Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘השתקפויות’

מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות באדנית?


מוקדם בבוקר ניגשתי להציץ בשלום הדוגרות. אתמול לא הסתכלתי. אני לא זוכרת שהסתכלתי . לא זוכרת אם ראיתי צוצלת באדנית או לא. זה הפך להיות משהו שיגרתי, ברור, נעלם בחיי היום יום. לא דאגתי. הדאגה היתה מתעוררת תמיד אחרי שהגוזלים בקעו.

אבל למרבה  הצער, היום בבוקר כשניגשתי לשם לא היה זכר לא לצולצלת ולא לביצה.

אין לי מושג מה קרה.  מלחמת הישרדות  על אדן החלון.

אין לי מושג איך חיים בשלום עם שכניי העופות מכל המינים וחוסכים התרגשות וכאב.

האם הייתי צריכה לשים מיטריה שחורה כפי שמישהי ייעצה, כדי להרחיק טורפים?

האם הייתי צריכה להרחיק את הביצה בעצמי

(לפחות מישהו נהנה מארוחה . אולי)

האם בתוך הטיפול ההורי שלהם קרתה תאונה והביצה נפלה?

רק ביצה. רק  צוצלות חומות סתמיות  שהיו הורים מסורים אבל  פלשו לאדנית שלי והתלבטנו  אם לגרשם, אם זה אכזרי לגרש? יש לזה נגיעה למוסר? , האם  נוכל להכניס אורחים  בלי להיפגע?   ואילו שיקולים מפעילים? ומה מרכיבי ההגיון והמוסר והתועלת בהכרעות לכאורה פעוטות כאלה של היום יום.

ונקשרנו.  והכרענו עם הלב והתיקווה לחיים חדשים.

זה הסתיים בטרם עת



התלבטות חוזרת שנה אחר שנה. פעמיים או יותר בכל שנה.  ההחלטה לא פשוטה וגם ההכרעה משתנה.

לפני כחודש מצאתי ביצה באדנית. במחשבה שזה עתה הוטלה סילקתי אותה, שמתי דוקרנים (שיפודים) באדנית כדי לסמן שאין מקום לקינון  וקיוויתי שהזוג ילמד ויחפש מקום קינון אחר. אבל לא. היו לי נקיפות מצפון וכאב והרהורים על מה ראוי ומה נכון גם לפני וגם אחרי.

לפני כמה ימים  שוב זה הופיע

IMG_0043

וכשהתקרבתי, הדוגר/ת  עזבה לרגע. קיוויתי שאין עדיין ביצה אבל זה מה שהיה

IMG_0044

רק אחת. בדרך כלל יש שתיים

ומה לעשות עכשיו? (שאלתי את עצמי אז). והביצה נשארה ואני שוב שואלת ומה לעשות עכשיו? האם לסלק אותה, האם יש עיתוי נכון, האם מוטב לתת לגוזל שלא נולד בכל זאת צ'אנס? מה יותר אכזרי?  האם יש עיתוי נכון?

סבלנו לא אחת מהכינים שמסתבר שעופות מביאים עימם. ועוד יותר סבלנו מגורלם של הגוזלים. רק פעם אחת, לפני שנים רבות  ובאדנית אחרת, לא זו שמהצד המערבי, ראינו אותם גדלים ואף פורשים כנפיים ולומדים לעוף. זה היה מקסים. אבל חד פעמי.

ומאז,  ניסינו לא להפריע,  התלבטנו לא להשקות או כן להשקות את האדניות, האם זה יפגע?  האם  הם צריכים עזרה ?(ממש לא) האם מוזיקה מפריעה להם? (כנראה שלא)  וחדשות  מהטלביזיה? (לא ברור)האם כינים שוב יציפו אותנו?  (טפו טפו טפו בינתיים זה לא קרה לאחרונה). האם לוותר על חיי השגרה שלנו, להלך על בהונות, להקריב את הגרניום?  בכל זה היינו אולי עומדים, אבל כל שנה, פעמיים בשנה, בוקעים גוזלים אחרי דגירה מסורה וארוכה של זוג הורים.  ואז קורית קטסטרופה – הם מתים, מתייבשים, נזנחים, נטרפים, נעלמים. מעולם לא ראינו  בעת ההתרחשות ואין לנו שמץ של מושג מדוע.  מידי פעם ראינו סימנים של חבלה או טריפה לא תמיד.בעבר, עם זוג הגוזלים הראשון, היינו מוטרדים מכך שההורים נעלמים.  נעלמים לפרקי זמן ארוכים.  ואי אפשר היה כמובן להתקשר אליהם, או לשאול את הגוזלים מה הם רוצים. חיפשנו מקורות ידע ועזרה. קיבלנו אותם טלפונית מעובדי הגן הזואולוגי בתל אביב – אמרו להניח, לא לדאוג לגוזלים. ההורים יודעים היטב את תפקידם.  וגם אם אין אנו רואים אותם, הם ישובו. וכך אמנם היה. ומאז, אנו בדרך כלל מניחים להם שהרי הם הכי יודעים מה טוב בשבילם. האם אכן? ומה טוב בשבילנו?

בינתיים הם כאן. לא נראים מוטרדים מידי מהפעילות בעבר השני של הזכוכית וגם לא מזו שברחוב. כן משקים את האדניות. בזהירות. מסביב

ובפארק,  ובדרך אל הפארק , בטיולי הבוקר שלנו,  של נונה ושלי, לאחר החג שרק שרידים ממנו נשארו

כמו כאן על המרפסת

IMG_0066

ושוב אנחנו בודקות את מצב הכבסים

IMG_0002

בכל מיני בתים

IMG_0032

IMG_0026

ומציצות לחלונות ובוחנות את הפנים והחוץ

IMG_0005

ומציצות גם לחצרות אחוריים

IMG_0019

IMG_0021

IMG_0014

IMG_0013

והנחנו בקבוקים למיחזור ליד ביתה של מי שאנו יודעים שתשמח לכך

IMG_0020

בכניסה לפארק יום אחד ראינו צוצלת משתקפת בשלולית

IMG_0091

כשאנו הולכות בפארק  גם אנו משתקפות בשלוליות קטנות שניקוו מהשקיה .פעם, יום אחד השבוע, גם מגשם שירד

והנה  הצטלמנו וראשנו בעננים, בצמרות וגם במים

IMG_0010

IMG_0068

IMG_0024

פגשנו את האיש שדואג להציל כל אוכל ראוי עבור החתולים

IMG_0085

וגם את האיש שדואג להאכיל את העופות

IMG_0095

ראינו צלמים מקצועיים וצלמנו אותם ואת מה שהם מצלמים

IMG_0028

צלם ביום אחד

וצלמת ביום אחר שגם צילמה אותנו וגם החלפנו דברים על הצילום בפארק ו על ההולכים.

IMG_0020

בפארק פגשנו חתולים שמאכילים אותם והם נראים שבעי רצון

IMG_0042

ובדקנו  פריחת הסיגלון (מתקרב לשיא)

IMG_0035

ובדקנו גם את הבשלת תות העץ

IMG_0037

עוד מעט, לקראת ל"ג בעומר. אז הוא הוא יהיה מוכן לאכילה.

ובדרך עקבנו שוב אחר הרס או בניה של בית הספר

STA_0106

IMG_0025

וגם גילנו שהרסו שם  מתנ"ס וכנראה יבנו שם בנין רב קומות, אולי כדי שיהיו מספיק ילדים לבית הספר. אולי כי כדי שיוכלו למכור הרבה דירות צריך שיהיה גם מספיק כתות. התושבים מחו. העירייה בשלה. שומעים על זה בחדשות לאחרונה.  אנחנו נעקוב.

IMG_0013

IMG_0007

גילחו את השטח, את בריכת השחיה, כדי לבנות בניינים רבי קומות במתחם.

התנחמנו בצילום משותף, רק השתקפות,  אבל עם שמיים ועם היבסקוס צהוב על הגג

ועדיין נשארה השאלה מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות? האם כמו שהנסיון והסטטיסטיקה הקטנה למדו – אין לגוזלים סיכוי לשרוד ועדיף לחסוך מהם ייסורים? האם רק מעצמנו אנחנו רוצים לחסוך ייסורים? האם יש פתרון?

מישהי אמרה שכדאי לשים ליד האדנית מטריה שחורה פתוחה– כנגד העורבים והטורפים. אולי.

Read Full Post »

היום בטיול הבוקר שלנו בפארק ראינו עדויות חד משמעיות לרצח.

גם רצח שלאווז מהפארק זה רצח. לא ראינו סימנים של דם, לא ראינו עקבות. אלה כבר הוסרו כנראה עוד בטרם עלה היום. זה מה שראינו.

IMG_0023

אלה  לא עקבות של ספריי דוחה מסמלי החג,וגם לא של  קל קר. אלה נוצות של עוף שנמרטו ופוזרו. אין ספק שלא חיה טורפת שהזדמנה לכאן דווקא היום  עשתה זאת אלא חית  אדם. ועכשיו כולם נהיים חשודים. גם אלה שהתמקמו פה ליד וגם הרחוקים. כך זה נראה ממבט קרוב יותר. זו גם לא כרית שפוזרה. יש לנו זכרונות מימים קודמים. זו לא הפעם הראשונה.

אל העדות הזו הגענו במהלך הטיול .לא כך הוא  התחיל.

מוקדם בבוקר. לפני שבע. חג העצמאות. אנחנו לא אוהבות כל  כך להרחיק ביום הזה. גם לא כל כך לחגוג. פעם אהבנו. המחסנאית אהבה. נונד עדיין לא נולדה. זה היה מזמן מזמן. פעם כשעוד היו רוקדים ברחובות באמת. פעם כשהייתי ילדה. אז הרשו לילדים להישאר ערים עד מאוחר.  המון דברים קרו מאז. העולם השתנה, הארץ השתנתה. אנחנו חוגגות בנסיבות אחרות.

צילום שגרתי של השתקפות, והפעם אנחנו מופיעות בטלביזיה באמצע הרחוב

IMG_0005

ופגשנו בתחנת האוטובוס מכרה ותיקה (גם שלנו וגם בגילה) שהיא גם פסלת חרוצה ומכינה פסלים גדולים מעיסות נייר. ההשתקפות שלנו איתה לא כל כך טובה

IMG_0013

ויש כאלה שהשכימו להתארגנות

IMG_0015

כמו אלה

IMG_0017

ועוד רבים אחרים

IMG_0019

פנורמי

ועד מהרה הכל מתמלא. כל שנה, שונה ודומה, עמוס, נראה כל כך שמח, צבעוני, אחוותי, וטומן בתוכו גם זרעים של הרס ולכלוך.

תופסים מקום, מסמנים טריטוריה, כובשים, מעלים אש, שורפים, אוכלים

תמונות משנים שונות, גם מהשנה, זה לא כל כך משנה

IMG_0022

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 044

יום העצמאות 2009 042

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 045

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 048

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 051

הפארק הלאומי יום העצמאות 2008 053

המון ריחות, אויר מחניק. זה נראה יפה אבל מתמיהה, הם באמת נהנים? וגם – אין מחר? מה  יהיה עם כדור הארץ וצריכת הבשר וגידולי הבקר ואפקט החממה?  וגם, מסתתר כאן רוצח.

ובכמעט רוצחת נתקלנו ביום שישי. שלא כהרגלנו יצאנו גם אחר הצהריים. והסתבר שגם זו עת לחגוג. המון ימי הולדת

אחר הצהריים 010

הצטלמנו בדרכנו,  נונה ואנוכי, בעמדה שלנו במועדן הקשישים. הצטלמנו עם דגל.

אחר הצהריים 007

הלכנו, נונה ואנוכי

אחר הצהריים 021

עברנו ליד המון קבוצות של חוגגים. המון בלונים. המון ממתקים.

אחר הצהריים 031

אחר הצהריים 038

ואלה ועוד רבים. המונים.

ולידם שיחקו בכדורגל. גם המונים

אחר הצהריים 085

אחר הצהריים 114

גם אנשים לבד או חברות קטנות

טיול בוקר 033

טיול בוקר 076

הצטלמנו גם, כהרגלנו בשלוליות בוציות

טיול בוקר 094

אחר הצהריים 135

ופאפארצ'י חלונות לא זנח את תפקידו. ראינו חבורה מסתתרת על גגון. זה ראינו אחרי שכבר עזבנו את הפארק.

אחר הצהריים 138

בדרך קרו עוד המון דברים, פגשנו חיות, ראינו דגלים, ואז, לקראת, כשרצינו לחצות את הכביש, במעבר חציה, נהג אדיב עצר, ונהגת , מה נאמר? רצחנית, עקפה  מימין, עלתה על מעבר החציה, נסוגנו לאחור. היא דיברה בטלפון נייד. עצרה בשניה האחרונה. ניצלנו.  הנה היא, בעיקר רואים את המכונית שלה.

אחר הצהריים 132

שנייה לפי כן היינו בדיוק היכן שהיא נמצאת.

קרו עוד המון דברים. ראינו את פרחי הבר הולכים וקמלים

וגם מעקבים משמחים אחרי פריחת הסיגלון

נמשיך לעקוב

Read Full Post »


זה לא חדש.  אני מנסה להעלות חומרים ישנים. לא ממש ישנים, אבל מלפני חמישה ימים.  סדר הפסח שהיה אתמול לא אפשר להעלות את הרשמים.  בהקפדה יתרה על רצף האירועים נתחיל מהמוקדם ביותר. לטיול בפארק יש סדר.  ברור וחשוב . יש עוד טיולים מצולמים ורשומים ואולי גם תורם יגיע.












השעה מוקדמת וכבר אור בחוץ. מתחילות את היום


בעוד אני מעיפה מבט בשעון ומרתיחה מים לקפה נונה  מתגנבת ותופסת מקום על המיטה


אני בודקת מיילים. על השולחן עבודות מותחלות שצריכות פנאי והתמדה לסיומן – סל משקיות נילון צהובות וסל מניר עיתון


בודקת בפייסבוק ומגלה כאן קרובת משפחה מדרגה ראשונה באירוע סטודנטיאלי



יצאנו לדרך – ראשית פגשנו חתול חשדן.


ואחר כך  זוג תורים



מרחוק ראינו כי שוב הקימו אהל אבלים. זה לשלושים.  זה היה לפני חודש שעברנו כאן  ביום שבת וראינו את  את האמבולנס?



וממש ליד האהל מכרנו הותיק אומר בוקר טוב


צילום שיגרתי . כבר יש אור במעון. כבר לא כל כך מוקדם ?



התרנגול  של הפארק מקבל את פנינו מלמעלה קורא בקול גדול.  עדיין מאד מוקדם. שעת קריאת התרנגול . וזה האות לטיולנו היום – מבט למעלה.

מבט גם לאגם והעופות

וגם לאלה שחולפים על פנינו ומתקשים להיפרד



אבל למעלה יש התעוררות של ציפורים

והסתכלנו למעלה

גם למטה – כדי לראות את מה שלמעלה בתוך שלולית.


כבר בחוץ – בשדרה. חתול הציע לעצמו מיטה למעלה למעלה


וישן לו שנת ישרים

וגם הכביסה מתעופפת למעלה



בכל זאת לא נתעלם מכמה מדיירי מטה של השכונה






עוד מבט למעלה.  לפי הככביסה ניתן לדעת את המסלול שלנו. ברור שבשכונה דרומית. רק שם תולים כביסה בחוץ. בחלק הצפוני לעולם לא רואים כביסה בחוץ


ועוד מבט למטה, ממש ליד הבית. האם אתה שחרור? ולמה קוראים לך ככה?

Read Full Post »