Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for דצמבר, 2012

זה לקח לי זמן וגם היססתי רבות – קמח לבן? טיגון בשמן עמוק? אבקת סוכר?  מתכוני בישול בבלוג שלי? אבל הגעגועים מציפים ואני שולחת לילדה שלי שבארץ רחוקה ניחוחות מחגי חנוכה רחוקים בזמן.

ילדה שלי,

לרגל עשור וקצת יותר של טבעונות ובשבוע של געגועים עזים כשגם נונה כבר איננה כאן,  אני מעלה גירסאות מאולתרות  ומותאמות של מה שהיינו מכינות בהנאה רבה בחנוכה  ואחר כך מדליקות נרות בחנוכייה שעוצבה במאמצים משותפים וזכתה לפני 20  שנים בפרס ראשון בית הספר שלך – חנוכיית שלום  קראנו לה  וכל כך קיווינו.

חנוכית שלום מוקטן

והוא מתבושש לבוא.

אצלנו מסורות משולבות של  של מהגרים מגרמניה ומלוב. משהו שהלך והשתנה וקיבל צורה אחרת ובכל זאת  מין מסורת.

האטריות המטוגנות הם בכלל לא הספינג'  הטריפוליטאיות http://tinyurl.com/cb6ppdy שמתאימות לחנוכה אלא מעין אטריות מסוכרות שמכינים בדרך כלל דווקא לראש השנה ואפילו לא מסוכרות אלא טבולות  בסירופ של סוכר . אבל זה נוח לעבודה לילדים, מלא שמן, קל להכנה וטעים ( וממש לא בריא. להיזהר לא לשרוף. כרם אביטל, דיאטנית קלינית טבעונית תסביר לכם היטב למה שרוף זה ממש גרוע http://tinyurl.com/a7bd8xc. אן כאן http://tinyurl.com/crvv4g4

הבצק במקור הוא בצק אטריות – רק קמח וביצים ( בערך לביצה אחת כוס קמח , וביתר דיוק " כמה שזה לוקח" לפי המתכון של דודה פנינה שגם היא הלכה לעולמים בימים אלה)

זה יוצא בסדר גמור גם עם מים וכפית שמן במקום ביצה.

השתמשתי הפעם בקמח דורום (להכנת פסטה) כי זה מה שהיה לי.

ראיתי כי בעודי מהססת ומתברברת העלתה נופר בבלוג הבישול הטבעוני החמוד שלה מתכון  ל "עוגיות פריכות"   שזה בדיוק זה והדגימה יפה את תהליך העבודה אלא שאצלי החיתוך הוא לרצועות, אקראיות, לא מסודרות.

אצלה http://tivonim.wordpress.com/2012/12/06/

אצלי

איטריות מטוגנות

במקום סופגניות הכנתי משהו  שמזכיר אותן, לא טבול בשמן, ושייך למסורת הייקית של המהגרים בבית  "תפוח בחלוק"  "apfel im  schlafrock"  שהוא בעצם מעין לביבה – פאנקייק – עם פרוסת תפוח עץ בתוכו.

המתכון הראשוני שכל כך טעים  וכל כך אהבתי מצריך חמאה. זה יוצא בסדר גם בלי חמאה ואפילו עם פחות שומן, אבל  חמאה זה כל כך טעים. ויתרנו, לא בקושי רב. יש המון דברים טעימים גם בלעדיה.

הפעם, מתוך געגועים, קניתי משהו שמעולם לא קניתי לפני כן – מרגרינה בטעם חמאה  ( של מזולה)

השתמשתי בקצת, נותרה לי חבילה ענקית לכל המעוניין.

מוציאים את הליבה מתפוחי העץ

תפוחי עץ מגולענים 01

פורסים לפרוסות בעובי של כחצי ס"מ

מאדים קלות (שלושה תפוחים פרוסים) עם 10 גר' מגרגרינה בטעם חמאה) או סתם בטיפה שמן בטעם ניטראלי, ושתי כפות סוכר ( לי יש חום אבל זה זה לא ממש משנה. זה לא בריא יותר) וגרידת קליפת לימון.

פרוסות תפוחי עץ במבחת

הבצק – כוס קמח ( ערבבתי קמח רגיל וקמח כוסמין)

כפית אבקת אפיה

טיפה מלח

כפית סוכר

שמנת סויה ( חלב לבישול)  ( אני מעדיפה של אלפרו)

 מערבבים עד למירקם של שמנת סמיכה.

עוטפים כל פרוסת תפוח בבצק

תפוח עץ בחלוק במחבת

ומטגנים בשמן ( הרבה אם רוצים) או מעט מעט במחבת.

תפחת עץ בחלוק 

נשאר לי המון שמן מהטיגון – איך נפטרים ממנו בלי להזיק?

 

מודעות פרסומת

Read Full Post »

מגיחה לרגע. אולי טיפה יותר, מדורבנת על ידי תגובה שקיבלתי  ממש לאחרונה של ורד נבון (http://verednavon.wordpress.com/) בפוסט שלי כאילו לא נעדרתי מהמחסן כל כך הרבה זמן.

הסתכלתי לעתים, הגבתי לעתים ובעיקר הייתי עסוקה בפרויקטים אחרים  – למשל

ארוחות בוקר של עורבים

עורבים אוכלים אבטיח בפארק 11

עכשיו אני עסוקה גם בהרהורים על מקומי, לא הוירטואלי, אלא  הממשי.

הילדה שלי, שהיא בכלל כבר לא ילדה אלא אישה צעירה, גרה בעת הזו בארץ רחוקה וקרה והיא מתגעגעת. מתגעגעת  למירקם החיים , לאנשים במעגל חייה, לנוף, לבית. אני נורא מתגעגעת אליה   אבל  חושבת שכאן באמת כבר אי אפשר. אולי אני אצטרף אליה?  אולי נמצא מקום אחר שהוא לא כל כך קר ומנוכר? אבל  אני חוששת להיות כמו הוינקה הזו – חד עונתית ועקורה.

וינקה עקורה

וינקה עקורה על אספלט 02

השעה הזו שבה אני יוצאת לסיור הבוקר שלי, השיגרה הברוכה בסביבה המוכרת, קבועה לכאורה ובו בזמן משתנה תדיר,  – "בוקר טוב", "מה נשמע", "בתאבון" .  – זו העת  של ארוחות בוקר בחוץ לאחדים. חלקם  נולדו כאן, חלקם מהגרים שאינם דוברים את שפת המקום.

אבי וחברים ליד המסגרייה פותחים שולחן

גברים בארוחת בוקר בכפר שלם 06

ארוחת בוקר בפארק

בבית הקפה בפארק 01

אַלבִיס מביא ארוחת בוקר  לחתולים

אלויס מאכיל חתולים בפינת רחוב מחל 1

כל יום בשעה קבועה מאכיל אלביס את עשרת או יותר החתולים בפינת הרחוב שלו ולכל אחד הוא נתן שם.  לא זוכרת איך קוראים לחתול הזה שבתמונה אבל אני  בטוחה שהוא לא פּוּמָה כי פומה שחור. אחרי ההאכלה  והפסקה קצרה חוזר   אלביס לשעת ליטוף.

כמה הנאה יש בנתינה , בהאכלה, בשיגרה היומית הפשוטה וראשונית

אמא מאכילה תינוק 04

אב ובן תינוק על אופניים  מאכילים ברווזים באגם 06

הבאתי אורז ליונים

פיזרתי אורז ליונים על האספלט

הם העדיפו אוכל שהושאר לחתולים

יונים אוכלות אוכל של חתולים על יד גלגל מכונית

כל יום, לפחות פעמים ביום, מישהי משאירה בתחנת ההאכלה הזו אוכל לחתולים.

כמה בטחון נוטעת השיגרה. כמו בחצר הזו

יום שלישי  –  כביסה לבנה

כביסה לבנה בחצר ברחוב עזריאל 02

אבל האזעקות. אזעקות מכל מיני סוגים, מפירות את השגרה, מאימות, מעוררות למחאה נכלמת, לייאוש, ולבריחה.

כך חשתי בחדות כשהחובט בשטיח החרוץ  והדואג לניקיון, החליף איתי כמה מילים בחביבות וביקש להצטלם ואז הציע מין שעשוע כזה " אולי אני אחבוט קצת גם  בך"  וביקש  להדגים בהרמת המחבט וכיווני אלי.   בצחוק, במאור פנים  אבל בליווי של צל מאיים.

חבטות

חובט בשטיח ברחוב עזיראל 02

אלה הרגעים  שביתר שאת עולים הרהורי ההגירה שהתאחרה, שאולי כבר הוחמצה והשאלה האם באמת אין ברירה  אולי אפשר אחרת.

הנה ליד חלוני  מבקרים כל יום, גם הבוקר, בני המקום וגם מהגרים שהסתגלו למורת רוחם של  הילידים, התרבו ומרגישים אדוני המקום.

דרור על הברוש שלי

דרור על הברוש שלי

דררה על הברוש שלי

דררה על הברוש שלי

ובלי שום קשר – או כמו תמיד  אצלי קשור בעקיפים -  אנסה מאוחר יותר היום  להכין ולהעלות מתכון של סופגניות ומטוגנים אחרים טבעוניים  לחנוכה.

 

 

Read Full Post »