לא בדיוק שעה, אבל לזמן קצר מאד הסיגלון (יקרנדה) בשיא פריחתו. בדריכות, בקוצר רוח עקבנו אחרי תהליך ההתמלאות. עקבתי בעצם. נונה לא כל כך מתעניינת בפריחות סגולות. היא בכלל לא מתרשמת מפריחות. נונה מחפשת שיירי עצמות וחטיפים אחרים בדשא. היא מושכת לכיוון אחד ואני מבקשת רק עוד רגע. זה חולף כל כך מהר. בואי נעצור להרף עין ונלכוד את המראה , את הצבעים. עוד מעט הסגול יתחלף באדום. תגיע שעת הצאלון. הצהוב של החרציות כבר חלף.
עמוס פרחים בצמרות, ושלוליות סגולות מרהיבות, מטריפות חושים גם למרגלות העצים.
דרורים בתוך שלולית סגולה
ומצאנו אפילו סיגלון משתקף בחלון או צומח בתוך הבית. מה בחוץ? מה בפנים?
גם האחראית על תחנת האכלת החתולים הראשונה (אולי בעלת התחנה? אולי המנהלת? המייסדת?) לבשה סגול
מאכילת העופות צבעונית באופן שונה
נונה הסכימה לצילום משותף באחת העמדות הקבועות שלנו, עוד טרם הכניסה לפארק
ואז גם בדקנו שוב את שיירי הקישוטים של החג ואת חבלי הכביסה
ומצאנו גם חבר קולני שקרא לנו מלמעלה
עוד עדות לחגיגה שנגמרה. חג אחר שנחוג בטרם עת
מזכיר לנו את מצב החרציות ופרחי הבר בפארק
כך נראו החרציות (עם חתול) בדיוק לפני חודש
נעים להיזכר. גם קצת כואב
ונשלח בועת סבון למיכל ולכל אורחיה
אחת קטנה בתחילת דרכה
וליד השתקפות בחלון
ואחת גדולה שכבר יצאה לדרך והגיעה לעננים
