Feeds:
פוסטים
תגובות

האגם מלא.


יש שפע. האגם הוא אי של רווחה ושגשוג.

וגם מחוץ לו המוני חתולים וחיות אחרות ( גם אנושיות, גדולות וקטנות).

אבל  אי אפשר להימלט מהשלטים האוסרים, המאיימים, מזהירים, בדרך אל הפארק ובתוכו.  ( הברכיות והעופות האחרים אדישים. החתול ממילא לא זקוק לאזהרה.  זו אני המרגישה אי נוחות)

ברווזים ושלט אזהרה 1


זה האיש האחראי, חלקית לפחות, לרווחת הברווזים. לידו שלט גדול.

מה כתוב שם?

מי בכלל קורא. (כללי אתיקה ,אטיקט.    איך להתנהג בפארק.)

שלט ומאכיל ברווזים

למרות האיסורים והשלטים המאירים והמזהירים (מה הקשר בין זוהר ואזהרה?)

דייג ושלט איסור (3)

העניין עם שלטים  ושלטון, תווים תוויות כיוונים והכוונות וכל מיני אתיקטים ותמרורים התחיל עוד טרם צאתי.  עם שלטים קטנים, תוויות מרגיזות, מציקות, מכאיבות.

כמו זאת שאמורה להיצמד לגוף אבל  ממש לא  נתנה הרגשה נעימה. נשארה תפורה אבל הורחקה. (לי הקטנה, כמעט בת שנתיים, התארחה במקום העבודה של אמה)

לי של הגר במרפאה (1)


או למשל חולצה שמכריזה על עצמה כ"יאמי "וצריך להיאבק בתפרים, בחוטי ניילון סמויים שמהדקים אותה לבד. וזו של חברה אחרת (וכמותה יש לי רבות) נחתכו למרות ההשתדלות והזהירות.  כאן חור קטן באחרים פגם ממשי.

לא הכול רגישים. לא הכול מבינים במה בכלל מדובר. בסך הכל תווית.

מה את כל כך נרתעת?

אבל מי שחש בה על בשרו לא יוכל שלא לתאב את חוסר ההתחשבות ולראות בתוויות האלה כעורות, שתלטניות, חסרות התחשבות. כמוהן כמו אלה המהודקות לכל מוצר כאילו היו עדות ליצירת אומנות מופתית – או כמי שמבקש להפוך אותי לפרסומת מהלכת   של משהו שיוצר בסין על ידי מחפשי ומחפשות  הזדמנויות עסקיות .

IMG_0018 IMG_0019


אז התווים, ההכרזות על השמות, המותגים  , האטיקטים,

אסור, אין, לא, סכנה,  סכנת מות, ענישה, ענישה כחוק .

שלטים מטעם העירייה או מועצה כזו או אחרת,  שלטים על קירות בתים ושערים, שלטים ותוויות ועוד שלטים ותוויות.


שלטים (2)
שלט אזהרה שלט סכנה שלטים שלטים (6)

שלטים (5)

שילוט על עמוד מתח גבוה (3) לא אזהר

וכאן ליד עמוד המתח הגבוה המתריע ומזהיר ואולי גם מקרין שכדאי להתרחק, קצת יותר למטה, מישהו לא שעה להתראה ושם שלט. לא אזהרה. הכוונה. אבל ברמז. רמז לא ממש ברור.

שם נפגשים בכיוון הספרה חמש בשעון?

משהו עומד לקרות בשעה חמש?

היום?

כבר קרה?

שילוט על עמוד מתח גבוה (2)

=

=

=

ועל הכול שולטים ומפקחים בחדווה  במכונית (צעצוע?)

מכונית פיקוח הפרק


או עם אופנוע

פקח ומכר וכלב בפארק (3)


עורב מרגיש בטוח, שולט על מיני ממלכתו אפילו שכתוב "אסור" ולא ברור בכלל מדוע.

עורב בשדה חרציות יבשות

=

=

=

והוא מין שלט מהלך כזה. חושב עצמו לבעלים היחידים של  כל הפארק. קורא בקול גדול מכריז אני כאן.

תרנגולים בפארק (4)

=

=

=

וגם זו מעין הכרזה. (כבר היה כאן פעם או תאומו). מפגין נוכחות מתריסה, מזהיר? ( ושוב אני שואלת אם יש קירבה בין אזהרה וזוהר)

IMG_0049

=

=

לפעמים הם דואגים גם לרווחה ותולים שלטים  שמצביעים על עבודה ושירותים.

לפעמים שלטים הם לא שררה. לפעמים הם הכוונה וסיוע מאד נחוצים.

עובד מנקה שירותים (3)

=

=

=

יש מי שמצאו בטחון ושמחה  הרחק משם, ליד מקלט ציבורי.

צהריים  05-04-2010 062


המון תווים, התוויות והתוויות נגד, שלטים בירוק אומרים משהו אחר.

פותחים שער להיכרות קרובה יותר.

יש להם שמות –  לעצים ולפרחים. שמות עם ניחוחות של ארצות רחוקות.

לא לכל עץ ופרח יש ממש שם פרטי. לא כמו לאנשים או לכלביהם. אבל גם הכרה כללית, של המין והמשפחה, יוצרת קרבה. אולי קצת הבנה. אולי קצת יותר מחשבה וחמלה.

IMG_0136

clip_image002[6]

clip_image004[6]

clip_image006[5]

clip_image008[6]

clip_image010[5]

clip_image012[4]

ויש גם שלטים שמדריכים , מכוונים ומסייעים בהתמצאות. ולפעמים מישהו מכוון למשהו מאד פרטי ורק מתי מעט  מבינים. ( בכיוון החץ נפגשים? שם תערך יום הולדת לסבתא רבא?)

IMG_0015


ויש תווים שהם גם שלט לזיכרון     (לעוזי חיטמן)

שלט תווים בכיכר עוזי חיטמן

את דעתו על ענייני שליטה ושלטון הביע מישהו בשכונה קרובה ( גבעת גאולה) בשלט על גג הבית. נפגעי שרירות לב של השלטון.(מצוטט מג'ון סטוארט מיל)

=


=

=

כאן במספרה, המון מראות ובלבול  מה בפנים ומה בחוץ?  וברורים בכל זאת שני שלטים –  שני סוגים: אסור(לעשן)  ודיפלומה (מודעה, אישור, גאווה) שבצילם אפשר לעבוד בנחת, לטפח הופעה.

פחות או יותר.

ותמיד הכול מתבלבל ומשתקף בעיני המתבונן.


=

=

=

הכל זהב מבטיח השלט.

תחנת אוטובוס בלילה 1

=

=

ושלט  שעומד ברקע ומזכיר לנו  יום יום  מה  לא עשה השלטון.


=

והצהרות מסוג אחר מסומנות בגומחה ליד האקליפטוס הצעיר ( שבינתיים כבר נגדע  ביד גסה ושוב החל לצמוח למרות הכל).

23-03-2010 טיול בוקר קצר 037

IMG_0126

ואכן כדאי לשים לב אליהם. לא זקוקים הרבה כדי להרגיש שמחה.

החול והעלים עוברים מיד ליד, נבדקים, נסרקים מתגלים בכל מיני צורות. אבא נמצא פה ליד, מאפשר ואוהד.

נולד כאן לפני כשנה וחודשים.

400 ילדים כמותו עומדים להיות מגורשים על ידי השלטונות (לא אלה של הפארק).


תינוק נהנה בפארק (2)


למרות הכול

ציורי קיר  ילדותיים (3)

הצצה מבעד לגדר (1)

פורץ גדר.  הגדר תוחמת, לא נותנת להתפשט ,סוגרת. אומרת עד כאן. והוא, פורץ גדר בכל מובן – במקום להשתרע צומח לו אל על, ויוצא החוצה מבעד לגדר. מוצא פרצה ומסתכן.

גם אותו יש להגדיר:  (השם הוא סוג של הגדרה)

חיפשתי כאן http://flora.huji.ac.il/browse.asp?action=identify, מגדיר צמחים ברשת. לא הצלחתי למצוא.  אני כנראה לא כל כך טובה בהגדרות.

לפרוץ גדר זה  מסוכן?   למי?   למה?

*

*

*

***

*עץ צעיר גדור בתמיכה (1)

וזו גדר טובה, תומכת.  לעתים הצעירים בראשית דרכם זקוקים להגנה, להחזקה, להתוויה, סיוע ליישור ולצמיחה נכונה. לא כולם. אלה העדינים והפגיעים. כמו זו,  לגסטרמיה הודית.

לא כל מי שמכונה "גדר טובה" היא כזו.

*

*

***

*

השתקפות בבית כנסת עם סד

גם אני הייתי מגודרת בסד עד לא מזמן. על לאיחוי כתף שבורה (עדיין לא החלמה. הדרך עוד ארוכה. נונה לא מתלווה אלי עכשיו. היא במשמורת אחרת ואני זוכה לביקורים).

ולמרות זאת אני פורצת גדרות וחומות.

גם המבט, גם המצלמה , יכולים לחדור פנימה.

חלון שקוף בבית הכנסת, עוד חלון מאחוריו.  פלשתי לחצר ביום חול. גם בשבתות בית הכנסת הזה די נטוש. ובכלל לא ברור איפה אני נמצאת, מה בפנים ומה בחוץ.

זה אשר אמורה הגדר לעשות, לא? לכוון ולציין בדיוק מה נכלל, מה שייך ומה לא. הגדרה היא בינארית: כן או לא, אפס או אחד, אמת או שקר.

*

*

*

IMG_0082

חומת בטון גדולה.

לא , היא לא מנסה לפרוץ. היא מרגישה מוגנת. מתרגלת לפי הנחיות ברורות וסדורות (טאי צ'י?)

אבל למה הוקמה חומה?  מה מתבצר מאחוריה?

*

*

*

חומה חיות מסוכנות

כתוב במפורש. סכנה. חיות מסוכנות.

מאיזה צד של החומה הסכנה?

מי שומר ומי נשמר?

*

*

*

הצצה מבעד לחומה

הצצתי. מבעד לחור קטן בחומה.

*

*

*

באתר בניה

במקום אחר ראיתי כיצד בונים גדר.

קודם כל בונים גדר.

*

*

*

גדר עץ הרוסה (1)

וגדר שנהרסה ואולי שוב לא נחוצה.

*

*

*

איש בחלון וסורגים

חתול גדר (2)

כלב בחצר אחורית (2)

חיים מאחורי גדרות


*

*

*

יונה בתמונה ובחלון

בקטע מתמונה  עם יונה (למעלה משמאל) וגדרות תיל משתקף החלון המסורג (משתקף פעמיים, בצד ימין ובאמצע השתקפות מתמונה שנמצאת ממול)  ויונה , צוצלת בעצם, עומדת מחוץ לחלון (קשה לראות אבל היא שם על המעקה המשתקף, ) עמדה להרף עין והכל מתבלבל – מה בחוץ? מה בפנים? איזו יונה לכודה ואיזו משוחררת?

למה יש גדר?  (בחלון כי יש פורצים וגנבים)

*

*

*

גדר הפרדה.

כך אפשר לשחק כדורסל ליד הכביש.

שחקן לא שגרתי

כך גם אפשר לראות עד כמה   הגדרות מקובעות, סטריאוטיפיות, בונות ציפיות לא תואמות מציאות.

*

*

*

מציאות מחוץ לגדר (2)

מחוץ לגדר.

סימון ברור למה שאינו רצוי או אינו ראוי. דוקא יש כאן כמה דברים שרציתי ולא יכולתי להציל בגלל מגבלותי (קצת קשה ביד אחת).


*

*

*

IMG_0126

אפשר גם להישען על הגדר כך


*
*
*

להישען

או כך

*

*

*

עורבים (1)

ואפשר גם לשבת על הגדר

עוד מעט  יקבל החלטה ויעוף.

*

*

*

גדר חינ משונה

וזו גדר חיה. ממש נראית חיה.

*

*

*

*

*

גדרות (12)


וזו גדר מתה.


*

*

*

גדרות ושערים (24)

גדר בחלק אחד של השכונה. (בחלק הצפוני. כמובן בחלק הצפוני)

*

*

*

גדרות ושערים (28)

*

וזו גדר בחלק הדרומי

*

*

*

הצצה למתנס הרוס (3)

וזו גדר לשטח ציבורי. שטח שפעם היה ציבורי ועכשיו מגדיר כבר משהו פרטי.

מישהו הצליח לנצל פרצות בגדר החוקים  ועומד להקים כאן מגדל פרטי.

*

*

***

זהו.

הגעתי לגדר. לסימן הגבול של הרשומה הזו. אולי כבר חציתי אותו בלי משים. זה קורה לי תמיד.

הגדרה שרירותית.

לא יותר מידי אמרו לי.

ואני לא יודעת איפה הגבול.

אז ספרתי. 20 תמונות.

בכל זאת העליתי 22. רק עוד קצת.

ויצאתי מגדרי כדי לנפות (יש לי עוד המון מחשבות על גדר וגדרות וגבולות וחומות והגדרה עצמית והגדרה מילונית וגדרות תיל ובריקדות ו… ) לא כל כך עלה בידי. אבל את זה כל אחד יוכל לעשות בעצמו. לגלול מהר או לאט, להתעכב, לרפרף, לדלג…

בתחילת דרכם. אני עוקבת אחרי התפתחותם והתמלאותם. סמל לשפע ועומס חיובי, למלאות.

רימון מבשיל*

וגם אלה.  פריחת הצאלון האדום והשילטית המקומטת הצהובה הגודשים את הצמרות  בעושר צבעוני. העומס הזה מלהיב.

פריחת הצאלון (4) IMG_0142

*

העומס של פריחת הפלומריה, העומס של חיי היום יום,  של הכבסים, של הטרחה,  של האחזקה  ההכרחית. התחושה של שילוב, של ניווט מיומן, זורם והרמוני. לכל  בגד  יש מקום מרווח כפי מידתו והרמוניה של בית וטבע. הצל בעתו שומר מפני השמש הקופחת

IMG_0098

*

ואצלי  בתוך הבית עומסים של אוספים ספק נחוצים ספק מיותרים.

בוגנביליה מיובשת שלא זקוקה הרבה לקיומה. היא לא מעמיסה . לא דורשת טיפול או זמן. היא שם. צבעוניות שהולכת ודוהה אבל עדיין  משמחת. אותי.  יש מי שיאמר שזה קצת מוגזם. קצת יותר מידי, קצת עומס יתר.

*

בוגנביליה מיובשת באגרטל (5)

*

וגם זה. המראה מהגג, עמוס.  צפוף ועמוס.

דודי שמש בשכונה*

זה, הארון הזה,  אני מסכימה. באמת עמוס, מבולגן.  אלה הם רק חלק ממאמרים וצילומים ישנים שאני שומרת למקרה הצורך כבר שנים.  ולידם  ומאחוריהם  עוד חוברות מכל מיני סוגים,  וספרים. הרבה ספרים. לא מחסן אחד יש לי. הרבה מחסנים קטנים ועמוסים .הדלתות בדרך כלל סגורות, אז לא רואים ואפשר להכחיש. ללא ספק עומס יתר.

*

בצד אחד של הסביבה, ממול,   פסל ( של מי? לא מצוין אנסה לברר של מיקי יעיש).  האיזון הופר. יש עומס יתר.  או שהכוחות בין הצדדים לא שווים או שהמשא שנראה זהה בצורתו אינו זהה במשקלו.

פסל (7)*

בגלל העומס נפצעתי.  הנה כאן רואים – ידי האחת אוחזת במצלמה והאחרת כפופה, מקובעת בסד. ואני   בתוך שלולית גדושה ולוהבת של פרחי הצאלון שנשרו.

צללית שלי עם פריחה (5)*

כל העומס הזה ומחשבות רבות שטרדו אותי הביאו למעשה שטותי ומביך ולפציעה – חיסול בעצם – של קומקום ששרת אותי נאמנה הרבה שנים. קשה לבשל ביד אחת, להקשיב, לתכנן,  לקבל בקשות מכל מיני סוגים וכיוונים, לתאם  זמנים  ושעות עבודה, לדאוג לנונה שתטופל כראוי, לבקש עזרה, לקבל עזרה  לתת עזרה…..

במקום את הסיר עם התבשיל הנחתי על להבת הכריים את הקומקום החשמלי.

IMG_0086

*

לא רק אצלי מאד עמוס. זה מה שמתגלה בהצצה לחצר אחורית של בית בדרך אל הפארק.

חצר אחורית עם מכונית

*

איזו קבלת פנים.  זה השלט שראיתי בכניסה.

ככה?

זה מלחיץ.  לחץ זה עומס. זה עומס יתר.

יש נקודת סיום?  גם מועד לסיום?

מודעה אל נקודת הסיום

*

והרימונים.

תראו מה קרה להם.

עומס יתר. ממש לא הוגן. בטרם עת הגיעו לנקודת הסיום

IMG_0074 *

ועוד אחד שלא הצליח לעמוד בעומס.

IMG_0082

*

בבית הקפה, בפארק, בפגישה  לא שגרתית ( כלומר לא בשיגרה שלי. נונה בינתיים לא מטיילת איתי, עד שהכתף תחלים. היא לא אורחת רצויה בית הקפה הזה) לא יכולתי להתעלם מהעומס של אופנה ואי נוחות האלה. ואני תוהה למה ומדוע והאם זה הכרחי. וזה בכלל אופנתי?

נעל מיוחדת בית קפה (1)

*

היצור הזה, מגלן חום,  תזזיתי, ממהר,עסוק, עמוס, לחוץ. גם מרהיב. במיומנות מרשימה חופר, שולה תולעים וחרקים. האם הוא חייב להספיק? מה הוא חייב להספיק? כמה?

IMG_0083

*

אקליפטוסים  שלא עמדו בעומס. פצועים.

אקליפטוס פצוע (1)

אקליפטוס פצוע (4)

*

שלישיית ברווזים שבדרך כלל נחים. לפעמים קצת מגעגעים, מהדסים. תמיד ביחד .  הקצב שלהם מאד שונה מהעופות האחרים.

IMG_0062*

מישהו דאג למנוחתם. או מישהו מתכוון להלך איתם על העננים שהם רכים יותר מאשר האדמה.

פעם אמרו לי שנעליים תלויות  כך הן סימן לתחנת סמים.  גם זו אפשרות להקלה על עומסים.

נעל על חוט חשמל

*

כשיצאתי מהפארק  עברתי ליד גדר של בית. כוס הקפה הזו מזכירה שבכל זאת החיים קלים.

באמת?

כוס קפה מניר

*

ובבית, על המדף ראיתי כי  הצמד האהוב עלי עומד  ליד הספר שמזכיר  מה באמת שפוי.

אמא סוס וסייח

כנגד כל הסיכויים

צומח בתוך הבטון, בסדק צר. הגיע לכאן במקרה או מתוך בחירה?

מנצל את מה מה שאפשר ואפילו פורח.

צומח בבטון (4)*

*

*

הכל אפשרי, הבלתי אפשרי רק לוקח יותר זמן.

זה השלט בכניסה למעבדת המחשבים שלי   {"עכבר הכפר").   לא הפרטית שלי ולא בבעלותי. זו שאני מבקרת בה לעתים קרובות כשמי מהמחשבים שלי חולה.   זה מה שמנחה אותם ולתדהמתי לפעמים כנגד כל הסיכויים הם מצליחים. מאפשרים דו קיום שלי עם שיגעונות של מחשבים.

שלט במעבדת המחשבים*
*
*

כנגד כל הסיכויים פולשים גם אלה וגדלים ללא מצע  מתאים, מכים שורש ומתפתחים. לפעמים סודקים, לפעמים מעוררים זעם ונתלשים, מגורשים.

צומח בטון*
*

צומי בגדר אבנים


*
*
*

פיקוס גדל בקיר*
*
*

צומח בין אריחי בטון (3)

*
*
*

פיקוסים במיוחד מוכשרים לכך.  הנה אחד שזכה לאירוח מסביר פנים על קיר של בית.

עד מתי?

פיקוס צומח על בית*
*
*

גזע של עצי תמר מארח ברצון צמחים שונים. אולי לא ברצון? אולי נכנע בלית ברירה ומתוך חולשה?

צמחים על הדקל*
*
*

זו הפולשת  העכשווית האלימה. הציפור החמודה למראה,  המיטיבה כל כך לשיר ולחקות קולות, שמקפצת בחן על הדשאים ונראית כל כך תמימה וכאילו זה היה ביתה ומאז ומתמיד.  זו המיינה. זו מי שמגרשת מביתם את הציפורים האחרות. אפילו את הציפור הלאומית – הדוכיפת. אולי במיוחד אותה.

מיינה*
*
*

אולי היא האחראית לזה ששוב מצאתי ביצה אצלי באדנית. באותו מקום בדיוק.  אני חושדת בה שסילקה את  ביצת הצוצלת  שדגר עליה הזוג לפני כחודש. מישהו חומד לצון? הרי הכרזתי כאן קבל עם ועדה שאני לא מעוניינת לארח באדנית לא צוצלות וגם  לא מיינות. המיינה בשלה, לא איכפת לה מאף אחד מלבד עצמה.

עוד פעם ביצה באדנית (1)*
*
*

מיקי מאוס מתארח ברווחה באחד הבתים למרות שהוא נראה קצת עייף. מי יודע, אולי הוא בעצם עובד זר ומעומד לגירוש.

חצר אחורית ומיקי מאוס (1)*
*
*

וגם הם. מהיכן הם בכלל הגיעו? מתי הם נחתו?

גמדים בחצר*
*
*

כדורגל פלש אצלנו לעציץ. אנחנו יודעים בודאות שהשהות שלו זמנית ולא ננקוט באמצעים לגירושו. הוא גם יכול להתאזרח כאן ולשהות באופן קבוע. לי לא איכפת.

כדור פלש לעציץ (2)

*
*
*

בנסיבות לא פשוטות כאלה של איומים ורצונות שונים ומתנגשים יש מי שמצטייד בשומים שמתקיימים לצד הכבסים.

חלון עם שום (1)*
*
*

בדרך אל הפארק גיליתי דו קיום בלתי יאומן. בתוך העיר עדר של עיזים?

איזו מין חיית מחמד זו או שמא תעשייה זעירא?

עיזים בשכונה (2)*
*
*

ובפארק

*

העקבות מעידים על קיומם ביחד של יצורים מסוגים שונים

IMG_0034*
*
*

ביחד

עורב על פסל

*
*
*

עוד ביחד

יושבים על ספסלים (10)*
*
*

וקצת פחות

יושבים על הספסל (3)*
*
*

ואפילו זוג מעורב, שחור ולבן .דו קיום הרמוני ללא דעות קדומות.

ברבורים (1)*
*
*

הוא מתחיל את חייו, עדיין מפוחד, לא יודע אם יוכל להישאר או יגורש.

חתולים (7)

*
*
*

והוא כבר מצא לו מקום וחייו סוגים בשושנים.

חתול ופרחים

בגובה דשא

מתוך  "מילון הסלנג המקיף"

מאת רוביק רוזנטל

image

הדברים שרואים בגובה דשא. הדברים שלא רואים בדרך כלל אלא אם משפילים מבט.

יש שם למטה  חיים שוקקים: אהבות  עימותים, פלישות, לבלוב, פריחה וקמילה. חיים שלא זוכים בדרך כלל להתייחסות .

גובה דשא

נזכרתי בגמדה  גיבורת ספרה של מיקי בן כנען. "אם החיטה"

וכך מסוכם הספר בראשיתו, בדף הכריכה הפנימית.

על גמדה המחליטה יום אחד

להינתק מהקרקע ולעוף באויר.

על נגן פיקולו ערום וגבוה במיוחד.

על זוג זקנים הנכלאים במעבה האדמה.

על שני נערי מדבר ההופכים

למנהלי חברה חובקת עולם.

על אגרונומית איטלקייה המגדלת

עצי זית בהרי הרוקי.

על חריגים המגשימים חלומות בעל כורחם.

על שדות חיטה המלבלבים באמצעות טלפתיה.

על מהתלה וירטואלית ההופכת למציאות.

**


וההקדשה הנוגעת ללב ומתאימה לי היום במיוחד

"ספר זה מוקדש לכל יוצאי הדופן באשר הם.

אלה שנולדו ואלה שגורלם נגזר עליהן

להצטרף מאוחר יותר.

גם הספר המקסים הזה יכול להיעלם ולא להיראות על ידי מי שרוצה לראות הכול רק מלמעלה. והוא דווקא זה שמגביה עופף בדמיון ובראיה חומלת ואוהבת

יש לו כריכה שכל כך אהובה עלי, הדורה אבל גם  חד גונית מצטנעת, ומעטים יעיפו בה מבט שני, כנראה, למרבה הצער.

היו לי תוכניות אחרות היום. גם תוכניות אחרות לאשר אני רוצה להעלות כאן.

אבל בסופו של הטיול היומי שלנו מצאתי את עצמי במצב דומה לצמח הזה

IMG_0089

תלושה ושרועה על המדרכה.

הנמכתי.  התרכזתי באחד והתעלמתי מהאחרת. כל זה נגמר  בנזק  כנראה לא קל ( כתף שבורה, עוד פעם שבר. עוד פעם  כאבים, הגבלה בתנועה. הגבלה בכלל . ) היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.

וכל זאת כי צילמתי אותו

התקרבתי אל הצמח הנכלם הזה  שהכול עוברים על פניו ולעולם אינם רואים אותו.

IMG_0183

ממש על שפת המדרכה.

יד אחת אוחזת במצלמה ויד אחרת בנונה. היא ראתה חתול, ומשכה בחוזקה. מאד בחוזקה.

יותר מאשר קודם לכן כשהיינו בפארק

צללית נונה ואני בדשא

כזה נמוך הייתי, אבל לא מבחירה כמוהו.

חתול ג'ינג'י

לפני כן, וגם בימים אחרים, הנה מה שמצאתי  כשהתעכבתי על הדשא  ועל המדרכות המוליכות אליו. זה מה שרואים אם מתבוננים גם במירקם הלכאורה אחיד, סתמי. של הדרך עצמה.

IMG_0093

סתם דרור. מרוצה ככל הנראה שמצא ארוחה דשנה. אולי לא דשנה באמת, אבל גדולה.

*

זה חי או צומח?

צמח תמנוני על המדרכה

פלומריה ידידתי. זו השעה שלה עכשיו.

עלים ופרחים על המדרכה

פיקוס קדוש. עליו עכשיו נושרים ויוצרים מרבד מקסים. הוא יפה ומרשים אבל רבים לא אוהבים אותו בגלל שתלטנותו – הוא פורש רשת מסועפת של שורשים שפוגעים בצמחיה ובתשתית

IMG_0026

וזה פרח מקסים  של   ברכיכיטון דו  -גוני

(אמרו לי את השם. לא הייתי מעלה על דעתי.)

ביחד עם פרחים אחרים, צהובים

IMG_0164

IMG_0181

ןתרמיל זרעים שנשאר משנה שעברה. מי  אכל אותם?

וליד  שלולית אדומה של ברכיכטון אדרי שמכונה גם  `אולגה הגדולה` ( לא יודעת למה. אברר )

שלולית עלים אדומה

לא רחוק משם, ליד הספסל

בערב זה יערם בסלון (לא שלי) ליד הטלביזיה

IMG_0088

בכניסה לפארק – ארוחה לחתולים בלבד

תרנגול וחתולים (2)

העולם משתקף בשלולית מי ההשקיה

השתקפות בשלולית

ובדשא שוב החבורה המיוחדת של אפרוחי האגמית. הם גדלו. מוציאים אותם לדשא לאכול, מתרגלים אתם התרחקות. עדיין יש שמירה צמודה.

בכלל לא ברור אם זו משפחה קונבנציונלית או שתי אמהות שמגדלות ביחד את אפרוחיהן. אולי שני אבות?

אפרוחי אגמית על הדשא

וגם לשיירים האלה יש עדנה ומישהו חוגג.

עצם עם נמלים

לא ידעתי שבדשא רגיל, כמו זה של הפארק גדלות פטריות.

הן רעילות?

פטריה שחורה

פטריה שחורה

פטריות לבנות

פטריות קטנות

ושיירים של פטריה גדולה עם זבוב

פריות אכולות וזבוב (1)

ואלה צמחים צנועים, יפים, כמעט בלתי נראים אם לא ממש  ממש מנמיכים.

צמח צהוב בדשא (1)

IMG_0086

IMG_0026

IMG_0072

וגם נוצה

עוד נוצה

ובדרך חזרה, קרוב למקום התאונה , קרוב לגן הילדים,  ראיתי שרידים לטקס  קמאי, טקס חניכה.

מישהו החליט לגדול, להשתחרר.

אולי זה היה בכפיה

אולי אין עדיין מנוחה

מומצים (1)

וזה האות לבאות?

עבר  בדרכי חתול שחור?

החתול השחור

מה פתאום. אין קשר.

זה ידידי משכבר, היום  הוא קצת יותר רגוע.

דווקא למפלות יש יתרונות ומפלה יכולה להיות מפוארת .שמעון צבר בספרו יוצא הדופן, השנון, חכם, ומצחיק מביא לכך דוגמאות היסטוריות וספרותיות, היקשים, נתונים סטטיסטיים, מפות ודיאגראמות והרבה אהבת אדם והומור.

זה ספר הדרכה ל "כיצד לנצח בלהפסיד"

ספר_תורת_המפלות(2)

היום , בגלל צוק העתים וברוח הזמן    –   טיול מסוג אחר.  לא ממש טיול בעצם    ( אבל הוא קשור בעקיפין לטיולים  כיון  שזה הספר שאני לוקחת איתי  בימים אלה בשיטוטי,  ביחד כמובן עם מדריך מסוג אחר – למצלמה. הרי אני לומדת להפעיל את המכשיר, להסתכל, לכוון. בכלל יש לי המון מדריכים שאמורים לעזור לי  לדעת איך להפעיל מכשיר כזה או אחר.  זה תמיד נורא מסובך והמדריכים האלה לא עוזרים וגם כתובים באותיות כל כך קטנות.) וחוץ מזה –  רציתי בעיקר לכתוב על טיולי הבוקר – אבל  לא רק עליהם. זה מחסן ויש בו כל מיני דברים שאני אוספת ונמצאים במאגר  הפרטי שלי.

המדריך הזה , של שמעון צבר, הוא מאד בהיר ומאד אפשרי ליישום. ועוד יותר מכך מאד מהנה לקריאה.

ראשית הספר בציטוט מהרקליטוס היווני

" מי שאומר שהשלום חשוב יותר מהמלחמה, אינו יודע על מה הוא מדבר. מכל המאורעות והאירועים המלווים את ההיסטוריה האנושית ואת חיינו הפרטיים אין דבר יותר חשוב ממלחמה. זה הרחם שבתוכו מתפתחים שבטים, אומות, לאומים, ממלכות וקיסרויות. " המלחמה היא אם כל חיי"

והוא ממשיך בציטוט מנאום של צ'רציל.

נצחון, תהילה צבאית, זה המכנה המשותף לכל המין האנושי…."תערובת משכרת חושים. לפקד על צבא רב עוצמה, לבצע מעשה גבורה עילאיים, לרכוב בראש עטור זרי דפנה ברחובות מוצפים בפרחים וקונפטי, ,להיות מפורסם ונערץ בעיני כול – אלה הם החזיונות העוברים לעיני הגברים בדרכם לשדה הקרב.

אבל, גורס שמעון צבר

"תבוסה יכולה להביא למצב של שלום יותר טוב מאשר ניצחון" ובספר הוא מפתח את הטכניקה של תבוסה צבאית. הוא עוסק בעניינים כמו " כיצד להיכנע בצורה משכנעת בלי לעורר את החשד שזה טריק מלחמתי שכוונתו להכין מלכודת לאויב; איל להגיע בריא ושלם למחנה שבויי מלחמה או כיצד להגן על עצמך במשפט פושעי מלחמה."

הכניעה היא אקטיבית, היא כוח

הנה הסוגיות שהספר דן בהם, שהרי מדובר במדריך של ממש שמלמד צעד אחר צעד כיצד להתאמן ולהשיג את התבוסות.

כיצד להבדיל בין מפלה לנצחון

כיצד לנהל מדיניות חוץ כושלת

כיצד למוטט כלכלה משגשגת

כיצד לפורר חברה מלוכדת

הקמת צבא מובס ( פרק עם תת סעיפים רבים כגון גיוס חיילים גרועים, תזונה ותת תזונה ועוד)

המלצה חמה לשבוע הספר שחל בימים מוטרפים שכאלה.

אבל – אליה וקוץ בה.

הספר אזל. ( אני רכשתי , כבר מזמן בפרוטות,  את כל העותקים האחרונים שהיו כדי לחלק לידידי וכשרציתי שוב לא מצאתי יותר)

שווה להתאמץ, להשאיל וגם לדרבן את עם עובד להוצאה מחודשת.

IMG_0005

היום בבוקר, בטיול שלי ושל נונה, חדשות הבוקר באוזניות ופגישה עם החתול הזה.

כך אני מרגישה

בלבוש  שחור של אבל

מבוהלת.

קפואה ומבוהלת  .

קפואה, מבוהלת ועצובה

וגם זועמת

קפואה, מבוהלת , עצובה זועמת ומבויישת

זועמת וחסרת אונים

מאין תבוא הרעה?

הם השתגעו?

כן הם השתגעו!

וכולם בסכנה

קודם כל, לפני הכול , רציתי להעלות את התמונה הזו.

IMG_0023

זוג אגמיות ברכיות מוביל את הילדים האפרוחים אל המים.

קורא מלומד העיר ותיקן לגבי שמה של הברכיה. אלה לא אגמיות אלא ברכיות

IMG_0058

הגעתי אליהם בעקבותיה. אני מצלמת את המצלמים בפארק ומצלמת גם את מה שהם מצלמים. לפעמים.

אווזים עם אפרוחים

זוג ההורים המסור, שומר על הילדים, בוחן את הסביבה כה וכה, נותן אישור, מכניס לשורה מי שהיעז להתרחק או מי שמעד.

אי אפשר היה לעמוד במתיקות של המראה הזה ובו בזמן גם הכול מעט מתוח,  דרוך. יש גם סכנות, יש חששות. צריך לשמור.

כמה הם היו?כמה אפרוחים היו?

מישהו אמר 15.

ספרתי.  היו פחות

קרה משהו? אחד פשוט מסתתר?

IMG_0032

ואחד, תמיד אותו אחד, מתעכב, מאחר, חורג מהשורה.

ילדים בכלוב

ממש קרוב, שעור  מיוחד לילדים –  הם שמורים , מוגנים,  מופרדים, אסופים. זה מה שגדרות עושים.

לא כל הגדרות. לא תמיד.

לתרנגולות ההורים  האלה אין  בכך צורך. הם משום מה פחות מפוחדים. אולי כי  פחות סכנות אורבות להם כאן?

עופות (7)

כאן  עופות המים מקננים, דוגרים, מוגנים גם מהחום בצל העצים, ליד המים

איש וגור חתולים (3)

גור קטן של חתולים שכבר נעזב  על ידי הוריו מצא לו הגנה וחמימות  בבית הקפה אצל איש מיוחד. כאן בפוזה מיוחדת בשבילנו וכדי שכולם יראו כמה הוא מתוק.

חתול מציץ מתוך סדק (3)

וחתול אחר מצא לו מקלט במקום אחר.

פרח מציץ מגדר (4)

עוד גדר שמגדירה חלקה פרטית, שתוחמת את הפנים ואת החוץ וגם נותנת תמיכה לצמח מטפס

זרעי חמניה על הגג

החמנייה הפרטית שלי. זו שצמחה בעציץ. זו שגדלה מגרעיני חמנייה שקניתי כפיצוחים .  למרות שהתנאים לא היו אופטימליים והיא לא הגיעה למימדים מרשימים. ולמרות זאת   –   הינה גדל לו דור חדש, מוגן.

חג השבועות המאגד גם תורה וגם ביכורים הוא הזדמנות טובה לקשר בין תרבות וחקלאות וטבע וההשתקפות של כל אלה בפארק שלנו ובטיולים שלנו.

המונח "תרבות"
המילה "תרבות" באה מן השורש ר.ב.ה. ומשמעותה ריבוי או התרבות. דבר ראשוני, פשוט ולא מפותח, קיים בזמן קודם, מתפתח בקצב איטי על-ידי שהוא מוסיף לעצמו יסודות הדומים ליסודותיו הקודמים, תוך שהוא מטיל בהם שינויים או קולט לתוכם חידושים שאינם חורגים יתר על המידה ממגמותיו הראשוניות. גם המלה הלועזית Culture פרושה גידול, פיתוח, שיפור, ריסון, ארגון ועידון. בכל אלה אתה מוצא הטלת שינויים לטובה בדבר קיים מראש.
מכאן הביטוי אגריקולטורה שמשמעה חקלאות או עבודת האדמה. אתה משתמש באדמת הבור (שכולה סבך של ענפים וקוצים), העומדת לרשותך, מבער ממנה את הענפים ואת הקוצים ומשאיר את הצמחים הראויים לאכילה, הוא שותל כיוצא בהם ומפתח אותם כירקות, כעצי פרי וכצמחי נוי שתועלתם לעתיד מרובה.

תרבות

מתוך "דעת"

אנציקלופדיה יהודית

מקור הערך: דב לנדאו, נכתב עבור אנציקלופדיה יהודית

נונה ואני משתקפות בחלון

נונה ואני יוצאות לטייל בפארק.  נונה מסופרת, זנבה מעוצב. משתקפות  בדלת הכניסה  של מחסן מאד תרבותי  -ספרית  בית הספר בשכונה

‏‏עותק של ‏‏עותק של IMG_0029

נונה שמחה לטיפוח, שמחה לתשומת הלב, גאה בזנבה המטופח. לא כך כנראה החבר משמאל

השאלות לגבי הטיפוח, התרבות, המנהגים , אי הסדר, והגבולות בין הזנחה לטיפוח, תרבותי ופראי התעוררו כאן. במספרה.

"איך לספר? " שאל הספר

(אני לפעמים תוהה, האם בכלל לספר?)

"רק שתהיי יפה, שתהייה במיטבה"   אמרתי. (אני רוצה כלבה עליזה  ומרוצה וגם ייצוגית. היפים זוכים לייחס הרבה יותר טוב מחברת האנשים)

הוא הצליח.

מידי פעם, וגם הפעם הזאת, הוא לא מגלח את כל שיערה אלא משאיר  מעין פונפון קישוטי ופודלי בקצה זנבה.

(כתבתי משעיר, דיסגראפית שכמותי,  ומחקתי, אבל זה דווקא מתאים כאן)

לא ידוע אם זה נוהג של תרבות ספרי כלבים או של מגדלי כלבים או בקשה של הכלבים עצמם. או של רוב הכלבים ולמגינת לבו של מיעוטם.

בפארק, כבר בכניסה

בוקר 09-04-2010 045

שורות סדורות, מתוכננות בקפידה, מטופחות, כך אוהבים הגננים בפארק.  כך אוהבים כנראה גם המבקרים. פרחים עונתיים לתקופה קצרה.  פרחים מתורבתים (רביה במשתלה, מתוכננת אף היא בקפידה) כאן בשיא הפריחה לפני כחודש וחצי

אווזים ליד האגם

אגם מלאכותי, אווזים מיובאים. טבע תרבותי.  יפה.

דשא מעוצב (1)

עצים מעוצבים (11)

שבילים מסודרים, ערוגות סימטריות, מתוחמות, פרחים בצבעים נבחרים ועצים מעוצבים

עיצוב לבוגנביליה

בוגנביליה בעת הטיפוח העונתי

האם מעוצבת כך  כדי לשעשע? כדי לרמוז?  כדי  לתת השראה?

פרקניסוניה ובוגנביליה פרועות

וממש ליד, ממול, בוגנביליה  ביחד עם פרקינסוניה ,פרועות, מחוץ לשורות ולסדר

בפארק נותנים מקום גם לבר, חסר התרבות. יתכן ומתוך אידיאולוגיה ותיכנון. יתכן מחוסר תקציב. כך או כך אנו נהנות מזה.

נכון. האקליפטוסים לא היו כאן תמיד.

פעם גם כאן היה משהו אחר. תרבות אחרת אולי.

פרדסים? כפר ערבי?

לא מצאנו תצלומים ועדויות ברורות. השמועות מספרות על חיים אחרים שהיו כאן, לפני שאנחנו הגענו.

שדה בר בפארק (1)

IMG_0042

החרציות שהיו שם לאורך השביל התייבשו, הזרעים יישארו לשנה הבאה.  חלקה קטנה של טבע  מיובא  שיהפוך לדייר של קבע ולא מעוצב.

עורבים

כך, אחרי כמה ימים. רק הזרעים נשארו. תיוקה לימים באים. העורבים אוהבים משהו להיאחז בו.

החתולים אהבו את החרציות שהגנו עליהם.

עתה הם חשופים ופגיעים

חתולים בשדה חרציות שיבש (3)

נפטרים מהפרחים הישנים (4)

נפטרים מהישן

אלה פרחי התרבות, השורות שהתייבשו, מפונים במכולה

השורות מפונות לקליטת פרחי עונה אחרת

נפטרים מהפרחים הישנים

IMG_0057

עריסה לאקליפטוס.

נטוע. חדש.  מאחלות לו קליטה מהירה וטובה.  מקור שמחה עתידי לדבורים

ערש התרבות בחקלאות.

CULTURE   AGRICULTURE

(למשל בספרו הנפלא של ג'רד דיימונד " רובים, חיידקים ופלדה")

פרח אקליפטוס על נשורות מהעץ (1)

פרח ופירות אקליפטוס שנשרו

ובהמשך להגדרה של "תרבות", מאותו מקור

כל תרבות היא מסירת הישן או חלק חשוב ממנו לדורות החדשים, תוך כדי פיתוחו. כיוון הפיתוח הוא ריסון, אירגון ועידון. לעומת זה ויתור על הישן הוא בזבוז. מצד אחר קולט הישן יסודות חדשים התואמים וממשיכים את הישן. ומכל מקום אין תרבות שהיא כולה חדשה. מה שחדש לגמרי, הוא עדיין איננו תרבות.

הפארק , הפארק שלנו, כי כך אנחנו מרגישות כלפיו, מניב  ומְזָמֵן הרבה  מאוצרותיו הצנועים לבאיו. בעונה הזו, בסביבות ל"ג בעומר, הסגול שולט וגם תות העץ. ורבים מחפשים פירות סגולים או לבנים. יש מי שמצויד יותר ומי שמצויד פחות לאיסוף הפרי מהאדמה את אלה שנשרו או טולטלו או מהעץ עצמו.

תותי עץ לארוחת בוקר. תותי עץ מתוקים וטריים לקינוח

תותי עץ (14)

זה מה שאספנו מהעץ הסודי שלנו

ונצבענו בסגול עז בידיים, בשיניים.

גם אחרים מנסים לאסוף. המקדימים זוכים

IMG_0026

איש אוסף תותי עץ 28

וגם פרחים הביתה אפשר לקבל, כשהגננים מיישרים את הקו או מחדשים

IMG_0032

גם נונה ואני קיבלנו. לוע הארי צבעוניים

והנה הפרחים בבית

פרחים מהפארק ותות עץ 013

ויש יבול אחר בפארק. צאצאים רבים מכל הסוגים והמינים.

הנה כאן אמא תרנגולת ואפרוח צעיר

IMG_0013

וכאן פירות מבשילים של הדקל

פירות דקל מבשילים

והאגם מניב דגים לדייגים השכונתיים ( אנחנו נגד, אבל זה נראה תמיד כל כך שקט, רגוע. מראה פסטורלי ורחוק  מהעיר)

IMG_0060

צללית אני ונונה עם פרחים (6)

כאן נונה ואני במין השתקפות עם פרחים סוררים שיצאו מהשורה

גם יבולים אחרים יש בפארק. העורבים  מחטטים, מחפשים תנובה ראויה עבורם.

את זה לא ניתן יהיה למחזר.

אות אחד ליהירות, בזבזנות, חמדנות וחוסר התחשבות

IMG_0039

וגם זה

תופסים מקום לקראת פיקניק (2)

בעדינות.  אבל קשת העצים מרככת  ויוצרת מראית עין  נעימה.  ככה תופסים מקום בפארק.  יש כאן מחסור ויריבות  על מקומות טובים,. כמו זה, עם שולחן וספסלים.  ומה שהונח מגדיל את כמות חומרי הגלם המזהמים ולא מתכלים כאן בפארק בפרט  וכאן בכדור הארץ בכל.


זה בגסות

בינין משתלט על הפארק (8)

מלון שנבנה בסמוך. חולש על הפארק, מציץ פה ושם. לא ניתן להימלט מהמראה הפוצע את הנוף. זה נכס מניב רווחים. לא לנו.

ועוד יותר מכך מאיים להיבנות מיגדל. ממש צמוד לפארק. ממש במסלול ההליכה שלנו. ממש במקום בלתי מובן, לא מתאים. תוקפני, נצלני. ( הסרנו סימנים מזהים מהפרסומת)

כאן. זה יהיה? כאן  במקום המתנ"ס שאין  לו יותר זכר?

פעם היה כאן מתנ

לא הרבה נשאר מהמקום שהיו לו פעם חיים קהילתיים אחרים ויהיה עכשיו נכס מניב לחמדנים חסרי לב ובלתי מתחשבים.

לא רחוק עדיין יש שפע שלא חמדו ולא סילקו למרות שהוא לעיתים יכול להיות גם מטרד

שיקמה עמוסת פירות (4)

עץ שיקמה עתיק מלא פירות. כשהם נופלים על השביל נוצר מרבד עסיסי ורך. לא כולם אוהבים את זה.

ובדרך חזרה – שוב איום, קרוב יותר. שוב בונים מגדלים שסוגרים את הרחוב, את הפארק.

בניה אגרסיבית ברחוב (3)

הזדקרות המגדלים המאיימת כאן על המרחב הפרטי שלנו. הפכו את הבית שלנו לנכס מניב לאחדים ושברון לב לאחרים.

התנחמנו בסיגלון והרדוף פורחים בשדרה

סיגלון והרדוף (3)