בוקר טוב. כבר אחרי הארוחה. מוכנות ליציאה
ככה מתחילות את הטיול. ככה זה נראה במצלמה אחרת. נסיונות חדשים.
בדיקה שיגרתית של חבלי הכביסה, המיותמים היום ,מגלה חילזון על שיח הפיטנגו.
אנחנו אחריו. הוא בלבוש חגיגי הולך לבית הכנסת. אנחנו מכירות אותו. הוא גם מכיר אותנו. דרכנו מצטלבות מידי פעם. בעיקר בימי חול כשפניו אל החנות (שלו) ופנינו אל הפארק.
הוא לא מפספס אותנו אף יום. הולך לקראתנו, נובח. היום היה מעט יותר רגוע.
משתקפות בדלת המועדון. המועדון קושט כבר בדגל. זאת ראינו כבר אתמול.
מבט חטוף לבית הכנסת הראשון. השני היה סגור, חשוך.
הצצה לחצר מקושטת לקראת החג. אנחנו לא מקשטות בדגלים. כבר המון שנים לא מקשטות. לא מרגישות כזו גאווה. דגלים לא מרנינים את ליבנו. רק פעם מזמן מזמן אהבנו לקשט את המפרסת וגם לשים תמונה של נשיא המדינה וראש הממשלה . זה היה במקום אחר, בבית אחר שגרה בו משפחה של אמא אבא ושלוש בנות. נונה עדיין לא הייתה. ילדים אוהבים סמלים של חג.
הם הגיעו לפנינו. הם כבר חוזרים
והוא תמיד כאן. תמיד כשאנחנו מגיעות.
היום, כמו אתמול, אנחנו עוקבות אחרי זוגות רגליים הולכות
ועוקבות גם אחר הנאות נוספות שמזמן הפארק – גם לאיש וגם לעופות. הכי כף זה להאכיל חיות. גם להאכיל בני אדם. כולם אוהבים לראות שאחרים אוכלים בהנאה משהו שנותנים להם. העופות האלה נהנים אפילו משאריות.
מותר להאכיל את העופות בפארק?
זה החתול שישב שם בפינה. הוא עדיין לא קיבל ארוחה.
אנחנו ממשיכות. מתעכבות והצועדים חולפים על פנינו.
ושוב כינוס של הפרלמנט המקומי
וממשיכות ללכת. אחריהם. מגבשות לאט לאט עמדתנו לגבי גרביים. מה יותר יפה? מה פחות מגוחך? מה האורך האופטימלי ?. העמדה שלנו עדיין לא מגובשת.
אחרי החגיגה. אחרי שכולם הלכו.
מעקב אחרי נבחרת הטאי צ'י והגברת בכחול. הם מסתכלים עלינו בפליאה, אולי בחשש – גברת עם כלבה ומצלמה. הם מכירים אותנו גם מקודם. כשלא התלוותה אלינו מצלמה.
התעמלות בוקר נינוחה
והליכה מתונה
ומהצד האחר חבורה נמרצת.
ועוד אחת
וסתם עורב. אף אחד הוא לא סתם. אנחנו נותנות תשומת לב לכל אחד. למחסנאית קשה לוותר על תמונות גם אם הם בעליל לא כל כך מוצלחות, לא מרשימות, לא מאד מעניינות. המחסנאית מוצאת עניין בכל מיני פרטים קטנים ומתאמנת גם בסידור, השמטה, מיון, סילוק. עדיין ללא הצלחה יתרה.
למשל פרטים כאלה.
מרחוק הבחנו במתקינים. מה הם מתקינים? מה עומד להתרחש כאן? כנראה שלא נדע.
בהמשך הדרך חלפו על פנינו הזוג הזה. שוב הדגמה, ויש כאלו רבות, על דמיון שיש תמיד בכל צמד הולכים. כאן בתנוחה, בהטיית הראש, משהו בתסרוקת וגם בצבעוניות. הפארק מאד מגוון. ברור שהן מהיותר מבוגרות מבין הצועדים.
ואלה מהיותר צעירים. אנחנו חושבות שאלה סיקסקים.
 |
 |
 |
אנחנו צועדות, ועוד צמדים מולנו ולפנינו.
אביב בשיאו, לקראת קמילה. פינות של פרחי בר משמחות אותנו.
 |
 |
 |
זוגות ובודדים חולפים על פנינו.
ועוד הדגמה של הדמיון בין הצמדים
 |
 |
 |
שפע של כביסה. שלל רב. הכביסה מצטלמת טוב, לא? נסיונות במצלמה, בכיוון, בהחזקה. והכל בחיפזון – לנונה אין סבלנות רבה. היא מושכת, מתענינת לפעמים בדברים אחרים. וגם עדיין לא התגברנו על המבוכה – אנשים מביטים, מסתכלים מה אנחנו מצלמים. אנחנו נראות תימהוניות. אולי רק אני – המחסנאית. ואולי אני באמת תמהונית. אבל בכל זאת נזכיר כי זה קשור לצילומי פאפרצ'י חלונות – הצצות לחלונות וחצרות אחוריים, חשיפה של פרטים מהפנים שיוצאים החוצה.
למשל כאן. כל יום מעט שונה. כל יום חושף עוד קצת.
הוא עדיין מונח כאן.ככה הוא היה ביום רביעי. בעצמו שינה תנוחה?
מוזר.
חתול אשפתות חמוד ליד בית הספר ההרוס
בדיקה של מימדי ההרס בית הספר וגילוי של ניצני בנייה
אנחנו יצאנו בשביל הזה מהפארק. היא נכנסת לצעדה ממנו עכשו.
ראינו גברים מתרוצצים בכלוב
וגם הזמנה ליומולדת. מתי? גם אנחנו מוזמנות? ככה זה היום ימי הולדת? לא רק בבית עם עוגה ונרות כמו שאנחנו מכירות ואוהבות?
 |
 |
פגשנו עוד שני כלבים ידודיתיים. אחד עם הבעלים אחד משוטט עצמאי.
וכך הוא נפרד מאתנו והתרחק והבוהיניה הפורחת יפה כל כך
ומה זה השרטוט הזה על השיקמה? ככה נולדות שיקמות קטנות?
מבט רחב על השחור והלבן ידידונו משכבר. ובפעם הראשונה גילינו שיש גם קומה מעל. היו נביחות כמובן. השחור התחיל.
כבר חוזר מבית הכנסת. לא זה שעברנו על ידו קודם. אחר.
והוא ככה ישב. מחכה לנו
 |
|
צילום מקרוב של הפרחים הצהובים של השפלרה. צילום מקרוב של השרך הסגול שמשתלב עם פרחי בר פשוטים.
נונה זריזה יותר. הגיעה ראשונה.
