Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘פאפאראצ'י חלונות’ Category

.

מהם

מהם הגבולות שאין לחצות במבט? מהם הגבולות של המיתחם הפרטי? מתי המבט פוגע?

לְמה מזמינים החלונות? האם   הם חד כיווניים?

אני מסתכלת. אני מסתכלת עם המצלמה ורישום המראֶה חוצה את הגבולות שלי וכעת הוא גם כאן.

לא לכל מה שאני רואה ניתן לתת פרסום, אבל כשהחלונות פתוחים ומוארים אני מניחה שיש לי החירות או ההיתר להעתיק את המראה מעיני ( מוחי בעצם) למדיה אחרת ולשתף.

דרך החלונות רואים. דרך החלונות רואים מהפנים החוצה וגם להיפך – מהחוץ פנימה. הפנים הופך לעתים להיות פומבי, חלק מהחוץ.

..

.

כמעט חצות.

בכל חלון משתקפים אורות אחרים: צהובים או לבנים, חמים או קרים. בכל חלון חיים אחרים.

.

מישהו מאחסן את המאור הגדול אצלו בבית.

הצצה לחלונות בלילה (6)

.

ובחצר אחורית, נשכח לבד, בלילה

נשכח בחוץ

.

יש קסם מיוחד בחצרות אחוריים, בסיפור שהם מספרים בשתיקתם. גם ביום.

.

לפעמים החלונות לגמרי פרוצים. רואים דרכם את הצד האחר. ובאמצע ריק במקרה האחד בבית העמוד לפני הריסה אם כי חלקו עדיין מאוכלס.

IMG_0006

.

ובמקרה האחר, בצריף הנטוש של תנועת נוער, שוכנו עתה עגלות הסופרמקט הסמוך.

.

.

יש מי שמנסה לחצוץ, להסתיר

.

ויש מי שפותח חלון ומזמין הצצה.

.

.

יש בשכונה מי שנראה כמסתכל ללא כל בושה, ישירות ( רק קצת מסתתר), לאור היום, בהתרסה. חייזר אולי.

בטיוליי אני פוגשת המון כלבים מציצים. הם מסתכלים עליי, אני מסתכלת עליהם, לעתים בפחד, בדריכות, לעתים בזהירות ולעתים במאור פנים.

.

.

.

כלבים נובחים בחלון

.

.

העולם נראה אחרת מנוקדת המבט של כלב. כאן מזווית הראיה של נונה אצל הוטרינר.

אצל הוטרינר

.

מסתכלת על העולם עם קפה ראשון של בוקר. מברכת לשלום במאור פנים.

.

לא מביטים החוצה אבל מאפשרים הצצה

אישה בחלון  מרפסת

.

.

בחלון

.

.

לפעמים הפנים והחוץ לגמרי מתערבבים בחלון.

כולם מצלמים את הילדים ביום הראשון ללימודים. גם אני. לא מהחלון. לא מציצה. מסתכלת, מביטה, או מתבוננת. מצלמת ברחוב.

הנה ילדות, מתקשטות בורוד, מזדהות עם ורוד. ילדות ורודות הולכות לגן ולבית הספר. לפעמים עם אמא, לפעמים עם אבא לפעמים רק עם חברות. הילדים לא עם ורוד. ברור שלא.

.

.

.

.

.

.

.

ואי אפשר להציץ בלי עציץ.

אז אני מציצה על עציץ פיקוס השדרה שלי דרך החלון. ( עשיתי לי שדרת פיקוסים במרפסת הגג)

.

וגם ציץ האיזדרכת בעציץ. עוד מעט יעבור למקום מרווח יותר. (עציץ גדול יותר).

Read Full Post »

לא בדיוק שעה, אבל לזמן קצר מאד הסיגלון (יקרנדה)  בשיא פריחתו. בדריכות, בקוצר רוח עקבנו אחרי תהליך ההתמלאות.  עקבתי בעצם. נונה לא כל כך מתעניינת בפריחות סגולות. היא בכלל לא מתרשמת  מפריחות. נונה  מחפשת שיירי עצמות וחטיפים  אחרים בדשא.  היא מושכת לכיוון אחד ואני מבקשת רק עוד רגע. זה חולף כל כך מהר. בואי נעצור להרף עין ונלכוד  את המראה , את הצבעים.  עוד מעט הסגול יתחלף באדום. תגיע שעת הצאלון. הצהוב של החרציות כבר חלף.

עמוס פרחים בצמרות, ושלוליות סגולות מרהיבות, מטריפות  חושים גם למרגלות העצים.

סיגלון 45

סיגלון_0049

דרורים בתוך שלולית סגולה

דרורים בשלולית של סיגלון 060

בוקר (26)

ומצאנו אפילו סיגלון משתקף בחלון או צומח בתוך הבית. מה בחוץ? מה בפנים?

השתקפות של סגלון בחלון

גם האחראית על תחנת האכלת החתולים הראשונה  (אולי בעלת התחנה? אולי המנהלת? המייסדת?) לבשה סגול

בוקר (36)

מאכילת העופות צבעונית באופן שונה

IMG_0025

נונה הסכימה לצילום  משותף באחת העמדות הקבועות שלנו, עוד טרם הכניסה לפארק

השתקפות בתחנת אוטובוס 86

ואז גם בדקנו שוב  את שיירי הקישוטים של החג  ואת חבלי הכביסה

ומצאנו גם  חבר קולני שקרא לנו מלמעלה

בוקר (76)

דגלים וכביסה(12)

מרפסת עם דגלים102

פאפאצ'י חלונות עם דגל75

כביסה ודגלים (45)

אחר הצהריים (2)

עוד עדות לחגיגה שנגמרה. חג אחר שנחוג בטרם עת

בוקר (74)

מזכיר לנו את מצב החרציות ופרחי הבר בפארק

חרציות כמלות 50

כך נראו החרציות  (עם חתול) בדיוק לפני חודש

בוקר, בעיקר מבט למטה 27-03-2010 042

נעים להיזכר. גם קצת כואב

ונשלח בועת סבון למיכל ולכל אורחיה

אחת קטנה בתחילת דרכה

וליד השתקפות בחלון

ואחת גדולה שכבר יצאה לדרך והגיעה לעננים

בועת סבון בעננים 1

Read Full Post »

מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות באדנית?


מוקדם בבוקר ניגשתי להציץ בשלום הדוגרות. אתמול לא הסתכלתי. אני לא זוכרת שהסתכלתי . לא זוכרת אם ראיתי צוצלת באדנית או לא. זה הפך להיות משהו שיגרתי, ברור, נעלם בחיי היום יום. לא דאגתי. הדאגה היתה מתעוררת תמיד אחרי שהגוזלים בקעו.

אבל למרבה  הצער, היום בבוקר כשניגשתי לשם לא היה זכר לא לצולצלת ולא לביצה.

אין לי מושג מה קרה.  מלחמת הישרדות  על אדן החלון.

אין לי מושג איך חיים בשלום עם שכניי העופות מכל המינים וחוסכים התרגשות וכאב.

האם הייתי צריכה לשים מיטריה שחורה כפי שמישהי ייעצה, כדי להרחיק טורפים?

האם הייתי צריכה להרחיק את הביצה בעצמי

(לפחות מישהו נהנה מארוחה . אולי)

האם בתוך הטיפול ההורי שלהם קרתה תאונה והביצה נפלה?

רק ביצה. רק  צוצלות חומות סתמיות  שהיו הורים מסורים אבל  פלשו לאדנית שלי והתלבטנו  אם לגרשם, אם זה אכזרי לגרש? יש לזה נגיעה למוסר? , האם  נוכל להכניס אורחים  בלי להיפגע?   ואילו שיקולים מפעילים? ומה מרכיבי ההגיון והמוסר והתועלת בהכרעות לכאורה פעוטות כאלה של היום יום.

ונקשרנו.  והכרענו עם הלב והתיקווה לחיים חדשים.

זה הסתיים בטרם עת



התלבטות חוזרת שנה אחר שנה. פעמיים או יותר בכל שנה.  ההחלטה לא פשוטה וגם ההכרעה משתנה.

לפני כחודש מצאתי ביצה באדנית. במחשבה שזה עתה הוטלה סילקתי אותה, שמתי דוקרנים (שיפודים) באדנית כדי לסמן שאין מקום לקינון  וקיוויתי שהזוג ילמד ויחפש מקום קינון אחר. אבל לא. היו לי נקיפות מצפון וכאב והרהורים על מה ראוי ומה נכון גם לפני וגם אחרי.

לפני כמה ימים  שוב זה הופיע

IMG_0043

וכשהתקרבתי, הדוגר/ת  עזבה לרגע. קיוויתי שאין עדיין ביצה אבל זה מה שהיה

IMG_0044

רק אחת. בדרך כלל יש שתיים

ומה לעשות עכשיו? (שאלתי את עצמי אז). והביצה נשארה ואני שוב שואלת ומה לעשות עכשיו? האם לסלק אותה, האם יש עיתוי נכון, האם מוטב לתת לגוזל שלא נולד בכל זאת צ'אנס? מה יותר אכזרי?  האם יש עיתוי נכון?

סבלנו לא אחת מהכינים שמסתבר שעופות מביאים עימם. ועוד יותר סבלנו מגורלם של הגוזלים. רק פעם אחת, לפני שנים רבות  ובאדנית אחרת, לא זו שמהצד המערבי, ראינו אותם גדלים ואף פורשים כנפיים ולומדים לעוף. זה היה מקסים. אבל חד פעמי.

ומאז,  ניסינו לא להפריע,  התלבטנו לא להשקות או כן להשקות את האדניות, האם זה יפגע?  האם  הם צריכים עזרה ?(ממש לא) האם מוזיקה מפריעה להם? (כנראה שלא)  וחדשות  מהטלביזיה? (לא ברור)האם כינים שוב יציפו אותנו?  (טפו טפו טפו בינתיים זה לא קרה לאחרונה). האם לוותר על חיי השגרה שלנו, להלך על בהונות, להקריב את הגרניום?  בכל זה היינו אולי עומדים, אבל כל שנה, פעמיים בשנה, בוקעים גוזלים אחרי דגירה מסורה וארוכה של זוג הורים.  ואז קורית קטסטרופה – הם מתים, מתייבשים, נזנחים, נטרפים, נעלמים. מעולם לא ראינו  בעת ההתרחשות ואין לנו שמץ של מושג מדוע.  מידי פעם ראינו סימנים של חבלה או טריפה לא תמיד.בעבר, עם זוג הגוזלים הראשון, היינו מוטרדים מכך שההורים נעלמים.  נעלמים לפרקי זמן ארוכים.  ואי אפשר היה כמובן להתקשר אליהם, או לשאול את הגוזלים מה הם רוצים. חיפשנו מקורות ידע ועזרה. קיבלנו אותם טלפונית מעובדי הגן הזואולוגי בתל אביב – אמרו להניח, לא לדאוג לגוזלים. ההורים יודעים היטב את תפקידם.  וגם אם אין אנו רואים אותם, הם ישובו. וכך אמנם היה. ומאז, אנו בדרך כלל מניחים להם שהרי הם הכי יודעים מה טוב בשבילם. האם אכן? ומה טוב בשבילנו?

בינתיים הם כאן. לא נראים מוטרדים מידי מהפעילות בעבר השני של הזכוכית וגם לא מזו שברחוב. כן משקים את האדניות. בזהירות. מסביב

ובפארק,  ובדרך אל הפארק , בטיולי הבוקר שלנו,  של נונה ושלי, לאחר החג שרק שרידים ממנו נשארו

כמו כאן על המרפסת

IMG_0066

ושוב אנחנו בודקות את מצב הכבסים

IMG_0002

בכל מיני בתים

IMG_0032

IMG_0026

ומציצות לחלונות ובוחנות את הפנים והחוץ

IMG_0005

ומציצות גם לחצרות אחוריים

IMG_0019

IMG_0021

IMG_0014

IMG_0013

והנחנו בקבוקים למיחזור ליד ביתה של מי שאנו יודעים שתשמח לכך

IMG_0020

בכניסה לפארק יום אחד ראינו צוצלת משתקפת בשלולית

IMG_0091

כשאנו הולכות בפארק  גם אנו משתקפות בשלוליות קטנות שניקוו מהשקיה .פעם, יום אחד השבוע, גם מגשם שירד

והנה  הצטלמנו וראשנו בעננים, בצמרות וגם במים

IMG_0010

IMG_0068

IMG_0024

פגשנו את האיש שדואג להציל כל אוכל ראוי עבור החתולים

IMG_0085

וגם את האיש שדואג להאכיל את העופות

IMG_0095

ראינו צלמים מקצועיים וצלמנו אותם ואת מה שהם מצלמים

IMG_0028

צלם ביום אחד

וצלמת ביום אחר שגם צילמה אותנו וגם החלפנו דברים על הצילום בפארק ו על ההולכים.

IMG_0020

בפארק פגשנו חתולים שמאכילים אותם והם נראים שבעי רצון

IMG_0042

ובדקנו  פריחת הסיגלון (מתקרב לשיא)

IMG_0035

ובדקנו גם את הבשלת תות העץ

IMG_0037

עוד מעט, לקראת ל"ג בעומר. אז הוא הוא יהיה מוכן לאכילה.

ובדרך עקבנו שוב אחר הרס או בניה של בית הספר

STA_0106

IMG_0025

וגם גילנו שהרסו שם  מתנ"ס וכנראה יבנו שם בנין רב קומות, אולי כדי שיהיו מספיק ילדים לבית הספר. אולי כי כדי שיוכלו למכור הרבה דירות צריך שיהיה גם מספיק כתות. התושבים מחו. העירייה בשלה. שומעים על זה בחדשות לאחרונה.  אנחנו נעקוב.

IMG_0013

IMG_0007

גילחו את השטח, את בריכת השחיה, כדי לבנות בניינים רבי קומות במתחם.

התנחמנו בצילום משותף, רק השתקפות,  אבל עם שמיים ועם היבסקוס צהוב על הגג

ועדיין נשארה השאלה מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות? האם כמו שהנסיון והסטטיסטיקה הקטנה למדו – אין לגוזלים סיכוי לשרוד ועדיף לחסוך מהם ייסורים? האם רק מעצמנו אנחנו רוצים לחסוך ייסורים? האם יש פתרון?

מישהי אמרה שכדאי לשים ליד האדנית מטריה שחורה פתוחה– כנגד העורבים והטורפים. אולי.

Read Full Post »

היום בטיול הבוקר שלנו בפארק ראינו עדויות חד משמעיות לרצח.

גם רצח שלאווז מהפארק זה רצח. לא ראינו סימנים של דם, לא ראינו עקבות. אלה כבר הוסרו כנראה עוד בטרם עלה היום. זה מה שראינו.

IMG_0023

אלה  לא עקבות של ספריי דוחה מסמלי החג,וגם לא של  קל קר. אלה נוצות של עוף שנמרטו ופוזרו. אין ספק שלא חיה טורפת שהזדמנה לכאן דווקא היום  עשתה זאת אלא חית  אדם. ועכשיו כולם נהיים חשודים. גם אלה שהתמקמו פה ליד וגם הרחוקים. כך זה נראה ממבט קרוב יותר. זו גם לא כרית שפוזרה. יש לנו זכרונות מימים קודמים. זו לא הפעם הראשונה.

אל העדות הזו הגענו במהלך הטיול .לא כך הוא  התחיל.

מוקדם בבוקר. לפני שבע. חג העצמאות. אנחנו לא אוהבות כל  כך להרחיק ביום הזה. גם לא כל כך לחגוג. פעם אהבנו. המחסנאית אהבה. נונד עדיין לא נולדה. זה היה מזמן מזמן. פעם כשעוד היו רוקדים ברחובות באמת. פעם כשהייתי ילדה. אז הרשו לילדים להישאר ערים עד מאוחר.  המון דברים קרו מאז. העולם השתנה, הארץ השתנתה. אנחנו חוגגות בנסיבות אחרות.

צילום שגרתי של השתקפות, והפעם אנחנו מופיעות בטלביזיה באמצע הרחוב

IMG_0005

ופגשנו בתחנת האוטובוס מכרה ותיקה (גם שלנו וגם בגילה) שהיא גם פסלת חרוצה ומכינה פסלים גדולים מעיסות נייר. ההשתקפות שלנו איתה לא כל כך טובה

IMG_0013

ויש כאלה שהשכימו להתארגנות

IMG_0015

כמו אלה

IMG_0017

ועוד רבים אחרים

IMG_0019

פנורמי

ועד מהרה הכל מתמלא. כל שנה, שונה ודומה, עמוס, נראה כל כך שמח, צבעוני, אחוותי, וטומן בתוכו גם זרעים של הרס ולכלוך.

תופסים מקום, מסמנים טריטוריה, כובשים, מעלים אש, שורפים, אוכלים

תמונות משנים שונות, גם מהשנה, זה לא כל כך משנה

IMG_0022

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 044

יום העצמאות 2009 042

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 045

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 048

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 051

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 053

המון ריחות, אויר מחניק. זה נראה יפה אבל מתמיהה, הם באמת נהנים? וגם – אין מחר? מה  יהיה עם כדור הארץ וצריכת הבשר וגידולי הבקר ואפקט החממה?  וגם, מסתתר כאן רוצח.

ובכמעט רוצחת נתקלנו ביום שישי. שלא כהרגלנו יצאנו גם אחר הצהריים. והסתבר שגם זו עת לחגוג. המון ימי הולדת

אחר הצהריים 010

הצטלמנו בדרכנו,  נונה ואנוכי, בעמדה שלנו במועדן הקשישים. הצטלמנו עם דגל.

אחר הצהריים 007

הלכנו, נונה ואנוכי

אחר הצהריים 021

עברנו ליד המון קבוצות של חוגגים. המון בלונים. המון ממתקים.

אחר הצהריים 031

אחר הצהריים 038

ואלה ועוד רבים. המונים.

ולידם שיחקו בכדורגל. גם המונים

אחר הצהריים 085

אחר הצהריים 114

גם אנשים לבד או חברות קטנות

טיול בוקר 033

טיול בוקר 076

הצטלמנו גם, כהרגלנו בשלוליות בוציות

טיול בוקר 094

אחר הצהריים 135

ופאפארצ'י חלונות לא זנח את תפקידו. ראינו חבורה מסתתרת על גגון. זה ראינו אחרי שכבר עזבנו את הפארק.

אחר הצהריים 138

בדרך קרו עוד המון דברים, פגשנו חיות, ראינו דגלים, ואז, לקראת, כשרצינו לחצות את הכביש, במעבר חציה, נהג אדיב עצר, ונהגת , מה נאמר? רצחנית, עקפה  מימין, עלתה על מעבר החציה, נסוגנו לאחור. היא דיברה בטלפון נייד. עצרה בשניה האחרונה. ניצלנו.  הנה היא, בעיקר רואים את המכונית שלה.

אחר הצהריים 132

שנייה לפי כן היינו בדיוק היכן שהיא נמצאת.

קרו עוד המון דברים. ראינו את פרחי הבר הולכים וקמלים

וגם מעקבים משמחים אחרי פריחת הסיגלון

נמשיך לעקוב

Read Full Post »

יצאנו מאוחר ביום חם. שבת . ברדיו באזניות רשת ב' – יצחק נוי. למה זה עדיף על מוזיקה? ככה. לא תמיד.

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (3)

מה זה כאן? בית נטוש?

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001

בשכונה הזו הכל פרוץ, לא מתוכנן אבל גם חינני

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (5)

הוא שאמרנו. מבט למעלה ומזרחה והכל מצטלם בצללית. הטיול הזה, כמו קודמיו, הוא גם שעור צילום, בכאילו.

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (9)

וכבר אנחנו ליד בית הכנסת  של התמנים. בזהירות, לא לעורר התמרמרות, מרחוק

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (10)

ומבט חטוף אל אחורי בית הכנסת הסמוך.לא זה של התמנים. אולי של החלבים. מוכן למתפללים שסיימו התפילה

רק מבט מאחור. זו נקודת המבט התמידית שלנו.  זה מה שמתאפשר בלי לקבל רשות.

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (11)

שוב חצר אחורית, בשביל, אחרי בתי הכנסת.

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (15)

כך זה נראה  מעבר לגדר

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (22)

כבר בדרך חזרה, ברחוב, ילד עם אופניים ולוחית רישוי

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (25)

וילדה עם כלבב גורה חדשה

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (23)

פאפארצ'י חלונות שוב במבצע

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (29)

ועוד חצר אחורית

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (33) בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (32)

ושניים שפגשנו, ספק מבקשים את חברתנו ספק נזהרים ומתרחקים

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (35)

סוף כל סוף דרורים ברגע של מנוחה . אפשר לצלם. לא תפאורה הכי מתאימה. אבל ככה זה דרורים.

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (41) בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (45)

ככה אנחנו נראות בחלונות – חנות אלקטרוניקה ומספרה. זה רמז מסגיר היכן אנחנו נמצאות. איפה יש חנות אלקטרוניק ובסמוך אליה מספרה?

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (46)

מה זה? אין ספור של קיני נמלים.

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (50)

כאן הנמלים, ממש  ליד השיקמה

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (52)

עוד גדר וחצר אחורית

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (67)

ואנחנו ממש קרובות. צמד חמד ממתין לנו

בוקרשבת בגבעת גאולה03-04-2010 001 (71)

וגם היא (או הוא), ממש בשביל

לקראת הצהריים03-04-2010 022

אחר כך שוב יציאה קצרה לפארק להציץ. הפעם עם אורחת.  שעור צילום קצר. החום גדול מנושא. גם העומס בפארק

כשהוא, זה שתמיד חוצה כבישים, לא חוצה כבישים  הוא עושה דברים משונים. מה הוא עושה עכשויו?

לקראת הצהריים03-04-2010 021

בדקנו שוב את מצב הכביסה

לקראת הצהריים03-04-2010 030

ובדקנו גם את שלום החמציצים

לקראת הצהריים03-04-2010 033

ובדקנו אם המצלמה מצלמת ככה יותר טוב או ככה ( פונקציה כזו או פונקציה אחרת)

לקראת הצהריים03-04-2010 035

עברנו ליד בית כנסת אחר

לקראת הצהריים03-04-2010 042

ושוב הצצנו לחצר

לקראת הצהריים03-04-2010 049

מבט חטוף לפארק, ממש בכניסה שכנע שעדיף לחזור

Read Full Post »

לא מוקדם מאד, אנחנו  הרי  בחופשה חלקית, גם לא מאוחר – עוד לפני השיירות הגדולות שיציפו את האיזור.

בוקר בפארק 016

מכרנו הוותיק והנבחן עם  אחד מהשניים של הגברת שאוחזת ברצועה. השני, זה שלא בתמונה הוא לבן.

בוקר בפארק 027

צועדים  ראשונים בכניסה לפארק

בוקר בפארק 028

לומד להיות סבלן

בוקר בפארק 033

מצוידים לבלות את היום ליד המים

בוקר בפארק 034

ונופשת בשמש החמימה אך עדיין לא לוהטת

בוקר בפארק 040

הם מצלמים את הברבורים המקסימים. אנחנו מצלמות אותם מצלמים את הברבורים.

בוקר בפארק 052

וגם מצלמים את הדוכיפת המצייץ בקול גדול. מה הוא מודיע? שמצא שלל רב? את מי הוא מזמין?

בוקר בפארק 053

כנראה באמת יש לו במה להתגאות

בוקר בפארק 056

המשיך לצייץ בקול חזק ועף  לעץ הדקל.  למי הוא ממתין?

בוקר בפארק 065

בוחנים את הברווזים, לומדים על הדגה. הגדול מקירא את ההסברים. הקטנים מקשיבים

בוקר בפארק 070

אישה עם מטריה גדולה. סוכך נייד

בוקר בפארק 083

משקיפים על המים מקרוב

בוקר בפארק 086

ועוד צועד מתחיל את המסלול. אנחנו עשינו סיבוב קצר ובדרכנו ליציאה

בוקר בפארק 097

פגשנו כלב לא מוכר

בוקר בפארק 100

וראינו זוג לא שיגרתי בדרכו לפארק (האישה משמאל – האיש מימין.)

בוקר בפארק 103

וגם אשת חיל מדברת בטלפון ושלושה ילדים. שניים בחדווה עוזרים לדחוף את העגלה.

השחור הזדעק כשעברנו ונבח והתרוצץ אנה ואנה. הלבן, בתמונה רגוע יותר. תשוש כנראה נכון יותר, אבל עדיין לא אדיש.



Read Full Post »

ניסיון ראשון בוורדפרס.  ניסיון ראשון בכלל ברשת. אם יצליח נעלה גם את הטיולים הקודמים.

כבר מתגלים קשיים. למשל איך לשנות את גודל האותיות? איך לשנות את צבען?

זה לא קשור. רק בעקיפין.  ערב קודם, קרוב לליל הסדר, מישהי עובדת  – וזה די נדיר

ולמחרת, נונה רומזת שהגיע הזמן לצאת

הנה היא ממש מוכנה ליציאה

מבט אל פינת הזבל. הפעם שלנו. המגפיים כבר נלקחו. התרמיל והמעיל לא .אותם באמת כדאי לזרוק.

מפגש ראשון.  האיש מנסה למנוע  אי נעימות ומתרחק.

אנשי עבודה ראשונים. תקלה. הם רוטנים וחוזרים ואומרים שהמכונית (המנקה) ממש חדשה ומנסים לתקן.

שעה מאוחר יותר הם עדיין ניסו.

ללא מילים

וקצת אחר כך נונה נשכבת ולא מוכנה להמשיך. משיכה חזקה ושידול. ועדיין היא מסרבת. היא פוחדת מהכלב הקטן הנבחן  שמגיע לנקודה הזו בדרך. אולי נראה אותו תיכף.

לא פגשנו אותו היום. הצטלמנו כרגיל בעמדה שלנו. הפעם הראנו לבקשת האחראית "מה את מצלמת"?  והציעה לצלם אותנו. סרבנו. אנחנו אוהבות השתקפויות וקביעות.

וגם את ההשתקפות הזו, בתחנת האוטובוס. הממתינים משתנים.  גם האור משתנה. התחנה קבועה.

בפתח הפארק עוד אנשים עמלים.

ועוד אחד. הוא האיום ביותר. האיש עם המפוח הקטן והאימתני שמרעיש ומעיף חול ומציק נורא. מזל שהוא כרגע במנוחה.

ועד איש עובד עם כלי רועש – מנקה וקוצץ ומעלה ריחות של דשא

עורב. גם הוא עובד.

ומי זה? תיכף נסתכל בשלט ונדע

הוא לא מופיע כאן.

זוגות זוגות

חבורות

שיירה  מגעגעת

ברבור לבן מיוחס

וברבור שחור מיוחס עוד יותר

פעילות חשובה

איסוף ומחזור

איש עובד וחיפושית צהובה.

לא פעם ראשונה היא חונה כאן. חיפושיות מעוררות בנו רגשות וזכרונות.

ועוד איש עובד. כולם מטפחים את הפארק שלנו. הוא הפארק הלאומי אבל אנחנו מרגישות שהוא הפארק שלנו.

נונה מושכת חזק לכיוון השדה

כי שוב מסתתרים כאן חתולים.

רואים אותם? בקושי. אי אפשר לכוון את המצלמה. האור בוהק ולא רואים כלום במדך. אבל הם שם.

אולי כאן

השעה כבר מאוחרת. בגלל זה אין כמעט חתולים.  בפארק הכוונה. בשמונה, אחרי שכבר אכלו, הם כולם כנראה נחים בסתר. כאן אנשים עובדים במשהו אחר. הם עובדים בריצה.

ואלה עובדים עם מכשירים

העוף הזה נח ממש ליד ערימת הזבל הזו אבל לא הצלחתי לצלם ביחד. בשעה זו של הבוקר האור מאד חזק ולא רואים כלום על הצג.

מי זו? מיינה?  לא.

אנחנו כבר קרובות ליציאה ופגשנו את מכרנו הבאים

תודה מיוחדת לדוגמן הצבעוני

שוב פולשות למרחב הפרטי ומשתקפות

קרוב לבית ארגז מפתה גדול. גם הפועל חמד אותו. חומר גלם נפלא נשאר ברחוב.

(חומר גלם למה? לרהיטים מקרטון כמובן. אבל ויתרנו עכשו על הקורס וכנראה שגם  על הכנתם בזמן הקרוב)

ממש קרוב לבית שניים שהשתגעו. האוטובוס התבלבל ולא פנה. עכשו מנסה לנסוע רוורס ולהיכנס לרחוב. ואת הכביש חוצה המשוגע השכונתי. זה מה שהוא עושה בדרך כלל. חוצה כבישים.

חזרנו. היו הודעות?

Read Full Post »