דו קיום: פולשים או אורחים?

כנגד כל הסיכויים

צומח בתוך הבטון, בסדק צר. הגיע לכאן במקרה או מתוך בחירה?

מנצל את מה מה שאפשר ואפילו פורח.

*

*

*

הכל אפשרי, הבלתי אפשרי רק לוקח יותר זמן.

זה השלט בכניסה למעבדת המחשבים שלי   {"עכבר הכפר").   לא הפרטית שלי ולא בבעלותי. זו שאני מבקרת בה לעתים קרובות כשמי מהמחשבים שלי חולה.   זה מה שמנחה אותם ולתדהמתי לפעמים כנגד כל הסיכויים הם מצליחים. מאפשרים דו קיום שלי עם שיגעונות של מחשבים.

*
*
*

כנגד כל הסיכויים פולשים גם אלה וגדלים ללא מצע  מתאים, מכים שורש ומתפתחים. לפעמים סודקים, לפעמים מעוררים זעם ונתלשים, מגורשים.

*
*

*
*
*

*
*
*

*
*
*

פיקוסים במיוחד מוכשרים לכך.  הנה אחד שזכה לאירוח מסביר פנים על קיר של בית.

עד מתי?

*
*
*

גזע של עצי תמר מארח ברצון צמחים שונים. אולי לא ברצון? אולי נכנע בלית ברירה ומתוך חולשה?

*
*
*

זו הפולשת  העכשווית האלימה. הציפור החמודה למראה,  המיטיבה כל כך לשיר ולחקות קולות, שמקפצת בחן על הדשאים ונראית כל כך תמימה וכאילו זה היה ביתה ומאז ומתמיד.  זו המיינה. זו מי שמגרשת מביתם את הציפורים האחרות. אפילו את הציפור הלאומית – הדוכיפת. אולי במיוחד אותה.

*
*
*

אולי היא האחראית לזה ששוב מצאתי ביצה אצלי באדנית. באותו מקום בדיוק.  אני חושדת בה שסילקה את  ביצת הצוצלת  שדגר עליה הזוג לפני כחודש. מישהו חומד לצון? הרי הכרזתי כאן קבל עם ועדה שאני לא מעוניינת לארח באדנית לא צוצלות וגם  לא מיינות. המיינה בשלה, לא איכפת לה מאף אחד מלבד עצמה.

*
*
*

מיקי מאוס מתארח ברווחה באחד הבתים למרות שהוא נראה קצת עייף. מי יודע, אולי הוא בעצם עובד זר ומעומד לגירוש.

*
*
*

וגם הם. מהיכן הם בכלל הגיעו? מתי הם נחתו?

*
*
*

כדורגל פלש אצלנו לעציץ. אנחנו יודעים בודאות שהשהות שלו זמנית ולא ננקוט באמצעים לגירושו. הוא גם יכול להתאזרח כאן ולשהות באופן קבוע. לי לא איכפת.

*
*
*

בנסיבות לא פשוטות כאלה של איומים ורצונות שונים ומתנגשים יש מי שמצטייד בשומים שמתקיימים לצד הכבסים.

*
*
*

בדרך אל הפארק גיליתי דו קיום בלתי יאומן. בתוך העיר עדר של עיזים?

איזו מין חיית מחמד זו או שמא תעשייה זעירא?

*
*
*

ובפארק

*

העקבות מעידים על קיומם ביחד של יצורים מסוגים שונים

*
*
*

ביחד

*
*
*

עוד ביחד

*
*
*

וקצת פחות

*
*
*

ואפילו זוג מעורב, שחור ולבן .דו קיום הרמוני ללא דעות קדומות.

*
*
*

הוא מתחיל את חייו, עדיין מפוחד, לא יודע אם יוכל להישאר או יגורש.

*
*
*

והוא כבר מצא לו מקום וחייו סוגים בשושנים.