Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘פריחת הצאלון’

בתחילת דרכם. אני עוקבת אחרי התפתחותם והתמלאותם. סמל לשפע ועומס חיובי, למלאות.

רימון מבשיל*

וגם אלה.  פריחת הצאלון האדום והשילטית המקומטת הצהובה הגודשים את הצמרות  בעושר צבעוני. העומס הזה מלהיב.

פריחת הצאלון (4) IMG_0142

*

העומס של פריחת הפלומריה, העומס של חיי היום יום,  של הכבסים, של הטרחה,  של האחזקה  ההכרחית. התחושה של שילוב, של ניווט מיומן, זורם והרמוני. לכל  בגד  יש מקום מרווח כפי מידתו והרמוניה של בית וטבע. הצל בעתו שומר מפני השמש הקופחת

IMG_0098

*

ואצלי  בתוך הבית עומסים של אוספים ספק נחוצים ספק מיותרים.

בוגנביליה מיובשת שלא זקוקה הרבה לקיומה. היא לא מעמיסה . לא דורשת טיפול או זמן. היא שם. צבעוניות שהולכת ודוהה אבל עדיין  משמחת. אותי.  יש מי שיאמר שזה קצת מוגזם. קצת יותר מידי, קצת עומס יתר.

*

בוגנביליה מיובשת באגרטל (5)

*

וגם זה. המראה מהגג, עמוס.  צפוף ועמוס.

דודי שמש בשכונה*

זה, הארון הזה,  אני מסכימה. באמת עמוס, מבולגן.  אלה הם רק חלק ממאמרים וצילומים ישנים שאני שומרת למקרה הצורך כבר שנים.  ולידם  ומאחוריהם  עוד חוברות מכל מיני סוגים,  וספרים. הרבה ספרים. לא מחסן אחד יש לי. הרבה מחסנים קטנים ועמוסים .הדלתות בדרך כלל סגורות, אז לא רואים ואפשר להכחיש. ללא ספק עומס יתר.

*

בצד אחד של הסביבה, ממול,   פסל ( של מי? לא מצוין אנסה לברר של מיקי יעיש).  האיזון הופר. יש עומס יתר.  או שהכוחות בין הצדדים לא שווים או שהמשא שנראה זהה בצורתו אינו זהה במשקלו.

פסל (7)*

בגלל העומס נפצעתי.  הנה כאן רואים – ידי האחת אוחזת במצלמה והאחרת כפופה, מקובעת בסד. ואני   בתוך שלולית גדושה ולוהבת של פרחי הצאלון שנשרו.

צללית שלי עם פריחה (5)*

כל העומס הזה ומחשבות רבות שטרדו אותי הביאו למעשה שטותי ומביך ולפציעה – חיסול בעצם – של קומקום ששרת אותי נאמנה הרבה שנים. קשה לבשל ביד אחת, להקשיב, לתכנן,  לקבל בקשות מכל מיני סוגים וכיוונים, לתאם  זמנים  ושעות עבודה, לדאוג לנונה שתטופל כראוי, לבקש עזרה, לקבל עזרה  לתת עזרה…..

במקום את הסיר עם התבשיל הנחתי על להבת הכריים את הקומקום החשמלי.

IMG_0086

*

לא רק אצלי מאד עמוס. זה מה שמתגלה בהצצה לחצר אחורית של בית בדרך אל הפארק.

חצר אחורית עם מכונית

*

איזו קבלת פנים.  זה השלט שראיתי בכניסה.

ככה?

זה מלחיץ.  לחץ זה עומס. זה עומס יתר.

יש נקודת סיום?  גם מועד לסיום?

מודעה אל נקודת הסיום

*

והרימונים.

תראו מה קרה להם.

עומס יתר. ממש לא הוגן. בטרם עת הגיעו לנקודת הסיום

IMG_0074 *

ועוד אחד שלא הצליח לעמוד בעומס.

IMG_0082

*

בבית הקפה, בפארק, בפגישה  לא שגרתית ( כלומר לא בשיגרה שלי. נונה בינתיים לא מטיילת איתי, עד שהכתף תחלים. היא לא אורחת רצויה בית הקפה הזה) לא יכולתי להתעלם מהעומס של אופנה ואי נוחות האלה. ואני תוהה למה ומדוע והאם זה הכרחי. וזה בכלל אופנתי?

נעל מיוחדת בית קפה (1)

*

היצור הזה, מגלן חום,  תזזיתי, ממהר,עסוק, עמוס, לחוץ. גם מרהיב. במיומנות מרשימה חופר, שולה תולעים וחרקים. האם הוא חייב להספיק? מה הוא חייב להספיק? כמה?

IMG_0083

*

אקליפטוסים  שלא עמדו בעומס. פצועים.

אקליפטוס פצוע (1)

אקליפטוס פצוע (4)

*

שלישיית ברווזים שבדרך כלל נחים. לפעמים קצת מגעגעים, מהדסים. תמיד ביחד .  הקצב שלהם מאד שונה מהעופות האחרים.

IMG_0062*

מישהו דאג למנוחתם. או מישהו מתכוון להלך איתם על העננים שהם רכים יותר מאשר האדמה.

פעם אמרו לי שנעליים תלויות  כך הן סימן לתחנת סמים.  גם זו אפשרות להקלה על עומסים.

נעל על חוט חשמל

*

כשיצאתי מהפארק  עברתי ליד גדר של בית. כוס הקפה הזו מזכירה שבכל זאת החיים קלים.

באמת?

כוס קפה מניר

*

ובבית, על המדף ראיתי כי  הצמד האהוב עלי עומד  ליד הספר שמזכיר  מה באמת שפוי.

אמא סוס וסייח

Read Full Post »

תרגיל של מחסנאית מתחילה .  רואים מיד בהתחלה.  ההצלחה חלקית.  העניין הוא  הרי לחקור, לבדוק את הדומה, להשוות, ללמוד. לשם כך צריך שיטה, צריך דיוק, צריך בסיס להשוואה והכללה. אבל המחסנאית המתחילה  ממש לא טובה בזה. היא פזורת דעת, מבולגנת.

הנה צילום של ראשית היום –  של הימים ראשון ושני – אבל אין התמדה, אין רישום של העמדה המדויקת, כיווני המצלמה, הגובה  תנוחת היד – איזה מין מקור להשוואה זה.  מה גרם להבדלים? האם מצב הרוח? העיפות? מזג האוויר? המצלמה?  מה תרומתו של כל אחד מהגורמים האלה?

אנחנו מעדיפות ימים שלא אור. עננים באופק מכבידים עלינו.

אותו חלון. אותו הנוף. אותו מסלול בפארק והשאלה מה השתנה. מהי ההרגשה? איך העולם היום? תלוי כמובן בזווית הראיה, לא רק בעננים ובשמש. תלוי גם בשעה, תלוי גם באחרים שפוגשים בדרך. תלוי. הנה , זו לצד  זו תמונות מהמסלול הקבוע שלנו והתהיות – מה דומה ומה שונה.

IMG_0196

IMG_0473

IMG_0475 IMG_0203

כבר ביציאה – האור שונה. יום אחד מצטרפת לתמונה גם שכנה. המרחק שונה. העולם משתקף לנו אחרת.

IMG_0208 IMG_0481

והארץ כבר מתחילה לעטות דגלים לחג. לא אותו בנין.  אבל בשניהם הרבה, בגדול. ככה זה כשמישהו גאה?  לנו זה נראה כל כך מכמיר לב, תלוי כסחבה וגם  מתריס.

IMG_0210 IMG_0484

וגם נכפה עלנו. מתלבש עלינו ממש בעמדת הצילום הקבועה שלנו במועדון.

IMG_0213 image

תחנת האוטובוס. ממתינות שונות. האור שונה. ההשתקפות שלנו כמעט בלתי נראית. צריך להקפיד. לשים לב למרכיבים השונים שיוצרים את התמונה. באמת צריך?

IMG_0223 IMG_0489

יום אחד בכניסה ראינו יונה. יום שני שמנו ליבנו לצמחים החצופים שמקלקלים את השורה

IMG_0231 IMG_0491

יום אחד ברכנו לשלום את מכרנו עם שני הכלבים. פעם גם אנחנו היינו משפחה מרובת כלבים.

ביום שני שמנו לב למכרנו המטפח את הגינה. האם הוא ינקש את הסוררים? לא הוא מסלק רק עשבים שוטים

גם הוא למרות אהבת הסדר והשורות שלו מקבל באהדה את פורצי הגדר, מקלקלי השורות.

IMG_0232 IMG_0492

תמיד אנחנו מסתכלים על הצמדים.  ביום ראשון צמד ברווזים. ביום שני צמד נשים בוורוד

IMG_0245 IMG_0497

ביום אחד רצים ביום שני צמד  עם מצלמה. שוב שמחנו לראות שיש עוד כמונו הצועדים ומתעדים.

IMG_0259 IMG_0520

ביום ראשון החל המעקב אחרי פריחת הסיגלון. קשה לראות בגלל התאורה – כלומר העננים שהאפירו  את הכל. אבל ברוב העצים (יקרנדה, איזה שם נפלא)  רק החלה כאן פריחה. בקוצר רוח אנחנו מחכות לפריחה הסגולה. אלה הם רגעי השיא המפעימים של הפארק שלנו. עוד מעט.

IMG_0517

והחל המעקב גם אחרי הבשלת תות העץ. הוא אמור להיות בשל בל"ג בעומר. כך זה כל שנה.

IMG_0265 IMG_0552

אופניים צבעוניים אופניים מדליקים. אלה של עובדי הפארק ביום ראשון, ושל המתעמלים במכשירים ביום שני

IMG_0280 IMG_0548

ובין המשכימים וההולכים והרצים תמיד יש גם כאלה שנחים, קוראים, מהרהרים.

IMG_0286 IMG_0521

סוף האביב. סוף הפריחה

IMG_0317

והנה אנחנו. בשלולית קטנה מימי ההשקיה

IMG_0331 IMG_0530

בשביל, ליד החרציות,ביום ראשון ראינו רק חתול אחד. ביום שני ראינו שלושה

ורק ביום שני היה אירוע מיוחד – קבלת פרחים.

ראינו אישה עם פרחים. פרחים של הפארק.

IMG_0540

היא סיפרה שהאיש שמטפח עוקר אחדים והיא לקחה. קשה לראות פרחים בשיא פריחתם סתם זרוקים. גם לנו.

IMG_0556

הגענו אליו וראינו עוד אישה מקבלת – לוקחת בעצם

IMG_0557

גם אנחנו לקחנו

IMG_0584

וגם הוא, האיש החביב שמלטף את החבר שניקרה בדרכו ובדרכנו

image

וזה הזר, בבית

IMG_0383

IMG_0564

ביום ראשון זו הכביסה שהייתה על החבל  וביום שני היא השתנתה.

IMG_0386 IMG_0567

וכך נראה בית הספר ההרוס ביום ראשון ולצדו המראה ביום שני

IMG_0392 IMG_0598

ומהצד האחר, קרוב יותר, שוב מראה לבית הספר – זוית ראיה שונה אבל עוד תגלית – התחילו לבנות. מה זה? משהו ריבועי, הרבה בטון. יהיו כנראה יותר חלונות ויותר אור, לא בטוח שמשהו ישתנה מהותית.

IMG_0399 IMG_0601

פגשנו כאן את האיש החביב שעובד שם. הוא סיפר שזה עומד להיות קומפלקס של גנים. מפואר. אולי. הריבועים שמתחילים להיווצר שם לא מבשרים טובות.

IMG_0408 IMG_0621

ביום ראשון פגשנו כלב לבן                    ביום שני פגשנו כלב חום

IMG_0422 IMG_0614

והצצנו לכל מיני חלונות גם ביום ראשון וגם ביום שני. כך עובד פאפרצ'י חלונות. מציץ לפה ולשם.

תם ונשלם.

כמובן שהיו עוד אירועים ועוד מפגשים. היו המון מחשבות והרהורים ומחשבות.  למשל  – מה נעשה עם קילו וחצי טופו רך שיש לנו במקרר ותאריך התפוגה שלו קרוב מאד?

אולי נתחיל להעשיר את התיעוד שלנו גם במאכלים טבעוניים ונסיונות קולינריים.

אולי.

Read Full Post »