סוף יום הזכרון ולקראת יום העצמאות – כבר אין לי דגל

 

.

.

פעם היה לי דגל והייתי מאד גאה בו.

.

פעם אהבתי דגלים והכרתי היטב את הדגלים של כל אומות העולם וחשבתי שאני בת מזל שאת הדגל שלי קל לצייר ולקשט בו את המחברת, לא כמו הדגל של ברזיל למשל.

.

יום העצמאות היה יום של דגלים וסמלים ואהבנו לקשט את המרפסת לכבוד יום ההולדת של המדינה ולראות הרבה כחול ולבן בשכונה. אז, כשהתמונות באלבום היו רק בשחור ולבן, גם היו רוקדים ברחובות עד מאוחר בלילה. אז הייתי ילדה.

.

היום אין לי דגל ואני סולדת מסמלים (וטקסים). בעיקר אלה המוכתבים וברוח "מוכרחים להיות שמח" . השנה גם לא אצא לראות את החוגגים בנפנופים. קשה מידי.

.

כל שנה אני מתלבטת מה לעשות עם הדגלים שאני מקבלת באדיבותו של בנק גדול. לפעמים נתתי למי שלא קיבל באדיבות הבנק ורוצה להניף דגל, לפעמים שמרתי במחשבה שאולי פעם יהיה לזה שימוש ואחרי שנים העברתי לרחוב בתקווה שמישהו ירצה בו.

.

אנשים אוהבים לקשט את הבית לכבוד החג ומנפנפים בו ביחד עם הכביסה שלהם. יש לי אוסף של צילומים של דגלים וכבסים, של דגלים שהתבלו  ימים רבים  אחרי החג אבל עדיין מתנוססים נכלמים.

 

.

..

מנוחה ביום חול

 

..

 

תלויים בגאווה לקראת  החג

.

..

מתכוננים לחג

 

.

שמחת יום העצמאות

.

..

..

שמירה

.

..

..

ביתו הוא מבצרו

.

..

..

בתל אביב, רחוב דובנוב

.

....

..

 

דגלים, כמו כתבי קודש, מחייבים גניזה?

 

 

הפעם חשבתי שכדאי למחזר. אני שונאת בזבוזים, גם של חיים צעירים, ורציתי לעשות בדגל שימוש ראוי. גזרתי, הכנתי חוט, סרגתי סלסלה. סלסילות אני אוהבת.

 

 

 

 

תהיתי תוך כדי מה יש בדגל יותר "כחול" או "לבן" (עדיין מתחבטת בסוגיה.) וגם , מה אעשה בסלסלה הזו, שצבעיה לא מתאימים לי לרהוט בבית ובכלל, החומר הסינטטי ממנו הדגל עשוי לא נעים למגע ולא ברור גם עד כמה מהר הוא מתפורר או מתכלה. לא כמו פעם, שהדגלים היו עשויים מכותנה.

 

מסקנה אחת ודאית: מדגל גדול אפשר לעשות סלסלה קטנה.

 

מכל מקום הנה יש לי טנא מוכן לחג הביכורים או שאקדים ואמלא אותו בביכורי תותי עץ שכבר הבשילו.

 

אבל זה יהרוס את הדגל זה סופית כי התותים יכתימו אותו באדום-סגול שלא יורד.