מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות באדנית?
מוקדם בבוקר ניגשתי להציץ בשלום הדוגרות. אתמול לא הסתכלתי. אני לא זוכרת שהסתכלתי . לא זוכרת אם ראיתי צוצלת באדנית או לא. זה הפך להיות משהו שיגרתי, ברור, נעלם בחיי היום יום. לא דאגתי. הדאגה היתה מתעוררת תמיד אחרי שהגוזלים בקעו.
אבל למרבה הצער, היום בבוקר כשניגשתי לשם לא היה זכר לא לצולצלת ולא לביצה.
אין לי מושג מה קרה. מלחמת הישרדות על אדן החלון.
אין לי מושג איך חיים בשלום עם שכניי העופות מכל המינים וחוסכים התרגשות וכאב.
האם הייתי צריכה לשים מיטריה שחורה כפי שמישהי ייעצה, כדי להרחיק טורפים?
האם הייתי צריכה להרחיק את הביצה בעצמי
(לפחות מישהו נהנה מארוחה . אולי)
האם בתוך הטיפול ההורי שלהם קרתה תאונה והביצה נפלה?
רק ביצה. רק צוצלות חומות סתמיות שהיו הורים מסורים אבל פלשו לאדנית שלי והתלבטנו אם לגרשם, אם זה אכזרי לגרש? יש לזה נגיעה למוסר? , האם נוכל להכניס אורחים בלי להיפגע? ואילו שיקולים מפעילים? ומה מרכיבי ההגיון והמוסר והתועלת בהכרעות לכאורה פעוטות כאלה של היום יום.
ונקשרנו. והכרענו עם הלב והתיקווה לחיים חדשים.
זה הסתיים בטרם עת

התלבטות חוזרת שנה אחר שנה. פעמיים או יותר בכל שנה. ההחלטה לא פשוטה וגם ההכרעה משתנה.
לפני כחודש מצאתי ביצה באדנית. במחשבה שזה עתה הוטלה סילקתי אותה, שמתי דוקרנים (שיפודים) באדנית כדי לסמן שאין מקום לקינון וקיוויתי שהזוג ילמד ויחפש מקום קינון אחר. אבל לא. היו לי נקיפות מצפון וכאב והרהורים על מה ראוי ומה נכון גם לפני וגם אחרי.
לפני כמה ימים שוב זה הופיע
וכשהתקרבתי, הדוגר/ת עזבה לרגע. קיוויתי שאין עדיין ביצה אבל זה מה שהיה
רק אחת. בדרך כלל יש שתיים
ומה לעשות עכשיו? (שאלתי את עצמי אז). והביצה נשארה ואני שוב שואלת ומה לעשות עכשיו? האם לסלק אותה, האם יש עיתוי נכון, האם מוטב לתת לגוזל שלא נולד בכל זאת צ'אנס? מה יותר אכזרי? האם יש עיתוי נכון?
סבלנו לא אחת מהכינים שמסתבר שעופות מביאים עימם. ועוד יותר סבלנו מגורלם של הגוזלים. רק פעם אחת, לפני שנים רבות ובאדנית אחרת, לא זו שמהצד המערבי, ראינו אותם גדלים ואף פורשים כנפיים ולומדים לעוף. זה היה מקסים. אבל חד פעמי.
ומאז, ניסינו לא להפריע, התלבטנו לא להשקות או כן להשקות את האדניות, האם זה יפגע? האם הם צריכים עזרה ?(ממש לא) האם מוזיקה מפריעה להם? (כנראה שלא) וחדשות מהטלביזיה? (לא ברור)האם כינים שוב יציפו אותנו? (טפו טפו טפו בינתיים זה לא קרה לאחרונה). האם לוותר על חיי השגרה שלנו, להלך על בהונות, להקריב את הגרניום? בכל זה היינו אולי עומדים, אבל כל שנה, פעמיים בשנה, בוקעים גוזלים אחרי דגירה מסורה וארוכה של זוג הורים. ואז קורית קטסטרופה – הם מתים, מתייבשים, נזנחים, נטרפים, נעלמים. מעולם לא ראינו בעת ההתרחשות ואין לנו שמץ של מושג מדוע. מידי פעם ראינו סימנים של חבלה או טריפה לא תמיד.בעבר, עם זוג הגוזלים הראשון, היינו מוטרדים מכך שההורים נעלמים. נעלמים לפרקי זמן ארוכים. ואי אפשר היה כמובן להתקשר אליהם, או לשאול את הגוזלים מה הם רוצים. חיפשנו מקורות ידע ועזרה. קיבלנו אותם טלפונית מעובדי הגן הזואולוגי בתל אביב – אמרו להניח, לא לדאוג לגוזלים. ההורים יודעים היטב את תפקידם. וגם אם אין אנו רואים אותם, הם ישובו. וכך אמנם היה. ומאז, אנו בדרך כלל מניחים להם שהרי הם הכי יודעים מה טוב בשבילם. האם אכן? ומה טוב בשבילנו?
בינתיים הם כאן. לא נראים מוטרדים מידי מהפעילות בעבר השני של הזכוכית וגם לא מזו שברחוב. כן משקים את האדניות. בזהירות. מסביב
ובפארק, ובדרך אל הפארק , בטיולי הבוקר שלנו, של נונה ושלי, לאחר החג שרק שרידים ממנו נשארו
כמו כאן על המרפסת
ושוב אנחנו בודקות את מצב הכבסים

בכל מיני בתים
ומציצות לחלונות ובוחנות את הפנים והחוץ
ומציצות גם לחצרות אחוריים
והנחנו בקבוקים למיחזור ליד ביתה של מי שאנו יודעים שתשמח לכך
בכניסה לפארק יום אחד ראינו צוצלת משתקפת בשלולית
כשאנו הולכות בפארק גם אנו משתקפות בשלוליות קטנות שניקוו מהשקיה .פעם, יום אחד השבוע, גם מגשם שירד
והנה הצטלמנו וראשנו בעננים, בצמרות וגם במים
פגשנו את האיש שדואג להציל כל אוכל ראוי עבור החתולים
וגם את האיש שדואג להאכיל את העופות
ראינו צלמים מקצועיים וצלמנו אותם ואת מה שהם מצלמים
צלם ביום אחד
וצלמת ביום אחר שגם צילמה אותנו וגם החלפנו דברים על הצילום בפארק ו על ההולכים.
בפארק פגשנו חתולים שמאכילים אותם והם נראים שבעי רצון
ובדקנו פריחת הסיגלון (מתקרב לשיא)
ובדקנו גם את הבשלת תות העץ
עוד מעט, לקראת ל"ג בעומר. אז הוא הוא יהיה מוכן לאכילה.
ובדרך עקבנו שוב אחר הרס או בניה של בית הספר
וגם גילנו שהרסו שם מתנ"ס וכנראה יבנו שם בנין רב קומות, אולי כדי שיהיו מספיק ילדים לבית הספר. אולי כי כדי שיוכלו למכור הרבה דירות צריך שיהיה גם מספיק כתות. התושבים מחו. העירייה בשלה. שומעים על זה בחדשות לאחרונה. אנחנו נעקוב.
גילחו את השטח, את בריכת השחיה, כדי לבנות בניינים רבי קומות במתחם.
התנחמנו בצילום משותף, רק השתקפות, אבל עם שמיים ועם היבסקוס צהוב על הגג
ועדיין נשארה השאלה מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות? האם כמו שהנסיון והסטטיסטיקה הקטנה למדו – אין לגוזלים סיכוי לשרוד ועדיף לחסוך מהם ייסורים? האם רק מעצמנו אנחנו רוצים לחסוך ייסורים? האם יש פתרון?
מישהי אמרה שכדאי לשים ליד האדנית מטריה שחורה פתוחה– כנגד העורבים והטורפים. אולי.