקא היה הרבה ולכולם). אבל אנסה לשדל גם אותו לדגמן בסטודיו המאולתר שלי כי קיבלתי בקשה מיוחד.
חזק ובהחלט מספק הרבה חומר למחשבה.
בוקר טוב דוגמנית ותודה על הביקור.
מרוב שלטים לא רואים את היער. מרוב שלטים נוצר יער חדש, של מילים שמספרות איפה אנחנו חיים, וזה לא מקום נעים. אבל לפחות ההתחלה עם האגם הזכירה לי את וולדן ואולי גם את סוג של ה. ד. ת'ורו אורבני
נכון.
טוב שיש אגם או עולם אחר, אולי רק פיקטיבי אבל כזה שאפשר להימלט אליו.
מחסנאית, איזה מחסן מלא כל טוב.
ואיזה מסע מרגש ואקלקטי ערכת לי פה.
שיטוט שכונתי אורבני כמחקר אנתרופולוגי אנושי.
אני עדיין קצר נשימה מהניסיון להכיל את כל
המראות והדברים שהעלית בעקבות המראות.
נסחפתי. אהבתי להיסחף. תודה
תודה דוד.
המחסן מלא ואני מתקשה לארגן. עורמת עוד ועוד, אחר כך מנסה לסדר ולהעלות עוד רשימה, ואחר כך עוד אחת.
אני לא יודע. הבעיה העיקרית עם השלטים שאני רואה היא שאנשים כל כך בורים \ לא מתחשבים שצריך אותם – שלטים במקום חינוך, שלטים במקום השכלה.
לדוגמה השלטים אסור לדוג ואסור להאכיל את הברווזים – אני מניח שהם שם כדי להגן על המיני אקולוגיה שיש בפארק (וגם אסור לקטוף פרחים). אולי בלעדיהם לא יהיו דגים (כלומר המים יהיו עכורים ועם ריח רע) וגם לא יהיו ברווזים – כולם יסבלו בגלל הבורות או חוסר ההתחשבות של כמה.
מן הסתם אתה צודק והכוונות טובות אבל כנראה שזו לא הדרך הטובה ביותר להעביר מסרים חינוכיים.
שמחה על התגובה. שנה טובה. חתימה טובה.
מקסים, מניחה שגם כאן אני מבקרת באיחור אופנתי של שנתיים ומשהו:) נהניתי לקרוא ולראות.