דווקא למפלות יש יתרונות ומפלה יכולה להיות מפוארת .שמעון צבר בספרו יוצא הדופן, השנון, חכם, ומצחיק מביא לכך דוגמאות היסטוריות וספרותיות, היקשים, נתונים סטטיסטיים, מפות ודיאגראמות והרבה אהבת אדם והומור.
זה ספר הדרכה ל "כיצד לנצח בלהפסיד"
היום , בגלל צוק העתים וברוח הזמן – טיול מסוג אחר. לא ממש טיול בעצם ( אבל הוא קשור בעקיפין לטיולים כיון שזה הספר שאני לוקחת איתי בימים אלה בשיטוטי, ביחד כמובן עם מדריך מסוג אחר – למצלמה. הרי אני לומדת להפעיל את המכשיר, להסתכל, לכוון. בכלל יש לי המון מדריכים שאמורים לעזור לי לדעת איך להפעיל מכשיר כזה או אחר. זה תמיד נורא מסובך והמדריכים האלה לא עוזרים וגם כתובים באותיות כל כך קטנות.) וחוץ מזה – רציתי בעיקר לכתוב על טיולי הבוקר – אבל לא רק עליהם. זה מחסן ויש בו כל מיני דברים שאני אוספת ונמצאים במאגר הפרטי שלי.
המדריך הזה , של שמעון צבר, הוא מאד בהיר ומאד אפשרי ליישום. ועוד יותר מכך מאד מהנה לקריאה.
ראשית הספר בציטוט מהרקליטוס היווני
" מי שאומר שהשלום חשוב יותר מהמלחמה, אינו יודע על מה הוא מדבר. מכל המאורעות והאירועים המלווים את ההיסטוריה האנושית ואת חיינו הפרטיים אין דבר יותר חשוב ממלחמה. זה הרחם שבתוכו מתפתחים שבטים, אומות, לאומים, ממלכות וקיסרויות. " המלחמה היא אם כל חיי"
והוא ממשיך בציטוט מנאום של צ'רציל.
נצחון, תהילה צבאית, זה המכנה המשותף לכל המין האנושי…."תערובת משכרת חושים. לפקד על צבא רב עוצמה, לבצע מעשה גבורה עילאיים, לרכוב בראש עטור זרי דפנה ברחובות מוצפים בפרחים וקונפטי, ,להיות מפורסם ונערץ בעיני כול – אלה הם החזיונות העוברים לעיני הגברים בדרכם לשדה הקרב.
אבל, גורס שמעון צבר
"תבוסה יכולה להביא למצב של שלום יותר טוב מאשר ניצחון" ובספר הוא מפתח את הטכניקה של תבוסה צבאית. הוא עוסק בעניינים כמו " כיצד להיכנע בצורה משכנעת בלי לעורר את החשד שזה טריק מלחמתי שכוונתו להכין מלכודת לאויב; איל להגיע בריא ושלם למחנה שבויי מלחמה או כיצד להגן על עצמך במשפט פושעי מלחמה."
הכניעה היא אקטיבית, היא כוח
הנה הסוגיות שהספר דן בהם, שהרי מדובר במדריך של ממש שמלמד צעד אחר צעד כיצד להתאמן ולהשיג את התבוסות.
כיצד להבדיל בין מפלה לנצחון
כיצד לנהל מדיניות חוץ כושלת
כיצד למוטט כלכלה משגשגת
כיצד לפורר חברה מלוכדת
הקמת צבא מובס ( פרק עם תת סעיפים רבים כגון גיוס חיילים גרועים, תזונה ותת תזונה ועוד)
המלצה חמה לשבוע הספר שחל בימים מוטרפים שכאלה.
אבל – אליה וקוץ בה.
הספר אזל. ( אני רכשתי , כבר מזמן בפרוטות, את כל העותקים האחרונים שהיו כדי לחלק לידידי וכשרציתי שוב לא מצאתי יותר)
שווה להתאמץ, להשאיל וגם לדרבן את עם עובד להוצאה מחודשת.
כשראיתי שכתבת על ספר של שמעון צבר, נזכרתי שהוא היה דוד של מישהי שאני מכירה. חיפשתי עליו ומצאתי שכבר בשנת 67, הוא פירסם עם עוד כמה אנשים את הטכסט הנבואי הנוראי הזה:
"זכותנו להתגונן מפני השמדה אינה מקנה לנו את הזכות לדכא אחרים. כיבוש גורר אחריו שלטון זר, שלטון זר גורר אחריו התנגדות, התנגדות גוררת אחריה דיכוי, דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי. קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע. החזקת השטחים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים. נצא מהשטחים הכבושים מיד."
איזה איש חכם.
עוד דבר שהוא עשה חכם, זה להתרחק מכאן…
הוא אכן היה אדם ואמן מאד מיוחד וחכם.
ספרי הילדים שלו מקסימים, הקריקטורות והאיוריםשלו גם.
הלוואי שיותר יכירו. אי אפשר שלא לאהב את יצירותיו, ואולי דרך זה גם את עמדותיו.
תודה על הכתיבה על שמעון צבר. אורי קציר כתב עליו כאן:
.
http://www.aplaton.co.il/story_199
תודה על הלינק לאורי קציר.
הי מחסנאית,
תפישת הפולֶמוֹס (מלחמה, עברית: פולמוס) של הראקליטוס לפיה מלחמה מייצגת תנועה וחתירה ולכן התפתחות השפיעה מאוד על שורת הוגים דומיננטית כגון פרידריך ניטשה (זרתוסטרא שלו הוא קצת הירקליטי; גם אצל היראקליטוס כמו אצל הזורואסטרים היסוד המכונן הוא האש), וגם בתפישת המהפכה המתמדת של קוזר, תלמידם של מארכס ואנגלס, שהשפיע מאוד על הקומוניזם הסובייטי בראשיתו.
אני דווקא מצוי בקוטב האחר, עם הדאו דה- צ'ינג המכריז כי ניצחון במלחמה יש לציין בטקס אבל ולהרים דגלי אבלוּת בסיומה.
ואני ברוח הדברים שכתבת אצלך – בעד דו שיח או דיון ולא פולמוס.
אכן מי שנגרר למלחמה וניצח – עדיף שיציינה בטקס אבלות.
נשמע טוב!
אהבתי את הרעיון של העטיפה עם הדגל "הלבן" או "הריק".
הספר הוא נושא הדגל הלבן. מאד מומלץ להתעטף בו, להניף אותו, לאותת שפנינו לכניעה.
פוס ולא משחקים.