אני מתקשה לזרוק , מבקשת לתת חיים גם למה שהתקלקל או סיים את תפקידו או התבלה.
אני נהנית מעבודות מלאכת יד, מיצור ביתי של דברים פשוטים. תמיד אהבתי. כשלמדתי בית הספר היסודי, מזמן מזמן, היו שעורי מלאכה שהיו חביבים עלי במיוחד. שם רכשתי את המימנויות הבסיסיות. לצד לימודים ועיסוקים מקצעויים אחרים לגמרי תמיד ניסיתי, העזתי, ויצרתי בחומרים שונים. במיוחד כאמור ממוחזרים.
בעיקר אני חושבת שיש לנהוג בצניעות בחומרי הגלם ולא לנהוג בפזרנות במשאבים שעומדים לרשותנו.
פזרנות מביאה לפגיעה במקום בו אנו נמצאים, באוצרות הטבע שאנו זקוקים להם ויזדקקו להם גם הדורות הבאים.
יהירות של שימוש יתר וחוסר התחשבות תורמת להתעשרותם של אחדים ופוגעת ברבים.
כאן כמה תמונות של דברים שהכנתי תוך כדי עיסוק אחר, מעין תוספת לבילוי, נילווה לצפייה בטלביזיה או פטפוט .
סלים סרוגים בקרושה משקיות ניילון
אלה הפשוטות, המרשרשות.
התהליך של הפיכת שקית לחוט הוא קסם. פשוט ומהיר.
הסלים שכאן הם הראשונים שלי. מאד צבעוניים ומרהיבים. האמת – פחות נוחים לשימוש יומיומי. למדתי והשתכללתי תוך ניסוי וטעייה.
התחלות של קרושה, הרבה צהוב. סגנון שונה וחזק יותר.
והכי חשוב – לא לצרוך הרבה שקיות. רק כשאין ברירה
לבוא מהבית עם שקיות מבד.
לאסוף שקיות מאחרים טרם שהם משליכים אותן
*
כל זאת למרות שכנראה שקיות הפלסטיק אינן המזהם החמור ביותר. הקושי הגדול הוא להיפטר מהפלסטיק של מכשירים, רהיטים וכדומה המציפים את העולם ולא מתכלים.
(זה אותן אותיות שורש בסיכול? מיכל וכליה? ה.כ.ל. ו כ.ל.ה.?)
אגרטל עשוי קיפול נייר – אוריגמי (בדרך כלל של פרסומות בנייר כרומו גדול שמגיעות בדואר או עם העיתון של הבוקר . אחר כך מוקשה בהדבקות של נייר נוסף.
סל קלוע מנייר עיתון.
את זה אני הכי אוהבת.
נייר, מים ודבק (שעמיד גם במים)
סלים, מיכלים, סלי עיתונים
עשוי מנייר של כתבי עת ( בעיקר של "גלריה" שאני מקבלת עם עיתון הארץ. הכנת המיכלים האלה מהנה אותי יותר מאשר הקריאה בכתב העת הזה.
נעשיתי מומחית וציידת של כתבי עת – מה מתגלגל יותר בקלות, עם מה נוח לעבוד, איפה יש הרבה כתבי עת "שווים" (אצל רופאים לפעמים) ומי מוכן לתת לי ( רופא השיניים, אבל שם יש לו בעיקר עיתון "לאישה" והוא דווקא פחות טוב לעבודתי. אז סתם אני מתעדכנת פעם בחצי שנה)
איזה סלים מקסימים, ואיזה רעיון מדליק,
ולא תהיה לי ברירה אלא לנסות גם…
הבעיה היא… שאין לי בכלל שקיות ניילון בבית!!
(אולי אני אחמוס את אמא שלי)
עדיף שלא תהיינה שקיות, אבל זה כף לסרוג מהם אם מוצאים. כף למי שאוהב לסרוג כמובן. פעמים גם מי שמתנסה בכך מתאהב תוך כדי העשייה. אפילו בנים.
הנחיות לגזירת השקיות ליצירת חוט אפשר לראות למשל בבלוג של ארבל " סבוב חוזר"
גזירת שקיות פלסטיק לחוטים
כל הכבוד על הכוונה ועל היחס הנכון למשאבים ולצניעות.
עם זאת, לא תמיד כדאי להשתמש בחומרים ממוחזרים -בגלל הרעלים שכרוכים בייצור ובחיי המדף שלהם – עדיף בעיני הקונספט של "מעריסה לעריסה".(הפרדה קלה בין הרעיל והבלתי מתכלה לבין הדברים שהם מזון לטבע כשהם מתפרקים)
http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94_%D7%9C%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94_%28%D7%A1%D7%A4%D7%A8%29
וגם
http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A0%D7%90_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%95_%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%A8
תודה דרור על ביקורך.
אין לי חילוי דעות. אני בהחלט בעד ייצור עמיד ואמין כמו פעם ואפשרות תיקון. הרעלים וזלילת משאבים בתהליך המיחזור אכן צריכים להילקח בחשבון למניעת פגיעה הן בפועלים המעורבים בייצור והן בצרכנים והסביבה בכלל.
עבודות נהדרות! וגם אני זכיתי- "להריח" את הפרחים המקסימים משקיות ניילון, שלא מופיעים כאן… את יכולה לפתוח סדנה. מאוד יפה וגם שימושי.
תודה. אני שמחה תמיד להעביר את הידע המועט שיש לי למעונינים.
לילדים עפיפונים ממוחזרים כאלה בטח יכולים להיות כף –
http://spinsandneedles.com/stuff/2009/08/31/diy-kite-making-using-recycled-materials/
ביתי שבניכר עשתה אירוע כזה (מבוגרים עם רוח ילדית) ואמרה שהיה מוצלח. – תלוי ברוח.
תודה, רעיון מדליק, אנחנו ננסה את זה…