בוקר מחלון המטבח שלי, העולם צף, מרוכך, מעורפל, הוא שם ובכל זאת קיומו בספק.
כך מכל עבר. כך זה היה יום אחד לפני חודשיים, בחודש מאי.
ממזרח
…0
ממערב
מדרום
ומצפון
.
.
אני לא כל כך רואה וגם לא כל כך נראית, מוגנת מעין זרה.
אבל כשהתבוננתי בתמונות וחקרתי בהן מתגלה ומתבהרת מציאות קצת שונה.
האם זו יונה או עורב? ביקשתי לדעת כדרכי, סקרנית, מביטה מבעד, מציצה ( למה זה חשוב? זה לא. זה לא באמת חשוב אבל מחסנאיות אוהבות לדייק, לקטלג לשמור דברים באופן מסודר לאגור לעת הצורך. מי יודע, אולי פעם זה יהיה שימושי).
..
.
.
ואז ראיתי שישנה גם דמות נוספת. מישהי עומדת שם בחלון, ספק רואה אותי ותוהה ספק לא.
וכששכללתי את אמצעי החקר שלי ובדקתי שוב מה יש שם ממול נחשפו עוד צבעים ועדויות על חיים וכבסים.
..
יצאתי לטיול בוקר. תחילה גם בחוץ היה מעורפל ומרוכך וכל כך יפה.
.
פגשתי כמה עוברי אורח וכמה ממכרי במקומות ובעתות הקבועים והשמורים שלהם. כשמתקרבים הערפל לא חוצץ. הערפל התפוגג קצת בהמשך הדרך. הם לא מכירים זה את זה. אני היא זו המצמידה ומקשרת אותם כאן, מצלמת, מביאה להם אחרי כמה ימים את תמונותיהם המודפסות למזכרת. ברשותם אני מעלה את התמונות וברשותם אספר בפעם אחרת על השעורים שאני לומדת מכל אחד מהם.
וככל שדרכי נמשכה כך התבהר העולם ונחשפו צבעים ומשחקים.
.
.
חזרתי. שמש בוקר חזקה בחלון המזרחי.
.
.
זה הערפל מבפנים שעכשיו מכסה את הנוף בחלוני. הוא לא כל כך מרוכך הוא קצת חזק מידי, אפילו תוקפני.
.
ריח הקפה נעים, מעורר ומרגיע בה בעת.
נהיה בהיר. יום עבודה דורש מיקוד וצלילות.
ערב ובחוץ כבר היה חשוך. רק עד הלבנדר הפורח הגיע האור מבפנים.
.
המחסן שלי 