Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘פאפארצ'י חלונות’

מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות באדנית?


מוקדם בבוקר ניגשתי להציץ בשלום הדוגרות. אתמול לא הסתכלתי. אני לא זוכרת שהסתכלתי . לא זוכרת אם ראיתי צוצלת באדנית או לא. זה הפך להיות משהו שיגרתי, ברור, נעלם בחיי היום יום. לא דאגתי. הדאגה היתה מתעוררת תמיד אחרי שהגוזלים בקעו.

אבל למרבה  הצער, היום בבוקר כשניגשתי לשם לא היה זכר לא לצולצלת ולא לביצה.

אין לי מושג מה קרה.  מלחמת הישרדות  על אדן החלון.

אין לי מושג איך חיים בשלום עם שכניי העופות מכל המינים וחוסכים התרגשות וכאב.

האם הייתי צריכה לשים מיטריה שחורה כפי שמישהי ייעצה, כדי להרחיק טורפים?

האם הייתי צריכה להרחיק את הביצה בעצמי

(לפחות מישהו נהנה מארוחה . אולי)

האם בתוך הטיפול ההורי שלהם קרתה תאונה והביצה נפלה?

רק ביצה. רק  צוצלות חומות סתמיות  שהיו הורים מסורים אבל  פלשו לאדנית שלי והתלבטנו  אם לגרשם, אם זה אכזרי לגרש? יש לזה נגיעה למוסר? , האם  נוכל להכניס אורחים  בלי להיפגע?   ואילו שיקולים מפעילים? ומה מרכיבי ההגיון והמוסר והתועלת בהכרעות לכאורה פעוטות כאלה של היום יום.

ונקשרנו.  והכרענו עם הלב והתיקווה לחיים חדשים.

זה הסתיים בטרם עת



התלבטות חוזרת שנה אחר שנה. פעמיים או יותר בכל שנה.  ההחלטה לא פשוטה וגם ההכרעה משתנה.

לפני כחודש מצאתי ביצה באדנית. במחשבה שזה עתה הוטלה סילקתי אותה, שמתי דוקרנים (שיפודים) באדנית כדי לסמן שאין מקום לקינון  וקיוויתי שהזוג ילמד ויחפש מקום קינון אחר. אבל לא. היו לי נקיפות מצפון וכאב והרהורים על מה ראוי ומה נכון גם לפני וגם אחרי.

לפני כמה ימים  שוב זה הופיע

IMG_0043

וכשהתקרבתי, הדוגר/ת  עזבה לרגע. קיוויתי שאין עדיין ביצה אבל זה מה שהיה

IMG_0044

רק אחת. בדרך כלל יש שתיים

ומה לעשות עכשיו? (שאלתי את עצמי אז). והביצה נשארה ואני שוב שואלת ומה לעשות עכשיו? האם לסלק אותה, האם יש עיתוי נכון, האם מוטב לתת לגוזל שלא נולד בכל זאת צ'אנס? מה יותר אכזרי?  האם יש עיתוי נכון?

סבלנו לא אחת מהכינים שמסתבר שעופות מביאים עימם. ועוד יותר סבלנו מגורלם של הגוזלים. רק פעם אחת, לפני שנים רבות  ובאדנית אחרת, לא זו שמהצד המערבי, ראינו אותם גדלים ואף פורשים כנפיים ולומדים לעוף. זה היה מקסים. אבל חד פעמי.

ומאז,  ניסינו לא להפריע,  התלבטנו לא להשקות או כן להשקות את האדניות, האם זה יפגע?  האם  הם צריכים עזרה ?(ממש לא) האם מוזיקה מפריעה להם? (כנראה שלא)  וחדשות  מהטלביזיה? (לא ברור)האם כינים שוב יציפו אותנו?  (טפו טפו טפו בינתיים זה לא קרה לאחרונה). האם לוותר על חיי השגרה שלנו, להלך על בהונות, להקריב את הגרניום?  בכל זה היינו אולי עומדים, אבל כל שנה, פעמיים בשנה, בוקעים גוזלים אחרי דגירה מסורה וארוכה של זוג הורים.  ואז קורית קטסטרופה – הם מתים, מתייבשים, נזנחים, נטרפים, נעלמים. מעולם לא ראינו  בעת ההתרחשות ואין לנו שמץ של מושג מדוע.  מידי פעם ראינו סימנים של חבלה או טריפה לא תמיד.בעבר, עם זוג הגוזלים הראשון, היינו מוטרדים מכך שההורים נעלמים.  נעלמים לפרקי זמן ארוכים.  ואי אפשר היה כמובן להתקשר אליהם, או לשאול את הגוזלים מה הם רוצים. חיפשנו מקורות ידע ועזרה. קיבלנו אותם טלפונית מעובדי הגן הזואולוגי בתל אביב – אמרו להניח, לא לדאוג לגוזלים. ההורים יודעים היטב את תפקידם.  וגם אם אין אנו רואים אותם, הם ישובו. וכך אמנם היה. ומאז, אנו בדרך כלל מניחים להם שהרי הם הכי יודעים מה טוב בשבילם. האם אכן? ומה טוב בשבילנו?

בינתיים הם כאן. לא נראים מוטרדים מידי מהפעילות בעבר השני של הזכוכית וגם לא מזו שברחוב. כן משקים את האדניות. בזהירות. מסביב

ובפארק,  ובדרך אל הפארק , בטיולי הבוקר שלנו,  של נונה ושלי, לאחר החג שרק שרידים ממנו נשארו

כמו כאן על המרפסת

IMG_0066

ושוב אנחנו בודקות את מצב הכבסים

IMG_0002

בכל מיני בתים

IMG_0032

IMG_0026

ומציצות לחלונות ובוחנות את הפנים והחוץ

IMG_0005

ומציצות גם לחצרות אחוריים

IMG_0019

IMG_0021

IMG_0014

IMG_0013

והנחנו בקבוקים למיחזור ליד ביתה של מי שאנו יודעים שתשמח לכך

IMG_0020

בכניסה לפארק יום אחד ראינו צוצלת משתקפת בשלולית

IMG_0091

כשאנו הולכות בפארק  גם אנו משתקפות בשלוליות קטנות שניקוו מהשקיה .פעם, יום אחד השבוע, גם מגשם שירד

והנה  הצטלמנו וראשנו בעננים, בצמרות וגם במים

IMG_0010

IMG_0068

IMG_0024

פגשנו את האיש שדואג להציל כל אוכל ראוי עבור החתולים

IMG_0085

וגם את האיש שדואג להאכיל את העופות

IMG_0095

ראינו צלמים מקצועיים וצלמנו אותם ואת מה שהם מצלמים

IMG_0028

צלם ביום אחד

וצלמת ביום אחר שגם צילמה אותנו וגם החלפנו דברים על הצילום בפארק ו על ההולכים.

IMG_0020

בפארק פגשנו חתולים שמאכילים אותם והם נראים שבעי רצון

IMG_0042

ובדקנו  פריחת הסיגלון (מתקרב לשיא)

IMG_0035

ובדקנו גם את הבשלת תות העץ

IMG_0037

עוד מעט, לקראת ל"ג בעומר. אז הוא הוא יהיה מוכן לאכילה.

ובדרך עקבנו שוב אחר הרס או בניה של בית הספר

STA_0106

IMG_0025

וגם גילנו שהרסו שם  מתנ"ס וכנראה יבנו שם בנין רב קומות, אולי כדי שיהיו מספיק ילדים לבית הספר. אולי כי כדי שיוכלו למכור הרבה דירות צריך שיהיה גם מספיק כתות. התושבים מחו. העירייה בשלה. שומעים על זה בחדשות לאחרונה.  אנחנו נעקוב.

IMG_0013

IMG_0007

גילחו את השטח, את בריכת השחיה, כדי לבנות בניינים רבי קומות במתחם.

התנחמנו בצילום משותף, רק השתקפות,  אבל עם שמיים ועם היבסקוס צהוב על הגג

ועדיין נשארה השאלה מה לעשות עם הצוצלות הדוגרות? האם כמו שהנסיון והסטטיסטיקה הקטנה למדו – אין לגוזלים סיכוי לשרוד ועדיף לחסוך מהם ייסורים? האם רק מעצמנו אנחנו רוצים לחסוך ייסורים? האם יש פתרון?

מישהי אמרה שכדאי לשים ליד האדנית מטריה שחורה פתוחה– כנגד העורבים והטורפים. אולי.

Read Full Post »

IMG_0648

השתקפות. השתקפות של החוץ בתוך המיקרוגל.  השתקפות של חוסר ההקפדה שלנו על מירוק  החלונות, גם זה של התנור. בפנים מתחממת המנה של נונה.  לנונה יש דודה שמכינה לה מנות אוכל קפואות. אין ברירה, הקרניבורית היחידה בבית צריכה בשר.

חלק מההתמקדות במיקרו קשורה לשאלה "מה עושים עם קילו וחצי טופו רך?"

אחת מבנות הבית, הצעירה ,  זו שמגיעה לכאן לפעמים ולפעמים היא במקום אחר, שמחה על המציאה (מנוה שאנן. רח' נווה שאנן, בחנויות של מהגרי עבודה) של חבילה גדולה של טופו רך ויש לנו במקרר  עוד שתיים שעדיין  לא נעשה בהם שימוש ותאריך התפוגה קרוב מאד.טופו רגיל  לא אוהבים כאן. גם טופו לא רגיל לא מאד אוהבים כאן, אם כי פה ושם נתקלנו במאכלים בכלל לא רעים, תבשילים וגם קינוחים, שעשויים מטופו.   טופו זה לא ממש טעים . אכן מקור חשוב לחלבונים והמירקם של טופו רך סביר יותר. עכשו צריך לחפש מתכונים.

IMG_0657 IMG_0655

המחסנאית בדרך כלל אוהבת לאלתר, להמציא . מסתכנת בכשלונות ושמחה בהצלחולת. לפעמים מקבלת השראה מאחרים.  היא גם בעלת כמה ספרים ייחודיים למתכונים טבעוניים למשל, בדרך לא דרך הגיע לידיה הספר הזה

symply heavenly

וגם ספר מתכונים כמו זה שניתן להורדה באינטרנט

Cover Page for Cookbook [A Taste Of Vitality]

לא יצאנו לפארק היום. לא יכולנו. יום עבודה עמוס. יש לנו הרבה כאלה. נונה אוהבת להיות נוכחת גם בעבודה. גם עכשו היא כאן, ספק משקיפה ספק ישנה .

IMG_0666

ממש ליד הבית, במגרש ,הסתכלנו על היצורים הקטנים

IMG_0667

והצמח הדגני האהוב עלינו במיוחדכל כך עדין וגםצנוע, וגם חזק

נונה התלוותה  אלי לגג שהוא בעצם גם מין מחסן. בעיקר מחסן לזרעים וניסויים. ואפשר גם  להשקיף ממנו  ולראות מה קורה אצל השכנים.  הנה  פאפארצ'י חלונות בפעולה

IMG_0661

IMG_0683

IMG_0719

ובדקנו מה שלום החמניות. אלה שטמנו. זרענו גם בחצר, גם בשדה, גם בחצרות של אחרים.  דמיינו את כל השכונה פורחת באפריל כמו שדה חמניות. הם לא צמחו. רק פה בעציץ, ליד הלימון הם גדלות בקצב מסחרר.

IMG_0728

clip_image002

IMG_0697

נונה לא ממש מרוצה. קצת חם, קצת רטוב, לא ממש מעניין.

IMG_0701

ואני אומרת לה, נונה, רק עוד רגע, בואי תראי איזה יופי, צמחו גם עגבניות. סתם ככה,  מהזרעים של העגבניה שהלשכתי בעציץ.

IMG_0674

הנה, ככה הם גדלות

ויש לנו גם עץ תמר קטן בעציץ וגם פיקוס, ותאנה ואיזדרכת פיצפוצנת ועצים כאלה כמו שיש בשדרה

IMG_0734

אלה כבר גדלו

IMG_0671

ואלה רק בתחילת דרכם

ומה נעשה מהטופו?

זה ליום אחר. כבר מאוחר.

Read Full Post »

נונה

בוקר טוב. כבר אחרי הארוחה. מוכנות ליציאה

יוצאות

ככה מתחילות את הטיול. ככה זה נראה במצלמה אחרת. נסיונות חדשים.

IMG_0031

בדיקה שיגרתית של חבלי הכביסה, המיותמים היום ,מגלה חילזון על שיח הפיטנגו.

אנחנו אחריו. הוא בלבוש חגיגי הולך לבית הכנסת. אנחנו מכירות אותו. הוא גם מכיר אותנו. דרכנו מצטלבות מידי פעם. בעיקר בימי חול כשפניו אל החנות  (שלו) ופנינו אל הפארק.

IMG_0040

הוא לא מפספס אותנו אף יום. הולך לקראתנו, נובח.  היום היה מעט יותר רגוע.

IMG_0041

משתקפות בדלת המועדון. המועדון קושט כבר בדגל. זאת ראינו כבר אתמול.

IMG_0045

מבט חטוף לבית הכנסת הראשון. השני היה סגור, חשוך.

IMG_0049

הצצה לחצר מקושטת לקראת החג. אנחנו לא מקשטות בדגלים. כבר המון שנים לא מקשטות.  לא מרגישות כזו גאווה. דגלים לא מרנינים את ליבנו. רק פעם מזמן מזמן אהבנו לקשט את המפרסת וגם לשים תמונה של נשיא המדינה וראש הממשלה .  זה היה במקום אחר, בבית אחר שגרה בו  משפחה של אמא אבא ושלוש בנות. נונה עדיין לא הייתה. ילדים אוהבים סמלים של חג.

IMG_0050

הם הגיעו לפנינו. הם כבר חוזרים

IMG_0052

והוא תמיד כאן. תמיד כשאנחנו מגיעות.

IMG_0054

היום, כמו אתמול, אנחנו עוקבות אחרי זוגות רגליים הולכות

IMG_0058

ועוקבות גם אחר הנאות נוספות שמזמן הפארק – גם לאיש וגם לעופות. הכי כף זה להאכיל חיות. גם  להאכיל בני אדם. כולם אוהבים לראות שאחרים אוכלים  בהנאה משהו שנותנים להם. העופות האלה  נהנים אפילו משאריות.

מותר להאכיל את העופות בפארק?

IMG_0059

זה החתול שישב שם בפינה. הוא עדיין לא קיבל ארוחה.

IMG_0062

אנחנו ממשיכות. מתעכבות והצועדים  חולפים על פנינו.

IMG_0067

ושוב כינוס של הפרלמנט המקומי

IMG_0069

וממשיכות ללכת. אחריהם. מגבשות לאט לאט עמדתנו לגבי גרביים. מה יותר יפה? מה פחות מגוחך? מה האורך האופטימלי ?.  העמדה שלנו עדיין לא מגובשת.

IMG_0072

אחרי החגיגה. אחרי שכולם הלכו.

IMG_0074

מעקב אחרי נבחרת הטאי צ'י והגברת בכחול. הם מסתכלים עלינו בפליאה, אולי בחשש – גברת עם כלבה ומצלמה.  הם מכירים אותנו  גם מקודם. כשלא התלוותה אלינו מצלמה.

IMG_0077

התעמלות בוקר נינוחה

IMG_0079

והליכה מתונה

IMG_0080

ומהצד האחר חבורה נמרצת.

IMG_0081

ועוד אחת

IMG_0082

וסתם עורב.  אף אחד הוא לא סתם.  אנחנו נותנות תשומת לב לכל אחד. למחסנאית קשה לוותר על תמונות גם אם הם בעליל לא כל כך מוצלחות, לא מרשימות, לא מאד מעניינות.  המחסנאית מוצאת עניין בכל מיני פרטים קטנים ומתאמנת גם בסידור, השמטה, מיון, סילוק. עדיין ללא הצלחה יתרה.

IMG_0084

למשל פרטים כאלה.

IMG_0086

מרחוק הבחנו במתקינים. מה הם מתקינים? מה עומד להתרחש כאן? כנראה שלא נדע.

IMG_0088

בהמשך הדרך חלפו על פנינו הזוג הזה.  שוב הדגמה, ויש כאלו רבות, על דמיון שיש תמיד בכל צמד הולכים. כאן בתנוחה,  בהטיית הראש, משהו בתסרוקת וגם בצבעוניות. הפארק מאד מגוון.  ברור שהן מהיותר מבוגרות מבין הצועדים.

IMG_0090

ואלה מהיותר צעירים.  אנחנו חושבות שאלה סיקסקים.

IMG_0094 IMG_0092 IMG_0091

אנחנו צועדות, ועוד צמדים מולנו ולפנינו.

IMG_0106

אביב בשיאו, לקראת קמילה. פינות של פרחי בר משמחות אותנו.

IMG_0111 IMG_0114 IMG_0117

זוגות ובודדים חולפים על פנינו.

IMG_0123

ועוד הדגמה של הדמיון בין הצמדים

IMG_0128 IMG_0129 IMG_0131

שפע של כביסה. שלל רב. הכביסה מצטלמת טוב, לא? נסיונות במצלמה, בכיוון, בהחזקה.  והכל בחיפזון – לנונה אין סבלנות רבה. היא מושכת, מתענינת לפעמים בדברים אחרים. וגם עדיין לא התגברנו על המבוכה – אנשים מביטים, מסתכלים מה אנחנו מצלמים. אנחנו נראות תימהוניות. אולי רק אני – המחסנאית. ואולי אני באמת תמהונית. אבל בכל זאת  נזכיר כי זה קשור לצילומי פאפרצ'י חלונות  – הצצות לחלונות וחצרות אחוריים, חשיפה של פרטים מהפנים שיוצאים החוצה.

IMG_0136

למשל כאן. כל יום מעט שונה. כל יום חושף עוד קצת.

IMG_0137

הוא עדיין מונח כאן.ככה הוא היה ביום רביעי. בעצמו שינה תנוחה?

מוזר.

IMG_0143

חתול אשפתות חמוד ליד בית הספר ההרוס

IMG_0140

בדיקה של מימדי ההרס  בית הספר וגילוי של ניצני בנייה

אנחנו יצאנו בשביל הזה מהפארק. היא נכנסת לצעדה ממנו עכשו.

IMG_0154

ראינו גברים מתרוצצים בכלוב

IMG_0155

וגם הזמנה ליומולדת. מתי? גם אנחנו מוזמנות?  ככה זה היום ימי הולדת? לא רק בבית עם עוגה ונרות כמו שאנחנו מכירות ואוהבות?

IMG_0156 IMG_0159

פגשנו עוד שני כלבים ידודיתיים. אחד עם הבעלים אחד משוטט עצמאי.

IMG_0161

וכך הוא נפרד מאתנו והתרחק והבוהיניה הפורחת יפה כל כך

IMG_0165

ומה זה השרטוט הזה על השיקמה? ככה נולדות שיקמות קטנות?

IMG_0169

מבט רחב על השחור והלבן ידידונו משכבר. ובפעם הראשונה גילינו שיש גם קומה מעל. היו נביחות כמובן. השחור התחיל.

IMG_0171

כבר חוזר מבית הכנסת. לא זה שעברנו על ידו קודם. אחר.

IMG_0173

והוא ככה ישב. מחכה לנו

IMG_0175

IMG_0176

צילום מקרוב של הפרחים הצהובים של השפלרה. צילום מקרוב של השרך הסגול שמשתלב עם פרחי בר  פשוטים.

IMG_0180

נונה זריזה יותר. הגיעה ראשונה.

Read Full Post »