Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘זמן פציעות’

בתחילת דרכם. אני עוקבת אחרי התפתחותם והתמלאותם. סמל לשפע ועומס חיובי, למלאות.

רימון מבשיל*

וגם אלה.  פריחת הצאלון האדום והשילטית המקומטת הצהובה הגודשים את הצמרות  בעושר צבעוני. העומס הזה מלהיב.

פריחת הצאלון (4) IMG_0142

*

העומס של פריחת הפלומריה, העומס של חיי היום יום,  של הכבסים, של הטרחה,  של האחזקה  ההכרחית. התחושה של שילוב, של ניווט מיומן, זורם והרמוני. לכל  בגד  יש מקום מרווח כפי מידתו והרמוניה של בית וטבע. הצל בעתו שומר מפני השמש הקופחת

IMG_0098

*

ואצלי  בתוך הבית עומסים של אוספים ספק נחוצים ספק מיותרים.

בוגנביליה מיובשת שלא זקוקה הרבה לקיומה. היא לא מעמיסה . לא דורשת טיפול או זמן. היא שם. צבעוניות שהולכת ודוהה אבל עדיין  משמחת. אותי.  יש מי שיאמר שזה קצת מוגזם. קצת יותר מידי, קצת עומס יתר.

*

בוגנביליה מיובשת באגרטל (5)

*

וגם זה. המראה מהגג, עמוס.  צפוף ועמוס.

דודי שמש בשכונה*

זה, הארון הזה,  אני מסכימה. באמת עמוס, מבולגן.  אלה הם רק חלק ממאמרים וצילומים ישנים שאני שומרת למקרה הצורך כבר שנים.  ולידם  ומאחוריהם  עוד חוברות מכל מיני סוגים,  וספרים. הרבה ספרים. לא מחסן אחד יש לי. הרבה מחסנים קטנים ועמוסים .הדלתות בדרך כלל סגורות, אז לא רואים ואפשר להכחיש. ללא ספק עומס יתר.

*

בצד אחד של הסביבה, ממול,   פסל ( של מי? לא מצוין אנסה לברר של מיקי יעיש).  האיזון הופר. יש עומס יתר.  או שהכוחות בין הצדדים לא שווים או שהמשא שנראה זהה בצורתו אינו זהה במשקלו.

פסל (7)*

בגלל העומס נפצעתי.  הנה כאן רואים – ידי האחת אוחזת במצלמה והאחרת כפופה, מקובעת בסד. ואני   בתוך שלולית גדושה ולוהבת של פרחי הצאלון שנשרו.

צללית שלי עם פריחה (5)*

כל העומס הזה ומחשבות רבות שטרדו אותי הביאו למעשה שטותי ומביך ולפציעה – חיסול בעצם – של קומקום ששרת אותי נאמנה הרבה שנים. קשה לבשל ביד אחת, להקשיב, לתכנן,  לקבל בקשות מכל מיני סוגים וכיוונים, לתאם  זמנים  ושעות עבודה, לדאוג לנונה שתטופל כראוי, לבקש עזרה, לקבל עזרה  לתת עזרה…..

במקום את הסיר עם התבשיל הנחתי על להבת הכריים את הקומקום החשמלי.

IMG_0086

*

לא רק אצלי מאד עמוס. זה מה שמתגלה בהצצה לחצר אחורית של בית בדרך אל הפארק.

חצר אחורית עם מכונית

*

איזו קבלת פנים.  זה השלט שראיתי בכניסה.

ככה?

זה מלחיץ.  לחץ זה עומס. זה עומס יתר.

יש נקודת סיום?  גם מועד לסיום?

מודעה אל נקודת הסיום

*

והרימונים.

תראו מה קרה להם.

עומס יתר. ממש לא הוגן. בטרם עת הגיעו לנקודת הסיום

IMG_0074 *

ועוד אחד שלא הצליח לעמוד בעומס.

IMG_0082

*

בבית הקפה, בפארק, בפגישה  לא שגרתית ( כלומר לא בשיגרה שלי. נונה בינתיים לא מטיילת איתי, עד שהכתף תחלים. היא לא אורחת רצויה בית הקפה הזה) לא יכולתי להתעלם מהעומס של אופנה ואי נוחות האלה. ואני תוהה למה ומדוע והאם זה הכרחי. וזה בכלל אופנתי?

נעל מיוחדת בית קפה (1)

*

היצור הזה, מגלן חום,  תזזיתי, ממהר,עסוק, עמוס, לחוץ. גם מרהיב. במיומנות מרשימה חופר, שולה תולעים וחרקים. האם הוא חייב להספיק? מה הוא חייב להספיק? כמה?

IMG_0083

*

אקליפטוסים  שלא עמדו בעומס. פצועים.

אקליפטוס פצוע (1)

אקליפטוס פצוע (4)

*

שלישיית ברווזים שבדרך כלל נחים. לפעמים קצת מגעגעים, מהדסים. תמיד ביחד .  הקצב שלהם מאד שונה מהעופות האחרים.

IMG_0062*

מישהו דאג למנוחתם. או מישהו מתכוון להלך איתם על העננים שהם רכים יותר מאשר האדמה.

פעם אמרו לי שנעליים תלויות  כך הן סימן לתחנת סמים.  גם זו אפשרות להקלה על עומסים.

נעל על חוט חשמל

*

כשיצאתי מהפארק  עברתי ליד גדר של בית. כוס הקפה הזו מזכירה שבכל זאת החיים קלים.

באמת?

כוס קפה מניר

*

ובבית, על המדף ראיתי כי  הצמד האהוב עלי עומד  ליד הספר שמזכיר  מה באמת שפוי.

אמא סוס וסייח

Read Full Post »