Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘טיול בוקר בפארק’ Category

האגם מלא.


יש שפע. האגם הוא אי של רווחה ושגשוג.

וגם מחוץ לו המוני חתולים וחיות אחרות ( גם אנושיות, גדולות וקטנות).

אבל  אי אפשר להימלט מהשלטים האוסרים, המאיימים, מזהירים, בדרך אל הפארק ובתוכו.  ( הברכיות והעופות האחרים אדישים. החתול ממילא לא זקוק לאזהרה.  זו אני המרגישה אי נוחות)

ברווזים ושלט אזהרה 1


זה האיש האחראי, חלקית לפחות, לרווחת הברווזים. לידו שלט גדול.

מה כתוב שם?

מי בכלל קורא. (כללי אתיקה ,אטיקט.    איך להתנהג בפארק.)

שלט ומאכיל ברווזים

למרות האיסורים והשלטים המאירים והמזהירים (מה הקשר בין זוהר ואזהרה?)

דייג ושלט איסור (3)

העניין עם שלטים  ושלטון, תווים תוויות כיוונים והכוונות וכל מיני אתיקטים ותמרורים התחיל עוד טרם צאתי.  עם שלטים קטנים, תוויות מרגיזות, מציקות, מכאיבות.

כמו זאת שאמורה להיצמד לגוף אבל  ממש לא  נתנה הרגשה נעימה. נשארה תפורה אבל הורחקה. (לי הקטנה, כמעט בת שנתיים, התארחה במקום העבודה של אמה)

לי של הגר במרפאה (1)


או למשל חולצה שמכריזה על עצמה כ"יאמי "וצריך להיאבק בתפרים, בחוטי ניילון סמויים שמהדקים אותה לבד. וזו של חברה אחרת (וכמותה יש לי רבות) נחתכו למרות ההשתדלות והזהירות.  כאן חור קטן באחרים פגם ממשי.

לא הכול רגישים. לא הכול מבינים במה בכלל מדובר. בסך הכל תווית.

מה את כל כך נרתעת?

אבל מי שחש בה על בשרו לא יוכל שלא לתאב את חוסר ההתחשבות ולראות בתוויות האלה כעורות, שתלטניות, חסרות התחשבות. כמוהן כמו אלה המהודקות לכל מוצר כאילו היו עדות ליצירת אומנות מופתית – או כמי שמבקש להפוך אותי לפרסומת מהלכת   של משהו שיוצר בסין על ידי מחפשי ומחפשות  הזדמנויות עסקיות .

IMG_0018 IMG_0019


אז התווים, ההכרזות על השמות, המותגים  , האטיקטים,

אסור, אין, לא, סכנה,  סכנת מות, ענישה, ענישה כחוק .

שלטים מטעם העירייה או מועצה כזו או אחרת,  שלטים על קירות בתים ושערים, שלטים ותוויות ועוד שלטים ותוויות.


שלטים (2)
שלט אזהרה שלט סכנה שלטים שלטים (6)

שלטים (5)

שילוט על עמוד מתח גבוה (3) לא אזהר

וכאן ליד עמוד המתח הגבוה המתריע ומזהיר ואולי גם מקרין שכדאי להתרחק, קצת יותר למטה, מישהו לא שעה להתראה ושם שלט. לא אזהרה. הכוונה. אבל ברמז. רמז לא ממש ברור.

שם נפגשים בכיוון הספרה חמש בשעון?

משהו עומד לקרות בשעה חמש?

היום?

כבר קרה?

שילוט על עמוד מתח גבוה (2)

=

=

=

ועל הכול שולטים ומפקחים בחדווה  במכונית (צעצוע?)

מכונית פיקוח הפרק


או עם אופנוע

פקח ומכר וכלב בפארק (3)


עורב מרגיש בטוח, שולט על מיני ממלכתו אפילו שכתוב "אסור" ולא ברור בכלל מדוע.

עורב בשדה חרציות יבשות

=

=

=

והוא מין שלט מהלך כזה. חושב עצמו לבעלים היחידים של  כל הפארק. קורא בקול גדול מכריז אני כאן.

תרנגולים בפארק (4)

=

=

=

וגם זו מעין הכרזה. (כבר היה כאן פעם או תאומו). מפגין נוכחות מתריסה, מזהיר? ( ושוב אני שואלת אם יש קירבה בין אזהרה וזוהר)

IMG_0049

=

=

לפעמים הם דואגים גם לרווחה ותולים שלטים  שמצביעים על עבודה ושירותים.

לפעמים שלטים הם לא שררה. לפעמים הם הכוונה וסיוע מאד נחוצים.

עובד מנקה שירותים (3)

=

=

=

יש מי שמצאו בטחון ושמחה  הרחק משם, ליד מקלט ציבורי.

צהריים  05-04-2010 062


המון תווים, התוויות והתוויות נגד, שלטים בירוק אומרים משהו אחר.

פותחים שער להיכרות קרובה יותר.

יש להם שמות –  לעצים ולפרחים. שמות עם ניחוחות של ארצות רחוקות.

לא לכל עץ ופרח יש ממש שם פרטי. לא כמו לאנשים או לכלביהם. אבל גם הכרה כללית, של המין והמשפחה, יוצרת קרבה. אולי קצת הבנה. אולי קצת יותר מחשבה וחמלה.

IMG_0136

clip_image002[6]

clip_image004[6]

clip_image006[5]

clip_image008[6]

clip_image010[5]

clip_image012[4]

ויש גם שלטים שמדריכים , מכוונים ומסייעים בהתמצאות. ולפעמים מישהו מכוון למשהו מאד פרטי ורק מתי מעט  מבינים. ( בכיוון החץ נפגשים? שם תערך יום הולדת לסבתא רבא?)

IMG_0015


ויש תווים שהם גם שלט לזיכרון     (לעוזי חיטמן)

שלט תווים בכיכר עוזי חיטמן

את דעתו על ענייני שליטה ושלטון הביע מישהו בשכונה קרובה ( גבעת גאולה) בשלט על גג הבית. נפגעי שרירות לב של השלטון.(מצוטט מג'ון סטוארט מיל)

=


=

=

כאן במספרה, המון מראות ובלבול  מה בפנים ומה בחוץ?  וברורים בכל זאת שני שלטים –  שני סוגים: אסור(לעשן)  ודיפלומה (מודעה, אישור, גאווה) שבצילם אפשר לעבוד בנחת, לטפח הופעה.

פחות או יותר.

ותמיד הכול מתבלבל ומשתקף בעיני המתבונן.


=

=

=

הכל זהב מבטיח השלט.

תחנת אוטובוס בלילה 1

=

=

ושלט  שעומד ברקע ומזכיר לנו  יום יום  מה  לא עשה השלטון.


=

והצהרות מסוג אחר מסומנות בגומחה ליד האקליפטוס הצעיר ( שבינתיים כבר נגדע  ביד גסה ושוב החל לצמוח למרות הכל).

23-03-2010 טיול בוקר קצר 037

IMG_0126

ואכן כדאי לשים לב אליהם. לא זקוקים הרבה כדי להרגיש שמחה.

החול והעלים עוברים מיד ליד, נבדקים, נסרקים מתגלים בכל מיני צורות. אבא נמצא פה ליד, מאפשר ואוהד.

נולד כאן לפני כשנה וחודשים.

400 ילדים כמותו עומדים להיות מגורשים על ידי השלטונות (לא אלה של הפארק).


תינוק נהנה בפארק (2)


למרות הכול

ציורי קיר  ילדותיים (3)

Read Full Post »

בתחילת דרכם. אני עוקבת אחרי התפתחותם והתמלאותם. סמל לשפע ועומס חיובי, למלאות.

רימון מבשיל*

וגם אלה.  פריחת הצאלון האדום והשילטית המקומטת הצהובה הגודשים את הצמרות  בעושר צבעוני. העומס הזה מלהיב.

פריחת הצאלון (4) IMG_0142

*

העומס של פריחת הפלומריה, העומס של חיי היום יום,  של הכבסים, של הטרחה,  של האחזקה  ההכרחית. התחושה של שילוב, של ניווט מיומן, זורם והרמוני. לכל  בגד  יש מקום מרווח כפי מידתו והרמוניה של בית וטבע. הצל בעתו שומר מפני השמש הקופחת

IMG_0098

*

ואצלי  בתוך הבית עומסים של אוספים ספק נחוצים ספק מיותרים.

בוגנביליה מיובשת שלא זקוקה הרבה לקיומה. היא לא מעמיסה . לא דורשת טיפול או זמן. היא שם. צבעוניות שהולכת ודוהה אבל עדיין  משמחת. אותי.  יש מי שיאמר שזה קצת מוגזם. קצת יותר מידי, קצת עומס יתר.

*

בוגנביליה מיובשת באגרטל (5)

*

וגם זה. המראה מהגג, עמוס.  צפוף ועמוס.

דודי שמש בשכונה*

זה, הארון הזה,  אני מסכימה. באמת עמוס, מבולגן.  אלה הם רק חלק ממאמרים וצילומים ישנים שאני שומרת למקרה הצורך כבר שנים.  ולידם  ומאחוריהם  עוד חוברות מכל מיני סוגים,  וספרים. הרבה ספרים. לא מחסן אחד יש לי. הרבה מחסנים קטנים ועמוסים .הדלתות בדרך כלל סגורות, אז לא רואים ואפשר להכחיש. ללא ספק עומס יתר.

*

בצד אחד של הסביבה, ממול,   פסל ( של מי? לא מצוין אנסה לברר של מיקי יעיש).  האיזון הופר. יש עומס יתר.  או שהכוחות בין הצדדים לא שווים או שהמשא שנראה זהה בצורתו אינו זהה במשקלו.

פסל (7)*

בגלל העומס נפצעתי.  הנה כאן רואים – ידי האחת אוחזת במצלמה והאחרת כפופה, מקובעת בסד. ואני   בתוך שלולית גדושה ולוהבת של פרחי הצאלון שנשרו.

צללית שלי עם פריחה (5)*

כל העומס הזה ומחשבות רבות שטרדו אותי הביאו למעשה שטותי ומביך ולפציעה – חיסול בעצם – של קומקום ששרת אותי נאמנה הרבה שנים. קשה לבשל ביד אחת, להקשיב, לתכנן,  לקבל בקשות מכל מיני סוגים וכיוונים, לתאם  זמנים  ושעות עבודה, לדאוג לנונה שתטופל כראוי, לבקש עזרה, לקבל עזרה  לתת עזרה…..

במקום את הסיר עם התבשיל הנחתי על להבת הכריים את הקומקום החשמלי.

IMG_0086

*

לא רק אצלי מאד עמוס. זה מה שמתגלה בהצצה לחצר אחורית של בית בדרך אל הפארק.

חצר אחורית עם מכונית

*

איזו קבלת פנים.  זה השלט שראיתי בכניסה.

ככה?

זה מלחיץ.  לחץ זה עומס. זה עומס יתר.

יש נקודת סיום?  גם מועד לסיום?

מודעה אל נקודת הסיום

*

והרימונים.

תראו מה קרה להם.

עומס יתר. ממש לא הוגן. בטרם עת הגיעו לנקודת הסיום

IMG_0074 *

ועוד אחד שלא הצליח לעמוד בעומס.

IMG_0082

*

בבית הקפה, בפארק, בפגישה  לא שגרתית ( כלומר לא בשיגרה שלי. נונה בינתיים לא מטיילת איתי, עד שהכתף תחלים. היא לא אורחת רצויה בית הקפה הזה) לא יכולתי להתעלם מהעומס של אופנה ואי נוחות האלה. ואני תוהה למה ומדוע והאם זה הכרחי. וזה בכלל אופנתי?

נעל מיוחדת בית קפה (1)

*

היצור הזה, מגלן חום,  תזזיתי, ממהר,עסוק, עמוס, לחוץ. גם מרהיב. במיומנות מרשימה חופר, שולה תולעים וחרקים. האם הוא חייב להספיק? מה הוא חייב להספיק? כמה?

IMG_0083

*

אקליפטוסים  שלא עמדו בעומס. פצועים.

אקליפטוס פצוע (1)

אקליפטוס פצוע (4)

*

שלישיית ברווזים שבדרך כלל נחים. לפעמים קצת מגעגעים, מהדסים. תמיד ביחד .  הקצב שלהם מאד שונה מהעופות האחרים.

IMG_0062*

מישהו דאג למנוחתם. או מישהו מתכוון להלך איתם על העננים שהם רכים יותר מאשר האדמה.

פעם אמרו לי שנעליים תלויות  כך הן סימן לתחנת סמים.  גם זו אפשרות להקלה על עומסים.

נעל על חוט חשמל

*

כשיצאתי מהפארק  עברתי ליד גדר של בית. כוס הקפה הזו מזכירה שבכל זאת החיים קלים.

באמת?

כוס קפה מניר

*

ובבית, על המדף ראיתי כי  הצמד האהוב עלי עומד  ליד הספר שמזכיר  מה באמת שפוי.

אמא סוס וסייח

Read Full Post »

כנגד כל הסיכויים

צומח בתוך הבטון, בסדק צר. הגיע לכאן במקרה או מתוך בחירה?

מנצל את מה מה שאפשר ואפילו פורח.

צומח בבטון (4)*

*

*

הכל אפשרי, הבלתי אפשרי רק לוקח יותר זמן.

זה השלט בכניסה למעבדת המחשבים שלי   {"עכבר הכפר").   לא הפרטית שלי ולא בבעלותי. זו שאני מבקרת בה לעתים קרובות כשמי מהמחשבים שלי חולה.   זה מה שמנחה אותם ולתדהמתי לפעמים כנגד כל הסיכויים הם מצליחים. מאפשרים דו קיום שלי עם שיגעונות של מחשבים.

שלט במעבדת המחשבים*
*
*

כנגד כל הסיכויים פולשים גם אלה וגדלים ללא מצע  מתאים, מכים שורש ומתפתחים. לפעמים סודקים, לפעמים מעוררים זעם ונתלשים, מגורשים.

צומח בטון*
*

צומי בגדר אבנים


*
*
*

פיקוס גדל בקיר*
*
*

צומח בין אריחי בטון (3)

*
*
*

פיקוסים במיוחד מוכשרים לכך.  הנה אחד שזכה לאירוח מסביר פנים על קיר של בית.

עד מתי?

פיקוס צומח על בית*
*
*

גזע של עצי תמר מארח ברצון צמחים שונים. אולי לא ברצון? אולי נכנע בלית ברירה ומתוך חולשה?

צמחים על הדקל*
*
*

זו הפולשת  העכשווית האלימה. הציפור החמודה למראה,  המיטיבה כל כך לשיר ולחקות קולות, שמקפצת בחן על הדשאים ונראית כל כך תמימה וכאילו זה היה ביתה ומאז ומתמיד.  זו המיינה. זו מי שמגרשת מביתם את הציפורים האחרות. אפילו את הציפור הלאומית – הדוכיפת. אולי במיוחד אותה.

מיינה*
*
*

אולי היא האחראית לזה ששוב מצאתי ביצה אצלי באדנית. באותו מקום בדיוק.  אני חושדת בה שסילקה את  ביצת הצוצלת  שדגר עליה הזוג לפני כחודש. מישהו חומד לצון? הרי הכרזתי כאן קבל עם ועדה שאני לא מעוניינת לארח באדנית לא צוצלות וגם  לא מיינות. המיינה בשלה, לא איכפת לה מאף אחד מלבד עצמה.

עוד פעם ביצה באדנית (1)*
*
*

מיקי מאוס מתארח ברווחה באחד הבתים למרות שהוא נראה קצת עייף. מי יודע, אולי הוא בעצם עובד זר ומעומד לגירוש.

חצר אחורית ומיקי מאוס (1)*
*
*

וגם הם. מהיכן הם בכלל הגיעו? מתי הם נחתו?

גמדים בחצר*
*
*

כדורגל פלש אצלנו לעציץ. אנחנו יודעים בודאות שהשהות שלו זמנית ולא ננקוט באמצעים לגירושו. הוא גם יכול להתאזרח כאן ולשהות באופן קבוע. לי לא איכפת.

כדור פלש לעציץ (2)

*
*
*

בנסיבות לא פשוטות כאלה של איומים ורצונות שונים ומתנגשים יש מי שמצטייד בשומים שמתקיימים לצד הכבסים.

חלון עם שום (1)*
*
*

בדרך אל הפארק גיליתי דו קיום בלתי יאומן. בתוך העיר עדר של עיזים?

איזו מין חיית מחמד זו או שמא תעשייה זעירא?

עיזים בשכונה (2)*
*
*

ובפארק

*

העקבות מעידים על קיומם ביחד של יצורים מסוגים שונים

IMG_0034*
*
*

ביחד

עורב על פסל

*
*
*

עוד ביחד

יושבים על ספסלים (10)*
*
*

וקצת פחות

יושבים על הספסל (3)*
*
*

ואפילו זוג מעורב, שחור ולבן .דו קיום הרמוני ללא דעות קדומות.

ברבורים (1)*
*
*

הוא מתחיל את חייו, עדיין מפוחד, לא יודע אם יוכל להישאר או יגורש.

חתולים (7)

*
*
*

והוא כבר מצא לו מקום וחייו סוגים בשושנים.

חתול ופרחים

Read Full Post »

מתוך  "מילון הסלנג המקיף"

מאת רוביק רוזנטל

image

הדברים שרואים בגובה דשא. הדברים שלא רואים בדרך כלל אלא אם משפילים מבט.

יש שם למטה  חיים שוקקים: אהבות  עימותים, פלישות, לבלוב, פריחה וקמילה. חיים שלא זוכים בדרך כלל להתייחסות .

גובה דשא

נזכרתי בגמדה  גיבורת ספרה של מיקי בן כנען. "אם החיטה"

וכך מסוכם הספר בראשיתו, בדף הכריכה הפנימית.

על גמדה המחליטה יום אחד

להינתק מהקרקע ולעוף באויר.

על נגן פיקולו ערום וגבוה במיוחד.

על זוג זקנים הנכלאים במעבה האדמה.

על שני נערי מדבר ההופכים

למנהלי חברה חובקת עולם.

על אגרונומית איטלקייה המגדלת

עצי זית בהרי הרוקי.

על חריגים המגשימים חלומות בעל כורחם.

על שדות חיטה המלבלבים באמצעות טלפתיה.

על מהתלה וירטואלית ההופכת למציאות.

**


וההקדשה הנוגעת ללב ומתאימה לי היום במיוחד

"ספר זה מוקדש לכל יוצאי הדופן באשר הם.

אלה שנולדו ואלה שגורלם נגזר עליהן

להצטרף מאוחר יותר.

גם הספר המקסים הזה יכול להיעלם ולא להיראות על ידי מי שרוצה לראות הכול רק מלמעלה. והוא דווקא זה שמגביה עופף בדמיון ובראיה חומלת ואוהבת

יש לו כריכה שכל כך אהובה עלי, הדורה אבל גם  חד גונית מצטנעת, ומעטים יעיפו בה מבט שני, כנראה, למרבה הצער.

היו לי תוכניות אחרות היום. גם תוכניות אחרות לאשר אני רוצה להעלות כאן.

אבל בסופו של הטיול היומי שלנו מצאתי את עצמי במצב דומה לצמח הזה

IMG_0089

תלושה ושרועה על המדרכה.

הנמכתי.  התרכזתי באחד והתעלמתי מהאחרת. כל זה נגמר  בנזק  כנראה לא קל ( כתף שבורה, עוד פעם שבר. עוד פעם  כאבים, הגבלה בתנועה. הגבלה בכלל . ) היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.

וכל זאת כי צילמתי אותו

התקרבתי אל הצמח הנכלם הזה  שהכול עוברים על פניו ולעולם אינם רואים אותו.

IMG_0183

ממש על שפת המדרכה.

יד אחת אוחזת במצלמה ויד אחרת בנונה. היא ראתה חתול, ומשכה בחוזקה. מאד בחוזקה.

יותר מאשר קודם לכן כשהיינו בפארק

צללית נונה ואני בדשא

כזה נמוך הייתי, אבל לא מבחירה כמוהו.

חתול ג'ינג'י

לפני כן, וגם בימים אחרים, הנה מה שמצאתי  כשהתעכבתי על הדשא  ועל המדרכות המוליכות אליו. זה מה שרואים אם מתבוננים גם במירקם הלכאורה אחיד, סתמי. של הדרך עצמה.

IMG_0093

סתם דרור. מרוצה ככל הנראה שמצא ארוחה דשנה. אולי לא דשנה באמת, אבל גדולה.

*

זה חי או צומח?

צמח תמנוני על המדרכה

פלומריה ידידתי. זו השעה שלה עכשיו.

עלים ופרחים על המדרכה

פיקוס קדוש. עליו עכשיו נושרים ויוצרים מרבד מקסים. הוא יפה ומרשים אבל רבים לא אוהבים אותו בגלל שתלטנותו – הוא פורש רשת מסועפת של שורשים שפוגעים בצמחיה ובתשתית

IMG_0026

וזה פרח מקסים  של   ברכיכיטון דו  -גוני

(אמרו לי את השם. לא הייתי מעלה על דעתי.)

ביחד עם פרחים אחרים, צהובים

IMG_0164

IMG_0181

ןתרמיל זרעים שנשאר משנה שעברה. מי  אכל אותם?

וליד  שלולית אדומה של ברכיכטון אדרי שמכונה גם  `אולגה הגדולה` ( לא יודעת למה. אברר )

שלולית עלים אדומה

לא רחוק משם, ליד הספסל

בערב זה יערם בסלון (לא שלי) ליד הטלביזיה

IMG_0088

בכניסה לפארק – ארוחה לחתולים בלבד

תרנגול וחתולים (2)

העולם משתקף בשלולית מי ההשקיה

השתקפות בשלולית

ובדשא שוב החבורה המיוחדת של אפרוחי האגמית. הם גדלו. מוציאים אותם לדשא לאכול, מתרגלים אתם התרחקות. עדיין יש שמירה צמודה.

בכלל לא ברור אם זו משפחה קונבנציונלית או שתי אמהות שמגדלות ביחד את אפרוחיהן. אולי שני אבות?

אפרוחי אגמית על הדשא

וגם לשיירים האלה יש עדנה ומישהו חוגג.

עצם עם נמלים

לא ידעתי שבדשא רגיל, כמו זה של הפארק גדלות פטריות.

הן רעילות?

פטריה שחורה

פטריה שחורה

פטריות לבנות

פטריות קטנות

ושיירים של פטריה גדולה עם זבוב

פריות אכולות וזבוב (1)

ואלה צמחים צנועים, יפים, כמעט בלתי נראים אם לא ממש  ממש מנמיכים.

צמח צהוב בדשא (1)

IMG_0086

IMG_0026

IMG_0072

וגם נוצה

עוד נוצה

ובדרך חזרה, קרוב למקום התאונה , קרוב לגן הילדים,  ראיתי שרידים לטקס  קמאי, טקס חניכה.

מישהו החליט לגדול, להשתחרר.

אולי זה היה בכפיה

אולי אין עדיין מנוחה

מומצים (1)

וזה האות לבאות?

עבר  בדרכי חתול שחור?

החתול השחור

מה פתאום. אין קשר.

זה ידידי משכבר, היום  הוא קצת יותר רגוע.

Read Full Post »

IMG_0005

היום בבוקר, בטיול שלי ושל נונה, חדשות הבוקר באוזניות ופגישה עם החתול הזה.

כך אני מרגישה

בלבוש  שחור של אבל

מבוהלת.

קפואה ומבוהלת  .

קפואה, מבוהלת ועצובה

וגם זועמת

קפואה, מבוהלת , עצובה זועמת ומבויישת

זועמת וחסרת אונים

מאין תבוא הרעה?

הם השתגעו?

כן הם השתגעו!

וכולם בסכנה

Read Full Post »

קודם כל, לפני הכול , רציתי להעלות את התמונה הזו.

IMG_0023

זוג אגמיות ברכיות מוביל את הילדים האפרוחים אל המים.

קורא מלומד העיר ותיקן לגבי שמה של הברכיה. אלה לא אגמיות אלא ברכיות

IMG_0058

הגעתי אליהם בעקבותיה. אני מצלמת את המצלמים בפארק ומצלמת גם את מה שהם מצלמים. לפעמים.

אווזים עם אפרוחים

זוג ההורים המסור, שומר על הילדים, בוחן את הסביבה כה וכה, נותן אישור, מכניס לשורה מי שהיעז להתרחק או מי שמעד.

אי אפשר היה לעמוד במתיקות של המראה הזה ובו בזמן גם הכול מעט מתוח,  דרוך. יש גם סכנות, יש חששות. צריך לשמור.

כמה הם היו?כמה אפרוחים היו?

מישהו אמר 15.

ספרתי.  היו פחות

קרה משהו? אחד פשוט מסתתר?

IMG_0032

ואחד, תמיד אותו אחד, מתעכב, מאחר, חורג מהשורה.

ילדים בכלוב

ממש קרוב, שעור  מיוחד לילדים –  הם שמורים , מוגנים,  מופרדים, אסופים. זה מה שגדרות עושים.

לא כל הגדרות. לא תמיד.

לתרנגולות ההורים  האלה אין  בכך צורך. הם משום מה פחות מפוחדים. אולי כי  פחות סכנות אורבות להם כאן?

עופות (7)

כאן  עופות המים מקננים, דוגרים, מוגנים גם מהחום בצל העצים, ליד המים

איש וגור חתולים (3)

גור קטן של חתולים שכבר נעזב  על ידי הוריו מצא לו הגנה וחמימות  בבית הקפה אצל איש מיוחד. כאן בפוזה מיוחדת בשבילנו וכדי שכולם יראו כמה הוא מתוק.

חתול מציץ מתוך סדק (3)

וחתול אחר מצא לו מקלט במקום אחר.

פרח מציץ מגדר (4)

עוד גדר שמגדירה חלקה פרטית, שתוחמת את הפנים ואת החוץ וגם נותנת תמיכה לצמח מטפס

זרעי חמניה על הגג

החמנייה הפרטית שלי. זו שצמחה בעציץ. זו שגדלה מגרעיני חמנייה שקניתי כפיצוחים .  למרות שהתנאים לא היו אופטימליים והיא לא הגיעה למימדים מרשימים. ולמרות זאת   –   הינה גדל לו דור חדש, מוגן.

Read Full Post »

חג השבועות המאגד גם תורה וגם ביכורים הוא הזדמנות טובה לקשר בין תרבות וחקלאות וטבע וההשתקפות של כל אלה בפארק שלנו ובטיולים שלנו.

המונח "תרבות"
המילה "תרבות" באה מן השורש ר.ב.ה. ומשמעותה ריבוי או התרבות. דבר ראשוני, פשוט ולא מפותח, קיים בזמן קודם, מתפתח בקצב איטי על-ידי שהוא מוסיף לעצמו יסודות הדומים ליסודותיו הקודמים, תוך שהוא מטיל בהם שינויים או קולט לתוכם חידושים שאינם חורגים יתר על המידה ממגמותיו הראשוניות. גם המלה הלועזית Culture פרושה גידול, פיתוח, שיפור, ריסון, ארגון ועידון. בכל אלה אתה מוצא הטלת שינויים לטובה בדבר קיים מראש.
מכאן הביטוי אגריקולטורה שמשמעה חקלאות או עבודת האדמה. אתה משתמש באדמת הבור (שכולה סבך של ענפים וקוצים), העומדת לרשותך, מבער ממנה את הענפים ואת הקוצים ומשאיר את הצמחים הראויים לאכילה, הוא שותל כיוצא בהם ומפתח אותם כירקות, כעצי פרי וכצמחי נוי שתועלתם לעתיד מרובה.

תרבות

מתוך "דעת"

אנציקלופדיה יהודית

מקור הערך: דב לנדאו, נכתב עבור אנציקלופדיה יהודית

נונה ואני משתקפות בחלון

נונה ואני יוצאות לטייל בפארק.  נונה מסופרת, זנבה מעוצב. משתקפות  בדלת הכניסה  של מחסן מאד תרבותי  -ספרית  בית הספר בשכונה

‏‏עותק של ‏‏עותק של IMG_0029

נונה שמחה לטיפוח, שמחה לתשומת הלב, גאה בזנבה המטופח. לא כך כנראה החבר משמאל

השאלות לגבי הטיפוח, התרבות, המנהגים , אי הסדר, והגבולות בין הזנחה לטיפוח, תרבותי ופראי התעוררו כאן. במספרה.

"איך לספר? " שאל הספר

(אני לפעמים תוהה, האם בכלל לספר?)

"רק שתהיי יפה, שתהייה במיטבה"   אמרתי. (אני רוצה כלבה עליזה  ומרוצה וגם ייצוגית. היפים זוכים לייחס הרבה יותר טוב מחברת האנשים)

הוא הצליח.

מידי פעם, וגם הפעם הזאת, הוא לא מגלח את כל שיערה אלא משאיר  מעין פונפון קישוטי ופודלי בקצה זנבה.

(כתבתי משעיר, דיסגראפית שכמותי,  ומחקתי, אבל זה דווקא מתאים כאן)

לא ידוע אם זה נוהג של תרבות ספרי כלבים או של מגדלי כלבים או בקשה של הכלבים עצמם. או של רוב הכלבים ולמגינת לבו של מיעוטם.

בפארק, כבר בכניסה

בוקר 09-04-2010 045

שורות סדורות, מתוכננות בקפידה, מטופחות, כך אוהבים הגננים בפארק.  כך אוהבים כנראה גם המבקרים. פרחים עונתיים לתקופה קצרה.  פרחים מתורבתים (רביה במשתלה, מתוכננת אף היא בקפידה) כאן בשיא הפריחה לפני כחודש וחצי

אווזים ליד האגם

אגם מלאכותי, אווזים מיובאים. טבע תרבותי.  יפה.

דשא מעוצב (1)

עצים מעוצבים (11)

שבילים מסודרים, ערוגות סימטריות, מתוחמות, פרחים בצבעים נבחרים ועצים מעוצבים

עיצוב לבוגנביליה

בוגנביליה בעת הטיפוח העונתי

האם מעוצבת כך  כדי לשעשע? כדי לרמוז?  כדי  לתת השראה?

פרקניסוניה ובוגנביליה פרועות

וממש ליד, ממול, בוגנביליה  ביחד עם פרקינסוניה ,פרועות, מחוץ לשורות ולסדר

בפארק נותנים מקום גם לבר, חסר התרבות. יתכן ומתוך אידיאולוגיה ותיכנון. יתכן מחוסר תקציב. כך או כך אנו נהנות מזה.

נכון. האקליפטוסים לא היו כאן תמיד.

פעם גם כאן היה משהו אחר. תרבות אחרת אולי.

פרדסים? כפר ערבי?

לא מצאנו תצלומים ועדויות ברורות. השמועות מספרות על חיים אחרים שהיו כאן, לפני שאנחנו הגענו.

שדה בר בפארק (1)

IMG_0042

החרציות שהיו שם לאורך השביל התייבשו, הזרעים יישארו לשנה הבאה.  חלקה קטנה של טבע  מיובא  שיהפוך לדייר של קבע ולא מעוצב.

עורבים

כך, אחרי כמה ימים. רק הזרעים נשארו. תיוקה לימים באים. העורבים אוהבים משהו להיאחז בו.

החתולים אהבו את החרציות שהגנו עליהם.

עתה הם חשופים ופגיעים

חתולים בשדה חרציות שיבש (3)

נפטרים מהפרחים הישנים (4)

נפטרים מהישן

אלה פרחי התרבות, השורות שהתייבשו, מפונים במכולה

השורות מפונות לקליטת פרחי עונה אחרת

נפטרים מהפרחים הישנים

IMG_0057

עריסה לאקליפטוס.

נטוע. חדש.  מאחלות לו קליטה מהירה וטובה.  מקור שמחה עתידי לדבורים

ערש התרבות בחקלאות.

CULTURE   AGRICULTURE

(למשל בספרו הנפלא של ג'רד דיימונד " רובים, חיידקים ופלדה")

פרח אקליפטוס על נשורות מהעץ (1)

פרח ופירות אקליפטוס שנשרו

ובהמשך להגדרה של "תרבות", מאותו מקור

כל תרבות היא מסירת הישן או חלק חשוב ממנו לדורות החדשים, תוך כדי פיתוחו. כיוון הפיתוח הוא ריסון, אירגון ועידון. לעומת זה ויתור על הישן הוא בזבוז. מצד אחר קולט הישן יסודות חדשים התואמים וממשיכים את הישן. ומכל מקום אין תרבות שהיא כולה חדשה. מה שחדש לגמרי, הוא עדיין איננו תרבות.

Read Full Post »

הפארק , הפארק שלנו, כי כך אנחנו מרגישות כלפיו, מניב  ומְזָמֵן הרבה  מאוצרותיו הצנועים לבאיו. בעונה הזו, בסביבות ל"ג בעומר, הסגול שולט וגם תות העץ. ורבים מחפשים פירות סגולים או לבנים. יש מי שמצויד יותר ומי שמצויד פחות לאיסוף הפרי מהאדמה את אלה שנשרו או טולטלו או מהעץ עצמו.

תותי עץ לארוחת בוקר. תותי עץ מתוקים וטריים לקינוח

תותי עץ (14)

זה מה שאספנו מהעץ הסודי שלנו

ונצבענו בסגול עז בידיים, בשיניים.

גם אחרים מנסים לאסוף. המקדימים זוכים

IMG_0026

איש אוסף תותי עץ 28

וגם פרחים הביתה אפשר לקבל, כשהגננים מיישרים את הקו או מחדשים

IMG_0032

גם נונה ואני קיבלנו. לוע הארי צבעוניים

והנה הפרחים בבית

פרחים מהפארק ותות עץ 013

ויש יבול אחר בפארק. צאצאים רבים מכל הסוגים והמינים.

הנה כאן אמא תרנגולת ואפרוח צעיר

IMG_0013

וכאן פירות מבשילים של הדקל

פירות דקל מבשילים

והאגם מניב דגים לדייגים השכונתיים ( אנחנו נגד, אבל זה נראה תמיד כל כך שקט, רגוע. מראה פסטורלי ורחוק  מהעיר)

IMG_0060

צללית אני ונונה עם פרחים (6)

כאן נונה ואני במין השתקפות עם פרחים סוררים שיצאו מהשורה

גם יבולים אחרים יש בפארק. העורבים  מחטטים, מחפשים תנובה ראויה עבורם.

את זה לא ניתן יהיה למחזר.

אות אחד ליהירות, בזבזנות, חמדנות וחוסר התחשבות

IMG_0039

וגם זה

תופסים מקום לקראת פיקניק (2)

בעדינות.  אבל קשת העצים מרככת  ויוצרת מראית עין  נעימה.  ככה תופסים מקום בפארק.  יש כאן מחסור ויריבות  על מקומות טובים,. כמו זה, עם שולחן וספסלים.  ומה שהונח מגדיל את כמות חומרי הגלם המזהמים ולא מתכלים כאן בפארק בפרט  וכאן בכדור הארץ בכל.


זה בגסות

בינין משתלט על הפארק (8)

מלון שנבנה בסמוך. חולש על הפארק, מציץ פה ושם. לא ניתן להימלט מהמראה הפוצע את הנוף. זה נכס מניב רווחים. לא לנו.

ועוד יותר מכך מאיים להיבנות מיגדל. ממש צמוד לפארק. ממש במסלול ההליכה שלנו. ממש במקום בלתי מובן, לא מתאים. תוקפני, נצלני. ( הסרנו סימנים מזהים מהפרסומת)

כאן. זה יהיה? כאן  במקום המתנ"ס שאין  לו יותר זכר?

פעם היה כאן מתנ

לא הרבה נשאר מהמקום שהיו לו פעם חיים קהילתיים אחרים ויהיה עכשיו נכס מניב לחמדנים חסרי לב ובלתי מתחשבים.

לא רחוק עדיין יש שפע שלא חמדו ולא סילקו למרות שהוא לעיתים יכול להיות גם מטרד

שיקמה עמוסת פירות (4)

עץ שיקמה עתיק מלא פירות. כשהם נופלים על השביל נוצר מרבד עסיסי ורך. לא כולם אוהבים את זה.

ובדרך חזרה – שוב איום, קרוב יותר. שוב בונים מגדלים שסוגרים את הרחוב, את הפארק.

בניה אגרסיבית ברחוב (3)

הזדקרות המגדלים המאיימת כאן על המרחב הפרטי שלנו. הפכו את הבית שלנו לנכס מניב לאחדים ושברון לב לאחרים.

התנחמנו בסיגלון והרדוף פורחים בשדרה

סיגלון והרדוף (3)

Read Full Post »

לא בדיוק שעה, אבל לזמן קצר מאד הסיגלון (יקרנדה)  בשיא פריחתו. בדריכות, בקוצר רוח עקבנו אחרי תהליך ההתמלאות.  עקבתי בעצם. נונה לא כל כך מתעניינת בפריחות סגולות. היא בכלל לא מתרשמת  מפריחות. נונה  מחפשת שיירי עצמות וחטיפים  אחרים בדשא.  היא מושכת לכיוון אחד ואני מבקשת רק עוד רגע. זה חולף כל כך מהר. בואי נעצור להרף עין ונלכוד  את המראה , את הצבעים.  עוד מעט הסגול יתחלף באדום. תגיע שעת הצאלון. הצהוב של החרציות כבר חלף.

עמוס פרחים בצמרות, ושלוליות סגולות מרהיבות, מטריפות  חושים גם למרגלות העצים.

סיגלון 45

סיגלון_0049

דרורים בתוך שלולית סגולה

דרורים בשלולית של סיגלון 060

בוקר (26)

ומצאנו אפילו סיגלון משתקף בחלון או צומח בתוך הבית. מה בחוץ? מה בפנים?

השתקפות של סגלון בחלון

גם האחראית על תחנת האכלת החתולים הראשונה  (אולי בעלת התחנה? אולי המנהלת? המייסדת?) לבשה סגול

בוקר (36)

מאכילת העופות צבעונית באופן שונה

IMG_0025

נונה הסכימה לצילום  משותף באחת העמדות הקבועות שלנו, עוד טרם הכניסה לפארק

השתקפות בתחנת אוטובוס 86

ואז גם בדקנו שוב  את שיירי הקישוטים של החג  ואת חבלי הכביסה

ומצאנו גם  חבר קולני שקרא לנו מלמעלה

בוקר (76)

דגלים וכביסה(12)

מרפסת עם דגלים102

פאפאצ'י חלונות עם דגל75

כביסה ודגלים (45)

אחר הצהריים (2)

עוד עדות לחגיגה שנגמרה. חג אחר שנחוג בטרם עת

בוקר (74)

מזכיר לנו את מצב החרציות ופרחי הבר בפארק

חרציות כמלות 50

כך נראו החרציות  (עם חתול) בדיוק לפני חודש

בוקר, בעיקר מבט למטה 27-03-2010 042

נעים להיזכר. גם קצת כואב

ונשלח בועת סבון למיכל ולכל אורחיה

אחת קטנה בתחילת דרכה

וליד השתקפות בחלון

ואחת גדולה שכבר יצאה לדרך והגיעה לעננים

בועת סבון בעננים 1

Read Full Post »

מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות באדנית?


מוקדם בבוקר ניגשתי להציץ בשלום הדוגרות. אתמול לא הסתכלתי. אני לא זוכרת שהסתכלתי . לא זוכרת אם ראיתי צוצלת באדנית או לא. זה הפך להיות משהו שיגרתי, ברור, נעלם בחיי היום יום. לא דאגתי. הדאגה היתה מתעוררת תמיד אחרי שהגוזלים בקעו.

אבל למרבה  הצער, היום בבוקר כשניגשתי לשם לא היה זכר לא לצולצלת ולא לביצה.

אין לי מושג מה קרה.  מלחמת הישרדות  על אדן החלון.

אין לי מושג איך חיים בשלום עם שכניי העופות מכל המינים וחוסכים התרגשות וכאב.

האם הייתי צריכה לשים מיטריה שחורה כפי שמישהי ייעצה, כדי להרחיק טורפים?

האם הייתי צריכה להרחיק את הביצה בעצמי

(לפחות מישהו נהנה מארוחה . אולי)

האם בתוך הטיפול ההורי שלהם קרתה תאונה והביצה נפלה?

רק ביצה. רק  צוצלות חומות סתמיות  שהיו הורים מסורים אבל  פלשו לאדנית שלי והתלבטנו  אם לגרשם, אם זה אכזרי לגרש? יש לזה נגיעה למוסר? , האם  נוכל להכניס אורחים  בלי להיפגע?   ואילו שיקולים מפעילים? ומה מרכיבי ההגיון והמוסר והתועלת בהכרעות לכאורה פעוטות כאלה של היום יום.

ונקשרנו.  והכרענו עם הלב והתיקווה לחיים חדשים.

זה הסתיים בטרם עת



התלבטות חוזרת שנה אחר שנה. פעמיים או יותר בכל שנה.  ההחלטה לא פשוטה וגם ההכרעה משתנה.

לפני כחודש מצאתי ביצה באדנית. במחשבה שזה עתה הוטלה סילקתי אותה, שמתי דוקרנים (שיפודים) באדנית כדי לסמן שאין מקום לקינון  וקיוויתי שהזוג ילמד ויחפש מקום קינון אחר. אבל לא. היו לי נקיפות מצפון וכאב והרהורים על מה ראוי ומה נכון גם לפני וגם אחרי.

לפני כמה ימים  שוב זה הופיע

IMG_0043

וכשהתקרבתי, הדוגר/ת  עזבה לרגע. קיוויתי שאין עדיין ביצה אבל זה מה שהיה

IMG_0044

רק אחת. בדרך כלל יש שתיים

ומה לעשות עכשיו? (שאלתי את עצמי אז). והביצה נשארה ואני שוב שואלת ומה לעשות עכשיו? האם לסלק אותה, האם יש עיתוי נכון, האם מוטב לתת לגוזל שלא נולד בכל זאת צ'אנס? מה יותר אכזרי?  האם יש עיתוי נכון?

סבלנו לא אחת מהכינים שמסתבר שעופות מביאים עימם. ועוד יותר סבלנו מגורלם של הגוזלים. רק פעם אחת, לפני שנים רבות  ובאדנית אחרת, לא זו שמהצד המערבי, ראינו אותם גדלים ואף פורשים כנפיים ולומדים לעוף. זה היה מקסים. אבל חד פעמי.

ומאז,  ניסינו לא להפריע,  התלבטנו לא להשקות או כן להשקות את האדניות, האם זה יפגע?  האם  הם צריכים עזרה ?(ממש לא) האם מוזיקה מפריעה להם? (כנראה שלא)  וחדשות  מהטלביזיה? (לא ברור)האם כינים שוב יציפו אותנו?  (טפו טפו טפו בינתיים זה לא קרה לאחרונה). האם לוותר על חיי השגרה שלנו, להלך על בהונות, להקריב את הגרניום?  בכל זה היינו אולי עומדים, אבל כל שנה, פעמיים בשנה, בוקעים גוזלים אחרי דגירה מסורה וארוכה של זוג הורים.  ואז קורית קטסטרופה – הם מתים, מתייבשים, נזנחים, נטרפים, נעלמים. מעולם לא ראינו  בעת ההתרחשות ואין לנו שמץ של מושג מדוע.  מידי פעם ראינו סימנים של חבלה או טריפה לא תמיד.בעבר, עם זוג הגוזלים הראשון, היינו מוטרדים מכך שההורים נעלמים.  נעלמים לפרקי זמן ארוכים.  ואי אפשר היה כמובן להתקשר אליהם, או לשאול את הגוזלים מה הם רוצים. חיפשנו מקורות ידע ועזרה. קיבלנו אותם טלפונית מעובדי הגן הזואולוגי בתל אביב – אמרו להניח, לא לדאוג לגוזלים. ההורים יודעים היטב את תפקידם.  וגם אם אין אנו רואים אותם, הם ישובו. וכך אמנם היה. ומאז, אנו בדרך כלל מניחים להם שהרי הם הכי יודעים מה טוב בשבילם. האם אכן? ומה טוב בשבילנו?

בינתיים הם כאן. לא נראים מוטרדים מידי מהפעילות בעבר השני של הזכוכית וגם לא מזו שברחוב. כן משקים את האדניות. בזהירות. מסביב

ובפארק,  ובדרך אל הפארק , בטיולי הבוקר שלנו,  של נונה ושלי, לאחר החג שרק שרידים ממנו נשארו

כמו כאן על המרפסת

IMG_0066

ושוב אנחנו בודקות את מצב הכבסים

IMG_0002

בכל מיני בתים

IMG_0032

IMG_0026

ומציצות לחלונות ובוחנות את הפנים והחוץ

IMG_0005

ומציצות גם לחצרות אחוריים

IMG_0019

IMG_0021

IMG_0014

IMG_0013

והנחנו בקבוקים למיחזור ליד ביתה של מי שאנו יודעים שתשמח לכך

IMG_0020

בכניסה לפארק יום אחד ראינו צוצלת משתקפת בשלולית

IMG_0091

כשאנו הולכות בפארק  גם אנו משתקפות בשלוליות קטנות שניקוו מהשקיה .פעם, יום אחד השבוע, גם מגשם שירד

והנה  הצטלמנו וראשנו בעננים, בצמרות וגם במים

IMG_0010

IMG_0068

IMG_0024

פגשנו את האיש שדואג להציל כל אוכל ראוי עבור החתולים

IMG_0085

וגם את האיש שדואג להאכיל את העופות

IMG_0095

ראינו צלמים מקצועיים וצלמנו אותם ואת מה שהם מצלמים

IMG_0028

צלם ביום אחד

וצלמת ביום אחר שגם צילמה אותנו וגם החלפנו דברים על הצילום בפארק ו על ההולכים.

IMG_0020

בפארק פגשנו חתולים שמאכילים אותם והם נראים שבעי רצון

IMG_0042

ובדקנו  פריחת הסיגלון (מתקרב לשיא)

IMG_0035

ובדקנו גם את הבשלת תות העץ

IMG_0037

עוד מעט, לקראת ל"ג בעומר. אז הוא הוא יהיה מוכן לאכילה.

ובדרך עקבנו שוב אחר הרס או בניה של בית הספר

STA_0106

IMG_0025

וגם גילנו שהרסו שם  מתנ"ס וכנראה יבנו שם בנין רב קומות, אולי כדי שיהיו מספיק ילדים לבית הספר. אולי כי כדי שיוכלו למכור הרבה דירות צריך שיהיה גם מספיק כתות. התושבים מחו. העירייה בשלה. שומעים על זה בחדשות לאחרונה.  אנחנו נעקוב.

IMG_0013

IMG_0007

גילחו את השטח, את בריכת השחיה, כדי לבנות בניינים רבי קומות במתחם.

התנחמנו בצילום משותף, רק השתקפות,  אבל עם שמיים ועם היבסקוס צהוב על הגג

ועדיין נשארה השאלה מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות? האם כמו שהנסיון והסטטיסטיקה הקטנה למדו – אין לגוזלים סיכוי לשרוד ועדיף לחסוך מהם ייסורים? האם רק מעצמנו אנחנו רוצים לחסוך ייסורים? האם יש פתרון?

מישהי אמרה שכדאי לשים ליד האדנית מטריה שחורה פתוחה– כנגד העורבים והטורפים. אולי.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »