הפארק , הפארק שלנו, כי כך אנחנו מרגישות כלפיו, מניב ומְזָמֵן הרבה מאוצרותיו הצנועים לבאיו. בעונה הזו, בסביבות ל"ג בעומר, הסגול שולט וגם תות העץ. ורבים מחפשים פירות סגולים או לבנים. יש מי שמצויד יותר ומי שמצויד פחות לאיסוף הפרי מהאדמה את אלה שנשרו או טולטלו או מהעץ עצמו.
תותי עץ לארוחת בוקר. תותי עץ מתוקים וטריים לקינוח
זה מה שאספנו מהעץ הסודי שלנו
ונצבענו בסגול עז בידיים, בשיניים.
גם אחרים מנסים לאסוף. המקדימים זוכים
וגם פרחים הביתה אפשר לקבל, כשהגננים מיישרים את הקו או מחדשים
גם נונה ואני קיבלנו. לוע הארי צבעוניים
והנה הפרחים בבית
ויש יבול אחר בפארק. צאצאים רבים מכל הסוגים והמינים.
הנה כאן אמא תרנגולת ואפרוח צעיר
וכאן פירות מבשילים של הדקל
והאגם מניב דגים לדייגים השכונתיים ( אנחנו נגד, אבל זה נראה תמיד כל כך שקט, רגוע. מראה פסטורלי ורחוק מהעיר)
כאן נונה ואני במין השתקפות עם פרחים סוררים שיצאו מהשורה
גם יבולים אחרים יש בפארק. העורבים מחטטים, מחפשים תנובה ראויה עבורם.
את זה לא ניתן יהיה למחזר.
אות אחד ליהירות, בזבזנות, חמדנות וחוסר התחשבות
וגם זה
בעדינות. אבל קשת העצים מרככת ויוצרת מראית עין נעימה. ככה תופסים מקום בפארק. יש כאן מחסור ויריבות על מקומות טובים,. כמו זה, עם שולחן וספסלים. ומה שהונח מגדיל את כמות חומרי הגלם המזהמים ולא מתכלים כאן בפארק בפרט וכאן בכדור הארץ בכל.
זה בגסות
מלון שנבנה בסמוך. חולש על הפארק, מציץ פה ושם. לא ניתן להימלט מהמראה הפוצע את הנוף. זה נכס מניב רווחים. לא לנו.
ועוד יותר מכך מאיים להיבנות מיגדל. ממש צמוד לפארק. ממש במסלול ההליכה שלנו. ממש במקום בלתי מובן, לא מתאים. תוקפני, נצלני. ( הסרנו סימנים מזהים מהפרסומת)
כאן. זה יהיה? כאן במקום המתנ"ס שאין לו יותר זכר?
לא הרבה נשאר מהמקום שהיו לו פעם חיים קהילתיים אחרים ויהיה עכשיו נכס מניב לחמדנים חסרי לב ובלתי מתחשבים.
לא רחוק עדיין יש שפע שלא חמדו ולא סילקו למרות שהוא לעיתים יכול להיות גם מטרד
עץ שיקמה עתיק מלא פירות. כשהם נופלים על השביל נוצר מרבד עסיסי ורך. לא כולם אוהבים את זה.
ובדרך חזרה – שוב איום, קרוב יותר. שוב בונים מגדלים שסוגרים את הרחוב, את הפארק.
הזדקרות המגדלים המאיימת כאן על המרחב הפרטי שלנו. הפכו את הבית שלנו לנכס מניב לאחדים ושברון לב לאחרים.
התנחמנו בסיגלון והרדוף פורחים בשדרה
המחסן שלי 